נשאר רק השם: ארסנל יורדת מנכסיה

בין שלל הסרטונים המוזרים/משוגעים/מצחיקים/"מה ראיתי פה עכשיו" ברשת הטיקטוק (מחקו את המיותר לפי שכבת הגיל שלכם), אחד הדברים הנפוצים ביותר בחודש האחרון ברשת החברתית המצליחה, הם סרטונים שצוחקים על ארסנל והאוהדים שלה. למען האמת, חלק גדול מהסרטונים האלו מגיעים מאוהדי ארסנל עצמם.

אי אפשר להתחמק מזה, ונראה שאנחנו בשיאו של תהליך שנמשך כבר כמה שנים והגיע לשיאו עם פתיחת העונה הזאת. פתיחת העונה הגרועה ביותר של התותחנים מזה 67 שנה, עם 0 נקודות אחרי שלושה משחקים ויחס שערים של 9:0. אבל אלו לא רק המספרים, זאת קודם כל היכולת. במשחק נגד מנצ'סטר סיטי בו הובסה ארסנל 5:0, היא נראתה כמו קבוצה שלא ראויה לשחק בפרמיירליג. למען האמת, זה פשוט היה נראה כמו ילדים נגד בוגרים.

הכל בראש
קל מאוד להפנות אצבע מאשימה למיקל ארטטה, אבל נראה שהבעיה בארסנל ממש לא מתחילה בו. אנחנו עוד נגיע למאמן ולחלק שלו בכישלון, אבל כשמותג ענק כמו ארסנל מגיע למצב שהוא הגיע אליו, אין ספק שהבעיה היא קודם כל עם האנשים שעומדים בראש המועדון. מאז הפך לאיש החזק בארסנל ב-2008, סטן קרונקי מרסק ספורטיבית את הקבוצה.

הוא כמובן ממשיך להרוויח סכומים אדירים מקהל, זכויות שידור וחסויות, מעבר לכך שמדובר בנכס נדל"ני במרכז לונדון. במשך שנים, הוא גם כמעט ולא השקיע מכספו בחיזוק הסגל. במשך שנים, מי שקיבל מנדט בלעדי להחליט בעניינים המקצועיים היה המנג'ר ארסן ונגר. במשך שנים, היה קל להאשים אותו שלא ידע להשתנות, שנשאר עיקש לדרך שלא עובדת יותר, שהפך למיושן. יכול להיות שהכל היה נכון, אבל בשורה התחתונה, בארסנל יכולים להתגעגע היום אפילו לימים הרעים עם הצרפתי.

ב-2019, מינו במועדון את שחקן העבר אדו לתפקיד המנהל המקצועי. בקיץ האחרון, הוציאה ארסנל סכום חסר תקדים עבורה על שחקני רכש. כ-150 מיליון פאונד. יותר ממנצ'סטר סיטי וצ'לסי. כן, יותר משתי הקבוצות העשירות והחזקות ביותר בממלכה. אך הרכש הזה רק מדגיש יותר מכל את הבעייתיות בקבלת ההחלטות במועדון. חמישה שחקנים הוחתמו, כולם מתחת לגיל 23, אף אחד מהם לא שחקן שהוכיח את עצמו כשחקן שיכול לקחת על עצמו מועדון, בטח לא במצב בו ארסנל נמצאת כרגע.

הטענות של האוהדים מובנות לחלוטין. בן ווייט, מרטין אודגור, ארון רמסדייל, אלברטו לוקונגה, נונו טבארס וטאקירו טומיאשו. אלו השמות. 50 מיליון פאונד על בלם ששיחק שנה אחת בלבד בפרמיירליג (ווייט), 24 מיליון על שוער מחליף (רמסדייל), 30 מיליון על הנורבגי שעוד לא הוכיח את עצמו (אודגור) והשאר על מגנים אנונימיים (טבארס וטומיאשו) וקשר בלתי מנוסה (לוקונגה).

