משחק של דמעות: קונטה בכה, צ'לסי רק הרוויחה

אנטוניו קונטה בכה. נבחרת איטליה הודחה זה עתה מטורניר יורו 2016 על ידי גרמניה אחרי דו קרב פנדלים אכזרי מאין כמוהו, והמאמן האיטלקי לא יכול היה להסתיר את דמעותיו. מאוחר יותר התברר שהאמוציות חנקו את גרונו גם בחדרו במלון.

"זה לא רק בגלל ההפסד הכואב", סיפר קונטה, "אלא בגלל הידיעה שהסתיימה לי תקופה נפלאה. שאני עוזב את הנבחרת ואת הבחורים הנהדרים הללו. היו לי איתם שנתיים אדירות. הפכנו ליחידה אחת על המגרש ומחוצה לו. ופתאום הכל נגמר. יש לצ'לסי מזל – אם היא היתה באה אלי בהצעה באותם ימים ושעות – הייתי מסרב. ברגעים הרגשיים ההם התחרטתי שהסכמתי להיות מנג'ר צ'לסי. למזלי לא היה לי יותר מדי זמן להרהר ולהיות עצוב. הייתי צריך להתייצב בסטמפורד ברידג' תוך שלושה ימים".

כמעט חמישה חודשים לתוך העונה הנוכחית, ניתן כבר לומר בביטחון מלא שלצ'לסי היה מזל שקונטה לא נמלך בדעתו. למעשה, היה לה שכל ומזל לבחור במאמן שבוכה. כן, זה אולי לא הכי גברי להתייפח, ודאי שלא בפומבי, אבל עכשיו כולם בגשר, מתחתיו ומעליו, יודעים שהעובדה שפרץ הרגשות העזים הציף את המנג'ר האיטלקי, היתה בשורה התחתונה רק עוד אינדיקציה לכך שמדובר במישהו מתאים מאין כמוהו למשימה שלפניו. צ'לסי פוסט-מוריניו לא היתה זקוקה רק לאושיית כדורגל. יותר מכל נדרשו הנעליים להתמלא באישיות, ואפילו יותר מכך באנושיות. יורגן קלופ כבר לא היה פנוי, אז קונטה היה הבחירה הבאה. היא התבררה כאולטימטיבית.

כולם מדברים, לרוב בצדק, על המעבר הטאקטי הממולח של קונטה למערך ה-3-4-3 כסימן ההיכר של העונה שלו ושל 11 הנצחונות הרצופים שהציבו את צ'לסי ביתרון 6 נקודות בפסגה בחג המולד. אבל למרות שזו אמת, זו לא כל האמת. הידע הטאקטי של קונטה והניסיון המקצועי שלו היו שווים כקליפת השום, אם לא היה נלווה אליהם ניהול כח האדם, ה-"Man Managemant", הטיפול האישי, המיומן, האלגנטי והעדין בשחקנים.

ידע טקטי מדופלם וניסיון עשיר יש הרי גם לז'וזה מוריניו. אבל הוא פוטר לפני שנה בדיוק מצ'לסי אחרי שאיבד את חדר ההלבשה ואת הכיוון. היו שחששו שייקח שנים לתקן את הנזק המקצועי והמנטלי שהפורטוגלי גרם בחודשיו האחרונים במועדון. אבל קונטה, מסתבר, היה הפוסטינור של הכדורגל. גלולת הפלא לתיקון השגיאות של הלילה הקודם. הפתרון המיידי. צריך רק להתבונן מקרוב בתיפקוד של אדן הזאר  ודייגו קוסטה כדי להמחיש מקרוב את השינוי.

קוסטה איבד את היכולת והעשתונות בקדנציה האחרונה של מוריניו. זה אף הגיע לעימות ישיר ומתוקשר עם המנג'ר הקודם. הזאר, כדורגלן העונה הפנטסטי באליפות של צ'לסי לפני עונותיים, הפך לצמח כדורגל אשתקד. הוא איבד ביטחון, תשוקה, סגנון ויכולת. הוא החמיץ לרוב, ונזקק לעזרה פסיכולוגית שהמועדון סיפק לו באהבה, אבל לא בהצלחה מרובה. ההגעה של קונטה חוללה פלאים. הזאר שב להיות הקוסם הבלגי. יש לו כבר 8 שערים  – כפול מכל העונה שעברה (!).

קוסטה בכלל עבר השתלת אישיות: – 13 כיבושים וחמישה בישולים, וחדוות משחק הבולטת על כל וריד ברגליו ונים בפניו. עוד לא הגענו לחצי עונה, והוא כבר חצה בקלות ובסטייל מפעים את סך שעריו – 12 -  מהעונה הקודמת. בעיני רבים מהפרשנים באנגליה, קוסטה הוא כרגע המועמד הבכיר לתואר כדורגלן העונה.

