בישול ארוך: כך צ'לסי הבטיחה את עתידה

הרחקת צ'לסי משוק העברות השחקנים בעונת 19/20 הובילה אותה לדרך שהיא לא הכירה תחת הנהגתו של רומן אברמוביץ' – שיתוף כדורגלנים צעירים וכאלו שגדלו באקדמיית הנוער שלהם, האקדמיה הטובה באנגליה.

אפילו בקיץ שלאחר-מכן, כשהמועדון זיהה הזדמנות לפתוח את הארנק ולרכוש שחקנים מבוקשים ללא תחרות יחסית מצד מועדונים אחרים, עקב משבר פרוץ הקורונה - אלו שהובאו היו לפני שיא שנות הקריירה, מתוך אמונה שיספקו עתיד ורוד במדים הכחולים לאורך זמן.

הרי ליברפול חזרה לגדולה אחרי שנים רבות, והגעת פפ גווארדיוליה למנצ'סטר - לצד ההצלחות שסיטי השיגה עוד לפניו - צבעו את העשור הקודם בתכלת. הכסף של דובאי ניצח את זה הרוסי. אז למה לא לבנות במחשבה לעתיד?

בצורה לא אופיינית להם, הבלוז בחרו בדרך ההשבחה, גם אם תחילה תפגע ההצלחה. וכמו כשקורה לרוב בקבוצות בהן מרבית שחקני המפתח צעירים – היכולת בלתי יציבה. התחלת אותה הדרך, בהדרכת כוכב העבר פרנק למפארד, הייתה מוצלחת ביחס לציפיות, אך הביאה איתה הדרדרות בעונה שלאחר מכן, דווקא לאחר ההתחזקות בחלון ההעברות.

תומאס טוכל הוביל את החבר'ה הפוחזים לשיא בדמות זכייה בתואר היוקרתי ביותר לקבוצות, גביע אירופה, אך דווקא כשנדמה היה שהוא יכול להפוך את קבוצתו לטובה באנגליה ואולי אף בעולם, היא שקעה. במקום לצלוח את המשימה ולחצות את הגשר הארוך שמתחיל ב"קבוצת העתיד" ומסתיים ב"קבוצת ההווה" - בבת אחת, חודש אחד רע גרם למאמן ולחניכיו לקרוס. גשר לונדון התמוטט.

צריך לזכור שמדובר במטרה לא פשוטה. הלונדונים מתמודדים עם קבוצות היסטוריות שהערים מנצ'סטר וליברפול מעמידות, ועם כל הכבוד - לא בטוח ששחקני הסגל יכולים כרגע להיכנס לנעלי פטר צ'ך, ג'ון טרי, קלוד מקאללה, פרנק למפארד, אריאן רובן ודידייה דרוגבה כדי לעמוד במשימה כה מורכבת.

אולי בעתיד. אחרי הכל, שחקני מפתח רבים, ביניהם קאלום האדסון-הודוי (21), ריס ג'יימס (22), מייסון מאונט (22), קאי האברץ (22), כריסטיאן פוליסיק (23), טימו ורנר (25) ובן צ'ילוול (25), אמורים להמשיך ולהשתפר ולספק לקבוצה עוד שנים רבות של איכות. ועוד לא נגענו באלו שאמורים לקבל תפקיד משמעותי בקבוצה בהמשך, כמו ולנטינו ליברמנטו (19), בילי גילמור (20),  קונור גאלגר (21), טרבור צ'אלובה (22), ועוד רבים וטובים.

אלא שכרגע, מרביתם נמצאים בשלב בו הם מוכיחים כי הם יכולים להציג יכולות המתאימות לרמות הגבוהות ביותר. השלב הבא הוא לעשות זאת באופן יציב לאורך זמן. רובם עוד לא נמצאים בשלב זה בהתפתחות שלהם, וכשחלק נכבד מהשחקנים החשובים בקבוצה מתפתחים עדיין כשחקנים - קשה לצפות מהקבוצה לעקביות.

לכן, אפשר להבין את היכולת הירודה בחודש דצמבר. לצד ניצחונות דחוקים או לא מרשימים על ווטפורד, לידס ואסטון וילה, הגיעו כמה משחקים שנגמרו ללא הכרעה מול זניט סנט פטסבורג, וולבס, ברייטון ואברטון, ולצידם אף הפסד מהדהד לווסטהאם. הם בילו בנעימים זמן-מה במקום הראשון, אך כשמאחוריהם דולקות יריבות שכאלה, חודש בינוני לא בא בחשבון.

