לפני קצת פחות משבוע הבטיחה יונייטד את האליפות ה-20 שלה וה-13 תחת אלכס פרגוסון. לאורך 26 השנים שהסר מאמן את השדים האדומים ידע הסקוטי להעמיד קבוצות מנצחות והיציבות בה הוא מנהל את המועדון הנהדר הזה היא דבר שאין שני לו באירופה. אחד הדברים הבולטים שמציינים כל מי שעבדו לצדו לאורך השנים הוא הרצון לנצח תמיד ובכל מחיר, וזאת אולי התכונה הכי חשובה שהוא מנחיל לשחקניו בכל עונה.
בנוסף לשאיפה הבלתי מתפשרת לניצחון, פרגי ידוע גם בעין חדה לשחקנים שהוא מביא, ואין ספק שרובין ואן פרסי היה ההחתמה שעשתה את ההבדל לזכות יונייטד העונה. מנג'ר סיטי רוברטו מנצ'יני הגדיר זאת יפה (ואולי קצת בלוזריות), כאשר אמר שיונייטד זכתה באליפות כבר עם החתמתו של ההולנדי בקיץ.
השבוע חזר ואן פרסי לאיצטדיון האמירויות לראשונה כשחקן יונייטד והתקבל כמיטב המסורת בשריקות בוז צורמות שליוו כל נגיעה שלו בכדור. נראה שההולנדי לא התרגש יותר מדי והוכיח מקצוענות גדולה וקור רוח, כאשר גם עמד בלחץ והבקיע את הפנדל וגם לא חגג והראה כבוד למועדון בו בילה בשמונה השנים האחרונות. אפשר להבין את אוהדי ארסנל, אבל לפחות חלקם, בסתר ליבם ועם כל הצער שבדבר, יודעים שהוא עשה החלטה נכונה.
בגיל 29, לאחר 8 עונות שמסתיימות ללא תואר וללא שינוי משמעותי בתפיסה של הנהלת התותחנים, כל שחקן בקליבר של ואן פרסי היה עושה אותו דבר. הרי בינינו, אם יש אפשרות לעבור למקום עבודה טוב יותר, עם משכורת גבוהה יותר ויכולת להגיע להישגים טובים יותר, כמה מאיתנו לא היו נוהגים כמוהו?
ארסנל בבעיה שרק הולכת ומחריפה משנה לשנה. יש לה קבוצה נחמדה עם כדורגל יפה לפרקים, ולא מעבר לכך. קשה להאמין שאוהדים שמשלמים כל כך הרבה על כרטיסים מוכנים להסתפק בקבוצה נחמדה. גם הם יודעים שמקום בליגת האלופות בשנה הבאה יהיה הישג, כי צ'לסי, טוטנהאם ואפילו אברטון לא נופלות ממנה. ספרי החשבונות מוכיחים ניהול כלכלי בריא וזה נהדר, אבל רק לפני שבוע דורטמונד ובעיקר באיירן הוכיחו שניתן להתנהל נכון כלכלית וגם להגיע הכי גבוה שאפשר.
המשחק בין יונייטד לארסנל שיקף את כל מה ששונה בין שתי הקבוצות. התותחנים היו חייבים ניצחון כדי לשפר עמדות לקראת הבטחת מקום בליגת האלופות וגם כדי לנצח את חברם לשעבר. השדים באו ללא לחץ ובציפיה לסיום העונה. לאחר התיקו, ארסנל יכולה לבוא בטענות רק לעצמה - היו לה מספיק הזדמנויות לנצח, אך היא עשתה במכנסיים בכל פעם מחדש.
לעומת יתר חבריו לשעבר, ואן פרסי קיבל את ההחלטה הנכונה בזמן הנכון. בגיל 29 הוא לקח אליפות ראשונה ורק התחיל לקבל תיאבון, כהגדרתו. הוא נותן עונה יוצאת מהכלל ולדעתי ראוי לזכות בתואר שחקן העונה באנגליה בפעם השניה ברציפות. אוהדי התותחנים יכולים להתייחס אליו כבוגד בכל ביקור שלו באמירויות עד סוף הקריירה, אך הוא בסך הכל עשה את המתבקש מבחינתו. ועם כל הכבוד לקרב הדו-ראשי בין מסי וכריסטיאנו על תואר השחקן הטוב בעולם בשנים האחרונות, ההולנדי נותן עונה לא פחות טובה מהם.
אם היה נשאר בארסנל, ואן פרסי היה ממשיך להיות חלוץ נהדר בקבוצה נחמדה שלא זוכה בכלום. בעונה הבאה הוא כבר יהיה אחד המנהיגים של מנצ'סטר יונייטד וימשיך להשתדרג תחת פרגי באולד טראפורד. סביר להניח שימשיך לזכות בתארים קטנים או גדולים, ובעיקר ליהנות משיא הקריירה שלו. מגיע לו.