מתי בפעם האחרונה ראיתם שחקן לוקח כמה צעדים ובועט לשער כדור חופשי מ-30 מטר? מתי בפעם האחרונה ראיתם קיצוני לוקח כדור ומנסה לעבור שלושה שחקנים בבת אחת? מתי בפעם האחרונה ראיתם קבוצה אנגלית משחקת "כדורגל אנגלי", שכולו הרמות לרחבה, או קבוצה גרמנית שמשחקת "כדורגל גרמני"? שמתם לב בכלל שזה נעלם?
כדורגל, כמו כל ענף ספורט, עובר אבולוציה. המשחק מתפתח ומשתכלל עם הזמן, אך בשנים האחרונות אנחנו שומעים יותר ויותר ביקורת על הכניסה של האנליטיקס עם מדדים כמו xG וקבוצות שמשחקות באותה דרך. מגנים שהופכים לחלוצים, קיצוניים שחותכים פנימה עם רגל הפוכה, קשרים שמצטרפים מגל שני ובעיקר קבוצות שמשחקות אותו דבר.
אתם לא היחידים שחושבים ככה. לא חסרות התבטאויות של פרשנים כאן בישראל על "צ'יפים שמיפים", וגם דייויד מויס אמר ש"זה מרגיש כאילו קבוצות משבטות את סגנון המשחק אחת של השנייה ושחקנים את הסגנון זה של זה". כתבה מקיפה של הטיימס בנושא הראתה שקבוצות בועטות פחות מרחוק, נושא אליו התייחסנו בעבר כאן באתר, ואנחנו רואים גם פחות ופחות הרמות או דריבלים.
קצב המשחק של קבוצות האט באופן יחסי, כשרובן עברו לכדורגל שמזכיר יותר את זה של פפ גווארדיולה - כדורגל מבוסס מסירות וניסיון לתפוס את היריבה לא מוכנה, וקצת פחות תכל'ס. נשיא סן ז'ילואז אלכס מוזיו הגדיר את זה בתור "הפציפיסטיות" של הכדורגל. המדדים הסטטיסטיים מדגימים את זה בצורה טובה, כפי שניתן לראות בגרפיקה בתחתית המקטע, אך גם השיח עצמו.
כמו כל טרנד אחר, ברגע שמישהו אחד מצליח כולם מעתיקים ממנו. פפ גווארדיולה הוא אולי מאמן הליגה המצליח ביותר בהיסטוריה עם קבלות בספרד, גרמניה ואנגליה, אולי שלושת הליגות הכי איכותיות באירופה, והאפקט מורגש כלפי מטה. אמנם יש שחקנים יצירתיים, אך זה מרגיש שהם פועלים בתוך אותן תבניות של אחרים. האם המקוריות בכדורגל מתה?
כולם מעתיקים מכולם
הכדורים הארוכים, ההרמות והדריבלים בצניחה. אם ב-2015/16 (השנה הראשונה בה יש נתונים) הכדורים הארוכים היו 6.5% באופן יחסי למקום העשירי, השנה מדובר ב-4.2%. במקרה של דריבלים, מדובר ב-3% לעומת 2.1%. ירידה גדולה.
מצד שני, מאמנים רוצים לנצח משחקים. זה יותר חשוב מסגנון כזה או אחר, ומי שנאמנים לסגנון גם על חשבון תוצאות מפוטרים. ראסל מרטין עזב סאות'המפטון במצב רע מבחינה היסטורית, וראינו גם כאן בליגת העל מאמנים שהולכים הביתה אחרי ששיחקו בסגנון שלא התאים לסגל או לקהל שלהם.
הפערים בליגות השונות, כפי שטענו באותה כתבה בטיימס, קטנים. תשע נקודות בלבד מפרידות בין המקום הרביעי וה-11 בליגה האנגלית. בליגת העל שלנו יש פער של שבע נקודות בין המקום החמישי והעשירי. קבוצות אולי משחקות באותה הדרך בקנה מידה כמעט עולמי, אבל זאת כנראה הדרך שמקרבת אותן בצורה הכי טובה לניצחון.
כאן נכנס האנליטיקס, כל התוכנות המתקדמות והמדדים סטייל ה-xG (שערים צפויים). אני יכול לראות את גלגולי העיניים של חלק ממכם מעבר למסך, ולכן נעשה את החלק המתמטי קצר. המטרה של כל שחקן כדורגל היא לעשות פעולה שמגדילה את הסיכוי שלו לשער או מקטינה את הסיכוי של הקבוצה היריבה לכבוש. הכלים האלה יכולים למדוד כל פס, כל בעיטה, ולראות אם היא מגדילה או מורידה את הסיכוי לשער. זה הוביל לכך שקבוצות אולי עשו פחות טעויות, אבל המקוריות מתה.
שחקנים מפחדים. חואנה לילו, עוזרו של פפ גווארדיולה ומי שבמשך שנים אימן בספרד, בדרום אמריקה ובאסיה, אמר ש"אם אתם תלכו לראות אימון בנורבגיה ואימון בדרום אמריקה, הכדורגל ייראה אותו דבר". המתמטיקה היא אותה מתמטיקה, ויחד עם הגלובליזציה של הענף וזה ששחקנים זרים ומאמנים זרים נודדים בין מדינות זה כמעט בלתי נמנע. בשנה שעברה ראינו שחקן אנגולי ומאמן אירי מובילים את מכבי ת"א, השנה אלה שחקן ברזילאי ומאמן סרבי. מוליכת הטבלה הפועל ב"ש נשענת על קשר זמבי, מגן שמאלי פורטוגלי ועד ינואר גם על סופר-סאב רומני (שהושאל ללובלין). הכדורגל אולי פחות הומוגני מבחינת השחקנים שמרכיבים כל קבוצה, אבל ברגע שיש תנועה כל כך גדולה סביר שהרעיונות יהיו אותם רעיונות.