אדו, שכבר היה אחראי לרכישות כמו ניקולא פפה ותומא פארטיי, כשבעיקר במקרה של פפה אפשר להגדיר את המהלך ככישלון גדול, כבר חוטף ביקורת קשה מהאוהדים, כשבתו הצעירה אף נאלצה לסגור את חשבון האינסטגרם שלה בעקבות קללות קשות שספגה.

"אנחנו מנסים ליצור בסיס חדש בקבוצה"
בראיון שקיים בסוף השבוע האחרון ברשת "סקיי ספורט", ניסה אדו להסביר את המהלכים של ארסנל בשוק השחקנים. "אני מבין את הכעס של האוהדים. ראשית, הם לא ראו את הקבוצה משחקת יחד בסגל מלא. אבל אנחנו צריכים להסתכל על התמונה הרחבה. החתמנו שישה שחקנים מתחת לגיל 23, הארכנו לפני שנה חוזים לשחקנים כמו סאקה ומרטינלי. בתוך שנה, החתמנו 10 שחקנים, 7 מהם מתחת לגיל 23".

"למה אנחנו מתנהלים ככה? כי אנחנו מנסים שוב לבנות בסיס חזק בקבוצה, ואז, אולי, נוכל לבצע החתמה או שתיים בלבד בכל חלון. אנחנו מנסים לבנות איזון בסגל, לצרף שחקנים עם המנטליות הנכונה. אני רוצה לתת למאמן מיקל ארטטה סגל הרבה יותר טוב לעבוד איתו".

ההסברים של אדו מרשימים על הנייר, אבל נראים לא מחוברים למציאות הנוכחית של הכדורגל. אחרי עונה שבה סיימה במקום השמיני וללא כרטיס למפעל אירופי לראשונה מזה 26 שנה, אחרי שהפכה לבדיחה של הפרמיירליג, וכשהיא רואה את שכנותיה מלונדון, צ'לסי, טוטנהאם ואפילו ווסטהאם גבוה מעליה בטבלה, אי אפשר לצפות מאוהדי התותחנים להמשיך ולהמתין. במקרה הזה, די ברור מי יהיה זה שישלם את המחיר.

חוסר הניסיון זועק לשמיים
המינוי של ארטטה נראה מראש כמינוי שעומד בסימן שאלה גדול. מי שהיה עוזרו של פפ גווארדיולה במנצ'סטר סיטי ושחקן עבר בארסנל בעצמו, הגיע לאחד התפקידים המאתגרים בכדורגל האנגלי, למועדון שדורש עבודת שיקום רחבה, ללא שום ניסיון אמיתי כמאמן ראשי. לזכותו ייאמר שרוב הסגל לא נבנה תחתיו ויש לו הרבה סיבות מקלות, אבל בשורה התחתונה, קשה לראות כיצד הוא יהיה האיש שישקם את המועדון.

נכון לכתיבת שורות אלו, בארסנל נותנים גיבוי מלא למאמן. השמועות על הסכם עם אנטוניו קונטה מוכחשות מצד כל הגורמים, אבל ארטטה יודע שלא לעולם חוסן. לארסנל הנוכחית אין עמוד שדרה, אין דרך משחק ברורה. אם היה צריך להגדיר אותה במילה אחת, הייתי בוחר במילה "רכה". ארסנל היא פשוט קבוצה רכה, קבוצה שאף אחד לא ייתן לה סיכוי נגד הגדולות של הליגה, קבוצה שאף אחד לא הופתע שהובסה בצורה כזאת נגד סיטי, ונראתה כל כך רע נגד צ'לסי. ארטטה יודע שלמרות הגיבוי שהוא מקבל ולמרות שלא קיבל סגל מלא מתחילת העונה, עוד 2-3 הפסדים, וגם הקרדיט שהוא מקבל ייגמר.

