שבוע חדש, עבודה חדשה ובסך הכל החיים מתחילים להיראות כמו שרציתי. חברה שלי מצאה עבודה, רק לחודש אמנם, אבל עם אופציה למשרה קבועה. ככה זה, צריך להתחיל איפשהו. מה שעוד מוצג כזמני אבל נראה די קבוע הוא מצב הטבלה בפרמייר-ליג.
הליגה באנגליה כבר די סגורה. יונייטד בכושר נהדר ולא נראה שהיא תצליח, גם אם ממש תרצה, לאבד את האליפות (מישהו בכלל זוכר שבשליש הראשון של העונה הם הפסידו לאברטון ונוריץ'?!). אז מה שנשאר זה קרבות על מיקומים ומפגשים כמו הדרבי הלונדוני בין ארסנל לטוטנהאם, שתי קבוצות שעוברות תהליכים הפוכים בשנים האחרונות.
מצד אחד, ארסנל נראית כמו קבוצה שלא יודעת מה היא רוצה מעצמה ולכן לא מסוגלת לשמור על עקביות. לצד משחקים נהדרים (2:5 על הספרס בסיבוב הקודם), היא גם מוכיחה בכל פעם מחדש, למי שעוד לא הצליח להפנים, עד כמה היא יכולה להיות חלשה. מצד שני, טוטנהאם בשנים האחרונות מבססת את עצמה לאט לאט כאחת מארבע הגדולות באנגליה ותופסת את מקומה של יריבתה העירונית, הרבה בזכות גארת' בייל הפנומנלי, אך גם בזכות קבוצתיות, רכש נקודתי ונכון והרבה מאוד נשמה בדקות ההכרעה.
יש מספר לא מבוטל של פאבים ליד הדירה שלי והחלטתי לנצל את ראשון, יום המנוחה שלי, וללכת לחוות את הדרבי הלוהט הזה באחד מהם. כמעט כל הפאבים מראים את המשחקים של הליגה האנגלית, אבל בסוף השבוע אחרי הצהריים אף פעם אי אפשר לדעת אם יהיה מקום מול אחד המסכים. החלטתי להקדים. כוס בירה כמיטב המסורת ועליתי לקומה השניה כדי להתמקם. חשוב לציין שזו הפעם הראשונה שלי בפאב הזה וכרגיל זכיתי לחוויה שלא תיארתי לעצמי.
מהר מאוד הבנתי את יחסי הכוחות במקום - כל יושבי הקומה הראשונה היו אוהדי טוטנהאם, בקומה השניה רק אוהדי ארסנל ועבדכם הנאמן ונטול ההעדפה לצד כלשהו. כל מה שרציתי הוא ליהנות ממשחק טוב עם הרבה שערים ומצבים ופתאום מצאתי את עצמי בין שני מחנות אוהדים שכנראה לכולם, חוץ ממני, היו ברורים סידורי הישיבה במקום.
השקט שהיה במקום עד לשריקת הפתיחה התחלף מהר מאוד לרעש בלתי פוסק של אוהדי ארסנל, כשתגובותיהם משקפות את תסכולם מהקבוצה הנאיבית של השנה הנוכחית. למטה ישבו אוהדי טוטנהאם והתרכזו רק בעידוד קבוצתם, כיאה לאוהדים שמאוד מרוצים מהיכולת והשיפור של התרנגולים בשנים האחרונות בכלל, ובעונה הנוכחית בפרט. ככל שהמשחק התקדם תומכי התותחנים החלו להקניט את יריביהם מלמטה והרוחות והיצרים החלו להתלהט. לא אתחיל לתרגם את כל המילים שנזרקו שם, אבל בטוח שכולם יכולים להפעיל את הדמיון. אין מה לעשות, זו עונה עגומה לתותחנים ולקהל שלהם רק נשאר לפרוק את הכעס על אוהדי היריבה.
בליץ של 3 דקות הספיק לטוטנהאם לסגור את ההתמודדות וגם להשתיק את כל אוהדי היריבה, שעוד קיוו להתקרב למקום שמוביל לליגת האלופות בשנה הבאה, אך ראו איך גם החלום הזה מתרחק להם. לקראת הסוף, למרות השער המצמק, הם נרגעו והשאירו את הבמה לספרס, שרק במיקומם בפאב היו מתחת לארסנל, ולשירה הבלתי פוסקת של אוהדיה. המשחק הזה ומאזן הכוחות באותו פאב סימל את כל העונה הנוכחית עם חילופי המשמרות בין זו שבדרך למטה לבין זו שנמצאת בעליה. לפחות עד השנה הבאה כשגארת' בייל, סביר להניח, יעבור לקבוצה גדולה יותר.