התהליך הזה, כמו כל תהליך, מחלחל מלמעלה למטה. ברגע שהמועדונים הטובים ביותר משחקים בדרך אחת כל העולם יעתיק אותם, ואז סקאוטים יחפשו שחקנים צעירים באותו גודל. כשמויס דיבר על שיבוט שחקנים, הוא דיבר בדיוק על זה. הגיל והגובה הממוצע של השחקנים כמעט אחיד. אנחנו לא רואים שחקנים לוקחים יותר מדי סיכונים מתוך חשש שיחליפו אותם.
גם לגארי נוויל, שהיה חלק מקבוצה שהפסידה לברצלונה של גווארדיולה בגמר ליגת האלופות פעמיים, נמאס: "שחקני כנף מודרניים מעצבנים אותי. הם לוקחים את הכדור ובורחים מעימותים שוב ושוב. שחקנים מפחדים מהסיכון. בודדים השחקנים שעושים ההפך, אמאד דיאלו לוקח את הכדור ותוקף את מי שהוא תוקף ישר. כמגן ימני לא היתי רוצה לשחק מול שחקנים כאלה. היום שחקנים רואים מגן, נרתעים ומנסים ללכת אחורה". ברגע שבו הכדורגל סובל מ"עודף אימון", והסיכונים האלה נתפסים כהתאבדות מתמטית, שחקנים מפחדים שיחליפו אותם. כל עוד ה-xG והמספרים שולטים בשיח של הכדורגל, זה נתפס כמו מאבק אבוד.
לא כל כך מהר
ליברפול משייטת העונה בדרך לאליפות בפרמיירליג. ארנה סלוט, שמאמן לראשונה מחוץ להולנד, שיפר את הקבוצה של יורגן קלופ והפך אותה לטובה בעולם, כשהוא מתעלם מכל קלישאות ה"צריך להסתגל לליגה". מנצ'סטר יונייטד החליטה להמר על מאמן מהליגה הפורטוגלית, בזמן שמאמנים מוכחים יותר בקנה מידה אנגלי ואירופי כמו צ'אבי, זינדין זידאן ומסימילאנו אלגרי יושבים בבית.
שני השינויים הגדולים בליברפול של סלוט היו שני דברים שהתחלנו איתם את הכתבה הזאת, ההרמות והכדורים הארוכים. המרסיסיידרס אמנם משחקים כדורגל מבוסס מסירות ושולטים בקצב המשחק, אבל במקום השני בליגה עם 19.1 כדורים ארוכים למשחק ובמקום השלישי עם 4.9 הרמות למשחק. מדובר בהמשך מגמה מהשנים הקודמות, אך העונה הרדס בקצב של 94 שערים לעומת 86 אשתקד או 75 ב-2022/23. למרות זאת, האופי של ההרמות והכדורים האלה השתנה.
מוחמד סלאח, למשל, מקבל יותר כדורים ארוכים מאשר בכל עונה אחרת בקריירה ובעונה היסטורית מבחינת השערים והבישולים. אותו דבר נכון בקשר ללואיס דיאס. השערים של הקשרים עלו, לא מעט בזכות ההרמות של שניהם ושל המגנים לרחבה. כל פעולה כזאת, בוואקום, היא פעולה לא טובה. הסיכוי שמסירה לאורך 40 מ' תצליח נמוך יותר משל מסירה לאורך 10 מ'.
משחק כדורגל בסופו של דבר הוא מערכת סגורה. 11 מול 11, שערים באורך קבוע ובחור אחד שעומד בשער בכל צד. לכן ההסתכלות הבסיסית על אנליטיקס ו-xG רק בתור "הדבר שיביא את הפעולה הטובה ביותר לשער" הוא קצר מדי, בטח בטווח הזמן המיידי.
ברגע שכל הקבוצות יודעות להגן בסגנון משחק אחד, התקפה מכיוון אחר יכולה לתפוס אותן לא מוכנות. ברגע שקבוצה בועטת מרחוק, לא בטוח שהכדור ייכנס, אבל סביר ששחקני ההגנה יצאו לסגור שחקנים כי הם מפחדים ממי שיכולים להפציץ אותם מ-30 מ'. ברגע שווינגרים ינסו לעבור את המגן בכדרור, אולי הם לא יצליחו בפעם הראשונה או השנייה, אבל בפעם השלישית שחקן אחר יהיה פנוי וכל ההתקפה תשתנה. זה מתחבר גם לבעיטות חופשיות. ברגע שקבוצה תפחד מכך שבוקאיו סאקה או ראפיניה יבעטו מרחוק, ההגנה והחומה יעמדו בצורה קצת שונה ויהיה יותר קל לבצע תרגילים.
זה השלב הבא של הכדורגל, משהו שיותר מזכיר שחמט. שחקני שחמט טובים יודעים מתי להקריב צריח או פרש בשביל להעניק לעצמם סיכוי טוב יותר להגיע למלך, וזה העתיד של המשחק גם כאן. הדמיון בין קבוצות כדורגל, בתחילת 2025, מעולם לא היה גדול יותר. המאמנים הגדולים הבאים יהיו מי שיצליחו למצוא דווקא את השוני.