כמובן שישנן עוד סיבות ליציאה המסתמנת מהמירוץ לאליפות. במשחק עומד, מול קבוצות המגיעות במטרה להתגונן, צ'לסי מתקשה – ודווקא במשחקים הללו היא מאבדת נקודות. חוסר היצירתיות מתבטא ב-16 כדרורים בלבד למשחק ורק 1.48 כאלו שמובילים לבעיטה, לעומת 17 ו-1.8 לסיטי בהתאמה ו-16.6 ו-1.84 אצל ליברפול. בסך הכל, צ'לסי מייצרת 25 מצבי התקפה למשחק. פחות מליברפול (27.7) או מסיטי (30).

הקשרים ההתקפיים המובילים של הבלוז, מאונט והאברץ, מבססים את משחקם יותר על תנועה חכמה ללא כדור ופחות על כדרורים (2 ו-2.31 כדרורים למשחק בהתאמה), ביחס לקשרים ההתקפיים של היריבות ואפילו ביחס לחבריהם לקבוצה - דווקא אלו שניסו והצליחו לעבור את שחקני היריבה במשחק עומד, דוגמת לופטוס-צ'יק (4.55) וחאקים זייש (3.93), זוכים לפחות דקות משחק.

הקבוצה היטיבה לתקוף מהאגפים באמצעות המגנים, אך לאחר שצ'ילוול נסחף גם הוא בגל הפציעות ששטף את הקבוצה (עוד בעיה שלא הקלה על הכחולים, יחד עם פרוטוקול הקורונה שגרם לחיסורים רבים) הנטל הרב הכביד על המגן המקביל ג'יימס, ובסוף גם הוא נפצע. אלא שגם כשהמגנים בריאים, הקבוצה חסרה כלי התקפי מלהיב שידע לפרוץ את החומות שקבוצות נחותות יציבו מולה.

ולכל הצרות התווספה סערה שטלטלה את הקבוצה, עקב ראיון שהעניק חלוץ הקבוצה לוקאקו לסקיי איטליה. הרצון הגלוי שהפגין לחזור לאינטר, ועצם העובדה שציין מספר מועדונים ככאלו הגדולים מכל היתר, מבלי לציין את המועדון שרכש אותו במעל למאה מיליון אירו לפני חודשים ספורים הרתיחה בצדק את אוהדי קבוצתו. אלא שהנזק העיקרי מדבריו עלול לצוץ בהמשך.

עד כה, הצליח טוכל לנהל סגל רחב מאוד בזכות רוטציות נרחבות, משום ששחקנים איכותיים ומוכשרים נכונו לעשות זאת מבלי להתלונן מתוך אמונה שמאמנם יוביל אותם לאולימפוס. רובם לא טעמו לפני כן את טעם ההצלחה ברמות הגבוהות ביותר, והיו מוכנים לבלוע את הגלולה המרה.

אך עם הזכייה בליגת האלופות אשתקד, האגו עלול לשחק תפקיד בשלב מסוים - כשהסיכויים לתואר פוחתים העונה, הנכונות לזכות בפחות דקות משחק עשויה לפחות. כפי שלוקאקו בחר להתלונן פומבית כששיחק פחות, כך יכולים לעשות שחקנים אחרים. הוא פתח צוהר שלא בטוח יסגר.

ובכל זאת, לאוהדי צ'לסי אין סיבה להיות פסימיים, גם אם שנת 2022 לא תביא אליפות, זכייה נוספת בליגת האלופות או כל תואר אחר. כמות ה"נכסים" של הבלוז בלתי נתפסת, ורוב אלו שבסגל מתאימים לשיטה שטוכל הטמיע בקבוצה, כך שמדובר בקרקע פורייה להמשך התפתחותם לעיני הקהל בסטמפורד ברידג'. במילניום הנוכחי המועדון ידע לבנות פעמיים בסיס לקבוצות שבמשך שנים רבות הביאו הצלחה ותארים. לבנות מורשת של גדולה וניצחונות. נראה שהם בדרך לעשות בפעם השלישית, לקראת העשור השלישי של שנות האלפיים.