"כשדלת אחת נסגרת, חלון אחר נפתח". אי אפשר שלא להיזכר במשפט הזה בהקשר של רומלו לוקאקו. החלוץ הבלגי שב-2011 נרכש על ידי צ'לסי מאנדרלכט הבלגית, לא השתלב, עבר באברטון וסמנצ'סטר יונייטד, ובסופו של דבר המציא את עצמו מחדש דווקא באינטר האיטלקית.
וכך, עשר שנים אחרי שהבלוז כבר החזיקו בחלוץ הנהדר הזה, הם נאלצו לשלם כ-115 מיליון יורו על מנת לרכוש אותו שוב. 100 מיליון יורו יותר מהמחיר המקורי. כעת, לוקאקו לא חזר בתור עוד חלוץ בפרמיירליג. הוא חזר בתור השחקן שלדעת רבים יהיה שובר השוויון במאבק האליפות. הוא חזר ככוכב הכי גדול והבלתי מעורער של צ'לסי החדשה. אחרי שכבש בבכורה נגד ארסנל, ביום שבת כבר ממתינה לו ליברפול באנפילד.
התזמון הגרוע והפנדל שלא יישכח - הקדנציה הראשונה בצ'לסי
אבל לפני שנתעסק בהווה ובמה שגרם לצ'לסי לשבור את שיא ההעברות שלה, בואו נעשה קפיצה קטנה לעבר. עשר שנים אחורה ליתר דיוק, וננסה להבין מה בעצם לא עבד בקדנציה הראשונה של רומלו לוקאקו בלונדון.
ה-16 מיליון יורו שהבלוז החליטו לשלם על לוקאקו לאנדרלכט ב-2011 אולי נראים היום כמו מציאה, אבל בזמנו, מדובר היה בסכום אדיר לשלם עבור שחקן בן 18. בהנהלת צ'לסי ראו בחלוץ הבלגי כממשיך הדרך הטבעי של דידייה דרוגבה, ולא היססו.
השנה הראשונה של לוקאקו באנגליה, הייתה קשה, בלשון המעטה. הוא החל את העונה תחת אנדרה וילאש בואש שפוטר באמצע העונה, ורוברטו די מתיאו שנכנס לתפקיד בתור מאמן זמני, החליט לתת את המושכות לשחקנים הוותיקים. שחקנים כמו פרנק למפארד ודידייה דרוגבה הובילו את צ'לסי לזכייה בלתי נשכחת בליגת האלופות. לוקאקו? הוא רשם בסך הכל 160 דקות באותה עונה. בכל המסגרות.
מוצג בצ'לסי בפעם הראשונה. עבר כברת דרך (Getty)
אבל אם ניתן להבין מכך שמי שמנע מהבלגי להשתלב בקבוצה היה די מתאו, לוקאקו עצמו סיפר בראיון שנעשה איתו כמה שנים מאוחר יותר, מי באמת היה אשם במצב. "יש לי הרבה כבוד לדי מתאו. הוא אמר לי שאני אהיה חלק מהקבוצה עד הגמר. הוא חשב שכולם צריכים להיות עם הקבוצה במשחק, גם מי שלא היה רשום בסגל לליגת האלופות. אני תמיד אזכור לו את זה. מי שאני לא אסלח לו לעולם הוא אנדרה וילאש בואש שלא נתן לי דקות משחק. הוא לקח ממני הרבה, ואני לעולם לא אשכח לו את זה".
בעונה שלאחר מכן, צ'לסי עשתה את מה שהיא נוהגת לעשות כל השנים עם חלק גדול מהשחקנים שהיא קונה, והחליטה להשאיל את לוקאקו. הבלגי עבר לווסט ברומיץ' הצנועה, ובעונת 2012/13 כבר 17 שערי ליגה עבור הבאגיז, כולל שלושער בלתי נשכח במשחק האחרון בקריירה של אלכס פרגוסון כמאמן.
ופה נכנס לסיפור ז'וזה מוריניו. הסברה הרווחת כיום היא שהמאמן הפורטוגלי הוא זה שאשם למעשה בכישלון של לוקאקו בצ'לסי. אז בואו ננסה להיזכר מה קרה בעונת 2013/14, אז לוקאקו חזר ללונדון, הפעם תחת המיוחד.
הסופר קאפ האירופי. צ'לסי, שזכתה בליגה האירופית, נגד באיירן מינכן, זוכת ליגת האלופות. אחרי 1:1 דרמטי, שתי הקבוצות ניגשות לדו קרב בעיטות מהנקודה הלבנה. לבעיטה המכריעה ניגש לוקאקו. מנואל נוייר עוצר. אבל זאת לא הייתה סתם החמצה. צורת הבעיטה של החלוץ, הדרך שבה הלך באיטיות, העוצמה החלשה. מדובר בבעיטה על סף השערורייתית, והצורה שבה הבלגי תופס את הראש מיד לאחר הבעיטה, הבהירה עד כמה גם הוא הבין שמדובר ברגע משמעותי מאוד עבורו, כבר בתחילת העונה. העונה שבה הוא מנסה להוכיח שהוא ראוי לשחק בצ'לסי. ושוב, בניגוד לסברה הרווחת שמוריניו היה זה ש"מחק" אותו אחרי אותו משחק, באינדיפנדנט הבריטי פורסם מספר שנים לאחר מכן, שלוקאקו החליט שהוא פשוט חייב זמן בנפרד מצ'לסי אחרי הרגע הזה.
