סדר בבלאגן: מבט נוסף על התואר של ליברפול

1. יורגן קלופ הגדיר פעם את המשחק של ליברפול במונח חדש שהביא איתו לאי הבריטי: "כדורגל של הבי מטאל". אותה פילוסופיה של לחץ גבוה על בלמי היריבה, משחק מסירות מהיר ועבודה קשה ואינטנסיבית על המגרש. מהירות, תשוקה והתלהבות היו המוטיבים המרכזיים לסגנון המשחק המהפכני. ואכן, בתחילת הקדנציה שלו באנפילד, יצק המנג'ר הגרמני את היסודות הללו בליברפול שניפקה כדורגל מגניב ואטרקטיבי, ולצד זה לעיתים קצת לא מאוזן ואפילו נאיבי. הקושי היה לתרגם את הגישה ההרפתקנית לתארים.

העונה הכבירה של ליברפול, שהסתיימה זה עתה עם האליפות לאחר 30 שנה במדבר, ועוד קודם לכן הזכיה בליגת האלופות אשתקד, לא נולדו כתוצאה מכדורגל של רוק כבד במובן הצר של המושג. קלופ הבין שהוא צריך למצוא את נקודת האיזון, שאפשר גם לעייף את היריבה עם מסירות קצרות במקום לשלוח את הכדורים מהר לשלישייה הקדמית. בסקיי ספורטס כינו את הכדורגל של ליברפול העונה ככאוס מאורגן. "אתה לא יכול לנצח משחקי כדורגל רק עם כדורגל התקפי, בגלל שאתה פותח יותר מדי שטחים במגרש. אתה צריך להיות יותר מאורגן ברמה ההגנתית ומצד שני להמשיך ליצור", אמר בזמנו קלופ שהבין שגמישות טקטית היא חלק נכבד מהצלחה של קבוצה, כי אין רק דרך אחת שבה ניתן לנצח.

בחמש השנים האחרונות ירד לאט לאט מספר הספיגות של ליברפול מ-50 בעונת הבכורה של קלופ ועד ל-22 אשתקד. גם העונה עומד ממוצע הספיגות של האלופה על פחות משער למשחק. בדרך לאליפות המרשימה והסופר דומיננטית שלה, ליברפול ידעה לאזן בין כל חלקי המגרש, זנחה לפרקים את הלחץ הגבוה, החזיקה יותר בכדור (בעיקר כאשר פאביניו היה על המגרש), המשיכה לשלוח את המגנים קדימה ובמיוחד הראתה שהיא מסוגלת לנצח באופן סיסטמתי לא רק משחקים גדולים בפרמיירליג ובליגת האלופות (מול יריבות שבאות "לשחק"), אלא גם למצוא את שביל הזהב גם מול הגנות צפופות ולאורך זמן. אין איש כדורגל בעולם שיכול להעיד על הכדורגל של קלופ שהוא חד גוני והאליפות הזאת היא החותמת הרשמית לכך.

2. הפער האדיר שפתחה ליברפול על פני יתר הליגה כבר בשלבים הראשונים של העונה וחוסר התחרותיות שיצרה, לא מספר את כל הסיפור. נכון, מנצ'סטר יונייטד, טוטנהאם וארסנל עוברות עונה בלתי מוצלחת בעליל, וצ'לסי נמצאת בסוג של עונת מעבר, אבל צריך לזכור מה קרה בממלכה בשנתיים הקודמות. מנצ'סטר סיטי הציבה את הרף הגבוה ביותר אי פעם בפרמיירליג ובשנה שעברה היתה הראשונה לצבור 100 נקודות לאלופה.

נתוני הפתיחה של ליברפול, שכמעט לא שינתה את פניה בקיץ, היו זהים לעונה שעברה. דווקא סיטי היא זו שנפלה למלכודת השובע אחרי שנתיים קסומות. בקלות רבה המצב יכול היה להיות הפוך. ההסתגלות של שתי הגדולות לסוגיית הפציעות היתה מכרעת: אליסון נפצע במחזור הפתיחה מול נוריץ' ונעדר למעלה מ-70 יום מהמגרשים ואילו פאביניו, מהמצטיינים בראשית העונה, החמיץ את השבועות הקריטים של דצמבר וינואר, ובכל זאת המכונה של קלופ עבדה (אדריאן נכנס לשער, ג'ורדן הנדרסון ירד לשחק קשר אחורי) ורשמה את הפתיחה הטובה אי פעם עם 26 ניצחונות ותיקו אחד ב-27 מחזורים.

