עניין של מורשת: הנזק ההדדי של מנצ'סטר יונייטד ורונאלדו

כל ספורט מקצועני, בוודאי כדורגל, מורכב מגיבורים. שחקנים שהותירו בנו זיכרונות בתור ילדים, הגשימו לנו חלומות, הפכו אפילו כמעט ל"על אנושיים" בראש של האוהדים. קשה לחשוב על שחקנים בכדורגל העולמי לאורך השנים שהגיעו למעמד מיתי כמעט כמו כריסטיאנו רונאלדו, בוודאי בקרב אוהדי מנצ'סטר יונייטד. לכן, גם מי שלא אוהד את הקבוצה ובוודאי שמח לאיד על האירועים האחרונים, לא יכול שלא להרגיש צביטה בלב סביב העונה שעוברת על הפורטוגלי.

כמעט בגיל 38, לכריסטיאנו רונאלדו באמת שאין כבר מה להוכיח. הסקורר הגדול ביותר בעידן המודרני, זוכה כדור הזהב חמש פעמים, אינספור תארים קבוצתיים, אליפות בשלוש הליגות החזקות ביבשת, וכמובן אלוף אירופה עם פורטוגל. לכריסטיאנו רונאלדו באמת שאין מה להוכיח, וזאת בדיוק הסיבה שהנזק שנגרם למורשת שלו במנצ'סטר יונייטד, נראה כל כך מיותר בימים אלה, ואי אפשר שלא לתהות, האם אי אפשר היה למנוע זאת?

יש מי שיטען שעצם רעיון החזרה שלו בקיץ הקודם נולד בחטא. שהוא נולד אך ורק כדי למנוע ממנו להגיע לסיטי. שבגילו המתקדם, בשכר שהוא מרוויח, כאשר מנצ'סטר יונייטד מחפשת לצאת לדרך חדשה סוף סוף, שום דבר טוב לא יכול היה לצאת מהקאמבק שלו. מנגד, הוא כן כבש 18 שערי פרמיירליג בעונה החולפת, ובכלל, מי יכול היה לסרב לכריסטיאנו רונאלדו, בטח עם כל המשתמע מכך בתרומה שלו מסביב למגרש? בכל זאת, מדובר כנראה במותג הכדורגל החזק ביותר בעולם.

אבל בכדורגל כמו שאנחנו יודעים, דברים משתנים, ואת העתיד אי אפשר לחזות. לרונאלדו הייתה עונה מצוינת בפן האישי, אבל מנצ'סטר יונייטד קרסה עם רגעי שפל קבוצתיים, פיטורים של אולה גונאר סולשיאר, מינוי הזוי של ראלף ראנגניק, ומועדון שנראה בלי שום תכנית לעתיד. משהו חייב היה להשתנות.

את העובדה שאריק טן האח, המאמן של מנצ'סטר יונייטד היום, לא רצה את כריסטיאנו רונאלדו מהרגע הראשון, אי אפשר כבר להכחיש. חיפוש קצר בתקשורת האנגלית מגלה שכבר בחודש אפריל, עוד כשרק היה מועמד, דווח כי אמר להנהלת הקבוצה שהוא לא מעוניין בפורטוגלי. האם בכל דיווח יש אמת מוחלטת? כמובן שלא, אך כאשר יש הצטברות של כל כך הרבה מקורות, כנראה שמשהו מתחת לפני השטח בעבע, עוד לפני שההולנדי הגיע.

אולי מדובר באמת בעניין מקצועי נטו. כריסטיאנו רונאלדו, בגילו, הוא עדיין כובש שערים מדופלם ומקצוען ברמות הגבוהות ביותר, אבל אין זה סוד שקשה לו להשתלב בשיטה של טן האח. יכול להיות שההולנדי הבין שכדי לשקם את הקבוצה, הוא צריך הרכב של שחקנים שעובדים אחד בשביל השני, ללא שום אגו ומעמד מיוחד. אי אפשר גם להתעלם מכתבות חוזרות ונשנות שהשחקנים הצעירים בקבוצה הרגישו לא בנוח ליד רונאלדו. אי אפשר להתעלם מהירידה החדה ביכולת של ברונו פרננדש ומרקוס ראשפורד בעונה שעברה לצד הפורטוגלי.

אולי לא מדובר רק בעניין מקצועי. אולי אריק טן האח הרגיש שעל מנת שירגישו שמאמן שהגיע מאייאקס, ללא ניסיון באחת הליגות הבכירות, הוא בעל הבית האמיתי, הוא צריך ללכת על "ראש הנחש". ההולנדי, וזה לזכותו במובן מסוים, לקח צעד אמיץ כשהחליט מתחילת העונה לספסל את רונאלדו. צעד, שעם תוצאות פחות טובות, היה גורם לקהל באולד טראפורד לאבד סבלנות מהר מאוד.