מלאכת השיקום הזו של המאמן האיטלקי נטועה בעיקר ביכולות המנטליות-פסיכולוגיות שלו. קונטה הוא מאמן כדורגל מעולה עם קבלות, אבל את היתרון היחסי שאיפשר לו לשקם את סטמפורד ברידג' בזריזות של ג'אגלר, אפשר לייחס ליכולות המנטליות-אמוציונליות שלו, אלו שכאמור נחשפו לרגע כאשר גבר  בן 47 לא הצליח להסתיר את המחנק והגוש בגרון, והתוודה על הקשר הנפשי האמיץ שנוצר בינו לבין פיקודיו.

רומן אברמוביץ' הימר בראש ובראשונה על איכויות הניהול של קונטה. על הסמכותיות שלו הנבנית תוך הענקת מרחב וביטוי לשחקניו. על שליטתו באנגלית – אבל בעיקר בג'נטלמניות אנגלית. על היותו בוס קפדן, חדשן ותובעני, אך בעת ובעונה אחת גם גמיש, כן, רוחש כבוד ומתגמל.

הגמישות הזו – בניגוד לשמרנות המאפיינת עמיתים רבים במקצוע – היא גם זו שסייעה לקונטה להחליף תוכנה ולעבור למערך החדש והחדיש. הגמישות הזו, בצוותא עם היחס האבהי, הכבוד וההערכה לשחקניו, הם אלו שגם תרמו לכך שפרט לקוסטה והזאר, יש גם כדורגלן אחד אחר, יוצא דופן ובלתי צפוי, המצית את הדימיון בזינוק המרהיב של צ'לסי לפיסגה: ויקטור מוזס.

הניגרי היה קלף הג'וקר של קונטה במיוחד עם המעבר למערך החדש. הוא הולם את האידיאולוגיה של המנג'ר כמו כסייה מלכותית לנסיכה בארמון בקינגהאם. הוא משחק כקשר ימני, והוא החוליה המחברת הרבגונית ביותר בין מרכז השדה לחוד ובאותה נשימה בין הקישור לעורף. יש לו כבר שלושה שערים ושני בישולים, אבל התפוקה שלו רחוקה מלהימדד בסטטיסטיקה יבשה. הוא המנוע והבוכנה והשסתום והסוללה והדלק והמים גם יחד. גם הוא יכול בהחלט להיכלל במועמדים לתואר האישי העונה, ואלמלא חגג בשבוע שעבר יומולדת 26, וכבר נדד בין ארבע קבוצות פרמיירליג שונות – הוא היה בוודאי המועמד המוביל לתגלית העונה.

מוזס נולד בבירת ניגריה לאגוס, אבל בגיל 11 התייתם מהוריו שנהרגו בתאונה, ועם קרובי משפחה היגר לאנגליה ונחת בדרום לונדון. בגיל 14 הוא היה מלך שערי בית ספרו בנורווד, וקריסטל פאלאס המקומית צירפה אותו לשורותיה.  ב-2010 כבר נשלף הצ'ק הראשון עבורו. וויגאן הצנועה עלתה לליגה הבכירה, רכשה אותו, ובגיל 19 העניקה לו בכורה בליגה הטובה בעולם.

שנתיים הספיקו לסקאוטים האנגלים להיחשף לפוטנציאל, וצ'לסי קנתה את מוזס ב-2012. אלא שמה שאמור היה להיות סיפור סינדרלה מרטיט – נתקף לפתע ב-"Writer's Block"  בפרק הרביעי. למרות שהשתלב, והתפתח, והבקיע עשיריה בעונה הראשונה בגשר, ז'וזה מוריניו לא ממש התרשם מכישוריו של מוזס – והוא נשלח לגלות של השאלה בשלושה מועדונים שונים ברציפות: ליברפול, ווסטהאם וסטוק סיטי. זו היתה  התקופה בה אפילו עמוד השדרה הבריא של הנשר הניגרי החל להתנדנד ולהיטלטל. במיוחד כאשר ווסטהאם סירבה בקיץ האחרון, בסוף חוזה ההשאלה, להחתים אותו על מעבר קבוע לשורותיה.

ואז בא קונטה. מוזס היה מתודלק כדבעי. בתיסכול מווסטהאם הוא השתמש כמבער מרשים בהכנות טרום העונה של צ'לסי. המאמן האיטלקי הפך את מוזס לשחקן הרכב ולבורג מרכזי במעבר הטאקטי המנצח ל-3-4-3. מאז כבר נבחר מוזס פעמיים לאיש המשחק. בצ'לסי מודל 16/17 רואים בתיפקוד שלו את התרומה הבולטת ביותר של השינוי והשידרוג של עידן אנטוניו קונטה.  וכמובן - מברכים על כך שלא ייאלצו להפסיד אותו לחודש קריטי בינואר, שכן הפיספוס האדיר של נבחרת ניגריה שלא העפילה השנה לאליפות אפריקה, הוא הרווח הגדול של צ'לסי.