פפ גווארדיולה לעומת זאת איבד בשלב מוקדם את אמריק לאפורט, הבלם הכי אמין שלו, וכתוצאה מכך נאלץ להעביר את פרננדיניו לשחק במרכז ההגנה. בפועל, השינוי הזה עלה לסיטיזנס בלא מעט נקודות בתחילת העונה, דבר שגרם לה לאבד מהר מאוד כיוון והנפת דגל לבן, בשלב שאף אחד לא חשב שזה יכול לקרות לסיטי. בזמן שפפ שבר את הראש וניסה למצוא את ההרכב הנכון, קלופ קיצר את הרוטציה שלו, סמך על 11-14 שחקנים קבועים, ודהר קדימה בלי להסתכל לאחור וללא מציאת תירוצים לחסרונם של פלוני אלמוני.

3. מקובל לחשוב שליברפול סללה את דרכה לתהילה בזכות כסף. זו ההזדמנות לדחות את הטענה. נכון, היו שתי רכישות ענק - וירג'יל ואן דייק ואליסון - בקיץ הקודם ששינו את פני הקבוצה ב-180 מעלות (ועלו עשרות מיליוני פאונד), אך הכל יחסי.  מנתוני הוצאות-הכנסות באתר טרנספרמקט, מדורגת ליברפול רק במקום ה-14 עם 107 מיליון פאונד של הוצאות נקיות בחמש השנים האחרונות. מנצ'סטר סיטי ראשונה עם למעלה מ-600 מיליון פאונד, מנצ'סטר יונייטד שניה עם 484 מיליון פאונד, וארסנל השלישית הוציאה כפול מהאלופה האנגלית החדשה.

אפשר לייחס את ההצלחה הזאת בעיקר לאיש אחד שלרוב מסתתר מאחורי הקלעים: קוראים לו מייקל אדוארדס, המנהל הספורטיבי, שאמון על עסקאות מבריקות כמו הבאת אנדי רוברטסון מהאל או צירופם של מוחמד סלאח, סאדיו מאנה ופאביניו. מהצד השני, אדוארדס הצליח להפטר משומנים עודפים: בראש ובראשונה, פליפה קוטיניו, שעזיבתו לוותה בביקורת, אך עשתה רק טוב לקבוצה והכניסה לה סכום שיא שאפשר את הבאת אליסון ו-ואן דייק המעולים. היו גם שחרורים שהניבו כסף מכובד מג'ורדן אייב, כריסטיאן בנטקה, דני אינגס, מאמדו סאקו, דומיניק סולאנקה ועוד כאלה שכבר שכחתם שקיבלו הזדמנות בליברפול.

ואחרי שהאליפות הזאת הושגה, האתגר הכי גדול של קלופ יהיה בעונה הבאה. כאשר כבר עכשיו ידוע, כי הוצאות אדירות בחלון ההעברות לא יהיו. קלופ יצטרך לשמור על הכוכבים שלו קיץ נוסף ובמקביל לנסות למצוא גורם חדש לדרבן אותם. בשנתיים האחרונות היו ההפסד לריאל מדריד בגמר האלופות בקייב והכניעה למנצ'סטר סיטי במאבק על התואר למרות 97 נקודות, כדלק שהניע את ליברפול והפך אותה לקבוצה חזקה מנטלית ששברה את כל המחסומים ההיסטורים בדרך לזכיה מחודשת בליגת האלופות ובאליפות אנגליה. בעונת 20/21 היא תצטרך להיעזר במוטיבציה מסוג אחר. איך אומרת הקלישאה? יותר קשה לשמור על האליפות מאשר להשיג אותה.