למרות שיונייטד עברה כבר כמה רגעים קשים העונה כמו התבוסות לברנטפורד וסיטי, היא מציגה ברוב המשחקים כדורגל מסודר ומאורגן, ניצחה את ליברפול, ארסנל וטוטנהאם ונשארת קרובה לצמרת. אחרי מה שעבר עליהם בשנים האחרונות, לאוהדים במנצ'סטר קשה לדרוש יותר. בכלל, הפרשה כולה מעמידה במבחן תפיסות עולם מנוגדות בכל מה שקשור לפילוסופיית כדורגל, לאהדה ליחיד מול אהדה לקבוצה, לחשיבות הכלל ולעוצמה של כוכבים.

בסופו של דבר המאמן ההולנדי יטען, ובצדק, שהיה זה רונאלדו עצמו שכבר ב-2 ביולי ביקש לעזוב את הקבוצה בעקבות כך שלא תשחק בליגת האלופות. הפורטוגלי ויתר על קדם העונה, וגם כשחזר, זכורה התקרית מול ראיו וייאקנו בה נטש לפני הסיום במשחק ההכנה. הסטטיסטיקה, בצורה חד משמעית, עומדת לצד המאמן. בשני משחקי ליגה עם רונאלדו, יונייטד השיגה 0.5 נקודות למשחק, לעומת 2.25 למשחק בלעדיו בשמונה משחקים נותרים. לא פחות מדהים מכך, היא רצה 10 קילומטר פחות במצטבר באותם שני משחקים.

מנגד, מגיעה תפיסת העולם שאומרת, "מדובר בכריסטיאנו רונאלדו, הסקורר הגדול בכל הזמנים. אי אפשר לא להשתמש בו". אחד מאותם מייצגים בולטים של אותה גישה הוא שחקן יונייטד בעבר, רוי קין, שאמר כבר לפני יותר מחודש דברים שבהחלט ניתן להזדהות איתם: "הם מראים חוסר כבוד עבורו, הם צריכים לשחרר אותו. אתה לא מחזיק ברונאלדו בשביל להושיב אותו על הספסל. הוא אחד השחקנים הגדולים אי פעם. אם הוא ימשיך לשבת על הספסל, זה יהפוך למגעיל. זה מגוחך לעשות את זה לשחקן ברמתו. תסתכלו על הרקורד שלו, יש לו סיכוי יותר מכל אחד אחר לכבוש. אנשים אובססיסים עם 'משחק הלחץ', אבל תשימו את הכדור עבורו במקום הנכון, והוא יכבוש".

כי בסופו של דבר, האם קבוצה לא יכולה "להקריב" עבור שחקן ברמתו של רונאלדו? האם המטרה היא בסופו של דבר לא לשים את הכדור ברשת, או שבאמת הרכב שבו 11 שחקנים עובדים אחד למען השני מייצר קבוצה בריאה יותר ומצליחה יותר? למען האמת, אין תשובה חד משמעית. מה שבטוח, שתח תפיסות העולם האלו מתנגשות כרגע באולד טראפורד.

כדורגל, כמו שכבר אמרנו, הוא לא רק ניצחונות ומה שאנחנו רואים על הדשא בהווה. הוא העבר, העתיד, ומורשת שנשארת לאורך שנים. כריסטיאנו רונאלדו, בטח אחרי התקרית נגד טוטנהאם בה ככל הנראה סירב להיכנס כמחליף, סיים את הדררך שלו באולד טראפורד. הנזק כבר נעשה, התמונות שלו עוזב את המגרש לפני שריקת הסיום יישארו חקוקות כתמונות אייקוניות במורשת שלו כשחקן יונייטד, לצד כל התארים והרגעים הגדולים. למרות שמעולם לא יודה בכך, הוא בוודאי היה מחזיר את הגלגל אחורה ובוחר ביעד אחר אחרי שעזב את יובנטוס.

כעת, גם הנהלת הקבוצה וגם הפורטוגלי חייבים להגיע לפיתרון. אנחנו לא יודעים מה הסיבות שמנעו ממנו לעבור למועדון אחר בקיץ, ומדוע כל כך הרבה קבוצות סירבו לו. האם מדובר בכסף? חוסר עניין מקצועי? דרישות מופרזות? כל זה כבר לא משנה. כשהוא בשנים האחרונות בקריירה שלו, המורשת של רונאלדו כבר מזמן מובטחת, אבל בכל זאת מגיע לו, ולכדורגל העולמי, לסיים אותה בטעם מתוק. יונייטד תוכל להמשיך בשיקום שלה כקבוצה (מישהו בכלל זוכר שהם ניצחו את טוטנהאם? עוד דוגמא לנזק הגדול מהפרשה), כריסטיאנו יכול, אולי, לחזור הביתה לספורטינג ליסבון, וכל אותם ילדים ואנשים בוגרים שמעריצים אותו במשך כל כך הרבה שנים, לא יצטרכו לראות את הגיבור הגדול שלהם הופך לנבל המושלם. זה לא מגיע לו.