זה נגמר בהשאלה לאברטון. השאלה שעונה לאחר מכן הפכה לעסקה שבה אברטון שילמה לצ'לסי 28 מיליון יורו עבור החלוץ. מוריניו מצידו, העדיף לתת את הקרדיט לדייגו קוסטה שהגיע מאתלטיקו מדריד. ארבע שנים נהדרות בילה לוקאקו כחלוץ הטופיז, כאשר בעונה האחרונה שלו בקבוצה כבר כבש 25 שערי פרמיירליג. הוא נכנס לנבחרת העונה, היה בין ששת המועמדים הסופיים לתואר שחקן העונה באנגליה, ועבר למנצ'סטר יונייטד תמורת כ-75 מיליון יורו. אבל לפרק הזה בקריירה שלו, והמפגש המחודש עם מוריניו, נתייחס בכתבות אחרות.
עם מוריניו. דווקא האמין בו (Getty)
"הוכיח באינטר שהוא שייך לחלוצים הטובים בעולם"
אז 10 שנים חלפו, והנה הוא שוב בפרמיירליג, ושוב במועדון שלא באמת האמין בו בתחילת העשור הקודם. "זה הרגע שלו להגיד לעולם, 'אני כאן, ואני שייך לחבורה של השחקנים הכי טובים בעולם', אמר עליו מוריניו, הפעם בכובע של פרשן, לפני טורניר היורו האחרון.
"בצ'לסי הוא היה עדיין ילד. במנצ'סטר יונייטד, הוא עדיין התפתח בתור שחקן. השנתיים האחרונות באינטר נתנו לו מעמד וביטחון שלא היו לו קודם. הוא הפך לכוכב. לשחקן הכי אהוב על הקהל. לדמות המפתח בקבוצה. הוא בחור גדול פיזית, אבל בפנים יש ילד שרוצה להרגיש אהוב, רוצה את החום של האוהדים והחברים לקבוצה".
אז את המהפך שלו, לוקאקו עשה. הוא ניפץ את החלון שסגר בפניו את הדלת, וחזר בתור התקווה הכי גדולה של אלופת אירופה. אבל מה היתרונות המקצועיים שגרמו לצ'לסי ל"שבור את הקופה", וגרמו לתומאס טוכל להחליט שדווקא הבלגי הוא השחקן שחסר לו?
ניתוח הנתונים של לוקאקו באינטר מראה שבשנתיים האחרונות, ובעיקר בעונה האחרונה, הוא פשוט הרים את המשחק שלו לרמות שלא נראו ממנו קודם. עם שער בממוצע כל 120 דקות, ומעורבת ב-35 שערים ב-36 משחקים בסרייה A (24 שערים ו-11 בישולים), היה ברור שלוקאקו נמצא בפריים שלו (שנות השיא).
חשוב אגב להתמקד בנתון של ה-11 בישולים. זאת הייתה הפעם הראשונה בקריירה שבה לוקאקו הגיע למספר דו ספרתי בטור הנתונים הזה. עוד לפני שחתם בצ'לסי, טוכל סיפר שאחת הסיבות שהוא כל כך מעוניין בחלוץ, היא המשחק שלו עם הגב, והעובדה שהוא יכול לפנות שטחים ולמסור לקאי הבארץ, טימו ורנר ופולישיק.
במשך שנים, הסטיגמה על לוקאקו הייתה שהוא חלוץ מוגבל טכנית. חלוץ ללא שום ערך מוסף מחוץ לרחבת ה-16. גם את הסטריאוטיפ הזה הוא שבר, כאשר היה מעורב בעונה שעברה בתשעה שערים כתוצאה מהתקפות שהוביל מקו מחצית המגרש. בסך הכל, הוא היה אחד משלושה שחקנים בסך הכל באירופה שסיפקו בעונה שעברה עונה של 20+ ו-10+ שערים ובישולים, לצד הארי קיין וממפיס דפאיי.
צ'לסי חייבת שערים
מאז הגיע לקבוצה, טוכל עושה עבודה מופלאה אצל הבלוז, אבל בעיקר בצד ההגנתי. הוא בנה קבוצה קשוחה, אגרסיבית, כזאת שקשה עד כמעט בלתי אפשרי להכניע. זה הספיק לזכייה בליגת האלופות, אבל הוא יודע שזכייה בליגה, בטח בפרמיירליג, היא משימה מורכבת יותר, שדורשת כלים משמעותיים יותר.
ב-19 המשחקים של צ'לסי תחת טוכל בליגה בעונה שעברה, הבקיעו שחקניו 25 שערים. ממוצע של 1.3 שערים למשחק. עד כמה הנתון הזה בעייתי? הקבוצה שזכתה באליפות באנגליה עם כמות השערים הנמוכה ביותר אי פעם, הייתה שפילד וונסדיי, עם ממוצע של 1.4 שערים למשחק. זה קרה בעונת 1903/04.
ב-10 השנים האחרונות, ממוצע השערים של אלופה בפרמיירליג היה 2.3 שערים למשחק. טוכל הבין, שעם כל הכבוד להגנה הנהדרת שלו ולקישור העוצמתי, אם הוא לא ישפר, ובצורה חדה, את כמות השערים שקבוצתו כובשת, הוא יכול לשכוח מזכייה באליפות.
כעת, רומלו לוקאקו נכנס למשבצת שעד לפני מספר שנים הוא יכל רק לחלום עליה. הכוכב הראשי בהצגה, האיש שעייני כולם נשואות אליו. זה התחיל עם שער בדרבי לונדוני נגד ארסנל, אבל אנפילד זה סיפור אחר. הילד מבלגיה, הבחור הגדול שרק רוצה חום ואהבה, שעד גיל 28 עבר כבר כל כך הרבה בקריירה, רוצה להוכיח שהוא שייך. אם זה יצליח, מדובר יהיה בסיפור מהאגדות.
טוכל. מחפש גולים (Getty)