גם ארטטה מבין שהדיבור על תהליך הוא לא מציאותי כרגע. "זה לא זמן טוב לדבר על זה. אנחנו נראים רע ואני תמיד לוקח אחריות על הדרך שבה אנחנו משחקים, ואני תמיד מנסה להשתפר ולשאול את עצמי את השאלות הנכונות". פול מרסון, שחקן העבר שלל המועדון ופרשן בכיר כיום, סיכם את המצב כשאמר: "משחקים כמו צ'לסי הם לא המשחקים בהם ארסנל צריכה להוציא נקודות. עבור צ'לסי, תיקו היה אכזבה. אתם באמת חושבים שהם יתחרו על הטופ 4?".

הסכנה - חוסר רלוונטיות (ונקודה אחת אופטימית)
ודומה שזאת הבעיה הכי גדולה של התותחנים, והסכנה הכי גדולה לעתיד. חוסר רלוונטיות, השלמה עם כך שהם לא קבוצת צמרת יותר. העובדה שמשחק מול ארסנל כבר לא מסתמן כאחד האתגרים הכי קשים בליגה. יש דור שלם של אוהדים צעירים שגדל ולא מבין מדוע ארסנל נחשבת לאחד המועדונים הגדולים בליגה. ואיך היא בכלל חשבה להיכנס לסופרליג?

אבל לצד מהלכים הזויים כמו חידוש החוזה של גרניט ג'אקה, אפשר לנסות לראות גם צדדים חיוביים בהתנהלות של ארסנל. היא נפטרה בשנים האחרונות מחוזים כמו זה של מסוט אוזיל ו-וויליאן (שגילה אצילות גדולה בקיץ האחרון וויתר על סכום כסף גדול), וכן, למרות הלעג, בונה בסיס צעיר ואיכותי.

יש מי שיגיד שכל עוד סטן קרונקי ימשיך להחזיק בארסנל, אין לה תקווה להצליח. שמדובר בבעלים שלא מעניינת אותו ההצלחה המקצועית, שכל עוד הנכס הזה ממשיך להניב לו רווחים, הוא יחיה לצד הכשלונות המקצועיים. אבל כרגע, הוא האיש החזק במועדון. לא נראה שזה הולך להשתנות בשנים הקרובות.

המילה תהליך הפכה מגונה, אבל ארסנל נמצאת בעיצומו של תהליך, וחלק ממנו יכאב. מיקל ארטטה הוא לא הבן אדם להוביל את התהליך הזה. התותחנים צריכים שם גדול, שם שימשוך אליו את האש. הם צריכים למצוא את היורגן קלופ שלהם, שקיבל מועדון פאר בתקופת שפל, והרים אותו מהאשפתות. הוא עשה את זה למרות שנתיים ראשונות לא טובות, אפילו רעות. אבל לרגע, אף אחד לא פקפק בכך שהוא האיש המתאים לתפקיד.

למרות הלעג והקלס, ארסנל היא עדיין מועדון מפואר, מועדון עשיר, עם אחד האצטדיונים המפוארים באנגליה וקהל אוהדים גדול (ואל תתנו לסרטונים מהמשחקים האחרונים להטעות אתכם. מדובר ברובו קהל תומך ונאמן). מועדונים כאלה, בסופו של דבר, חוזרים לצמרת של הכדורגל. הבסיס של ארסנל חזק מדי בכדי להתרסק.

יכול להיות שזה ייקח עוד 2-3 חלונות ההעברות, יכול להיות שזה יקרה עם מנהל מקצועי שהוא לא אדו וזה כנראה לא יקרה תחת ארטטה. מקצועית, לטעמי, ארסנל חייבת לשחק כרגע כמו קבוצה במקום האחרון. היא צריכה לזנוח את הרצון שלה לשחק כדורגל יפה ויצירתי. כרגע, היא חייבת קודם כל לצבור נקודות בכל דרך. לארטטה מחכים כעת משחקים נגד נוריץ' וברנלי, בהם הוא לא יכול להרשות לעצמו להשיג פחות מ-6 נקודות. ואז, אז יגיע הדרבי נגד טוטנהאם. תרשמו את המשחק הזה ביומן, ה-26.9. כל תוצאה במשחק הזה יכולה לסמן את העונה לקראתה הולכת ארסנל, עם או בלי המאמן שלה.