לפני כמה ימים הבאתי הביתה רביעיית יוגורטים, שידעתי לפי תאריך התפוגה שלהם שאין לי יותר מדי זמן לחסל אותם. הספקתי לאכול אחד עד שהתאריך עבר. כשבאתי לאכול את השני ידעתי שיש סיכוי טוב שכשאני אפתח את המכסה אני אתקל בריח חמוץ. וזה בדיוק מה שקרה. מדהים מה שאפשר לדעת מלהסתכל על מספרים. ועוד יותר מדהים – לפעמים דברים הם בדיוק מה שהם נראים מבחוץ. וזו הצרה הכי גדולה של הפרמייר-ליג העונה: כולם חושבים שהיא נראית רע, וכשמסתכלים על המספרים מגלים כמה זה נכון.
הליגה האנגלית חלשה מאוד השנה. כמובן, מדובר בעניין יחסי. עדיין הפער בינה לבין הליגה השישית בטיבה ביבשת הוא עצום, אבל המציאות היא שרמת הקבוצות בפרמייר-ליג, בייחוד של הקבוצות הגדולות שלה, נמוכה לעומת השנה שעברה, ונמוכה משמעותית לעומת מה שהורגלנו לאורך העשור החולף. מלבד ארסנל ומנצ'סטר סיטי, שנראות השנה טוב יותר מבשנה שעברה, תראו מה קרה לצ'לסי (עד לפני שלושה שבועות הייתה במהלך משבר של 3 ניצחונות ב-13 משחקים), לליברפול (אין צורך להסביר), לאסטון וילה (מקום 6 אשתקד, 13 עכשיו) ולאברטון (8, 14). גם טוטנהאם צוברת פחות נקודות ובעיקר מבקיעה הרבה פחות. הקבוצות שתפסו את מקומן הן סנדרלנד, בלקבורן, ניוקאסל, סטוק, בולטון. לא אריות.
אבל כמו לכל דבר רע שקשור לכדורגל האנגלי, גם לזה יש אחראית אחת שאפשר להפנות אליה את האצבע המאשימה: מנצ'סטר יונייטד. סתם, היא לא באמת אשמה. אבל היא בהחלט הסמן הכי בולט לאיכות הירודה של הפרמייר-ליג העונה. וכל הפשע שלה הוא שאנחנו בסוף ינואר והיא עדיין לא הפסידה משחק. הישג ששמור בדרך כלל לקבוצות גדולות, מבריקות, שמשחקות כדורגל נהדר ועמוסות בכוכבים.
וזו בדיוק הבעיה – יונייטד של השנה היא אחת הקבוצות הכי פחות נוצצות ומוכשרות שאלכס פרגוסון ניהל ב-20 השנים האחרונות, ועדיין היא בלתי מנוצחת עמוק (מאוד) בתוך העונה. וזה לא סתם עניין של תחושה. צפיה במנצ'סטר יונייטד משחקת כדורגל זו לחלוטין לא חוויה מרוממת או אירוע אסתטי במיוחד. ככה זה כשהחוליה במרכז המגרש מורכבת מפארק, פלטשר וקאריק. והמציאות היא שעל הדשא היא פשוט לא נראית כמו קבוצה בלתי מנוצחת. בליגת האלופות, למשל, היא הוגרלה לבית קל, ועדיין הצליחה להבקיע רק שבעה שערים בשישה משחקים. ואם לרגע מצליחים לא להסתנוור מה-0 בטור ההפסדים, מגלים שיש לה 9 בטור התיקו. רק חמש קבוצות באנגליה צברו יותר משחקים חסרי הכרעה העונה.
יונייטד של העונה נחלשה לעומת יונייטד של העונה שעברה, ועדיין – אשתקד היא צברה 85 נקודות שהספיקו לה רק לסגנות, העונה היא על קצב של 84 נקודות ומשייטת לה בבדידות בפסגה. שזה יכול לרמז על תחרותיות גדולה יותר לאורך הטבלה, אבל בפועל מצביע על ההיחלשות הכללית של יריבותיה לצמרת. אבל בואו נישאר רגע ביונייטד. כשאני אומר שהאדומים נחלשו לעומת השנה שעברה, על מה אני מבסס את זה מלבד צפיה במשחקים (עניין סובייקטיבי), העובדה שאני לא מתרשם במיוחד מקאריק (אפילו שגדל בווסטהאם), ונתון ההבקעות בשלב הבתים של ליגת האלופות (לא באמת מדד מספיק גדול)? ובכן, על עוד מספרים.
בעונה שעברה, כדי להשיג 85 נקודות ולסיים במקום השני בליגה, מנצ'סטר יונייטד נהנתה מעומק גדול יותר, עם 17 שחקנים שונים שכבשו בליגה. העונה היא עומדת על 12 שהבקיעו, בעוד שארבעה מהם כבשו שער בודד. נראה איך המספרים האלה ייראו בעוד 15 מחזורים. מעבר לכך – בעונה שעברה 20 שחקנים שותפו לפחות בשליש ממשחקי הליגה, העונה המספר הזה עומד על 16 בלבד. וכיוון שכאן מדובר באחוזים, זה שנותרו 15 משחקים לסוף העונה עובד לרעת הסגל של העונה הנוכחית בהשוואה הזו.
בנוסף, בעונה שעברה בשורות מנצ'סטר יונייטד שיחק מי שעד הפציעה נגד באיירן מינכן במרץ היה המועמד המוביל לתואר כדורגלן השנה באירופה – וויין רוני. בעונה הראשונה שלו ביונייטד בלי כריסטיאנו רונאלדו לצידו, רוני התפוצץ. הוא כבש 26 שערי ליגה ו-34 בסך הכל (קפיצה של 70% בתפוקת כיבושים לעומת העונות הקודמות שלו) ונראה היה לפרקים כמו המשיח של הכדורגל האנגלי (מבזק: אין אחד כזה). העונה השחקן הזה עזב, ואת מקומו תופס איזה בחור נמוך, רגזן עם מעט כשרון כדורגל ועוד פחות חשק לשחק. המתחזה הזה שותף עד כה ב-15 משחקי ליגה וכבש רק פעמיים.
וזה לא נגמר בו. אנטוניו ולנסיה, למשל, שהיכולת שלו בעונה שעברה הספיקה לו כדי להיבחר לנבחרת העונה והקשתה על אנשים להרגיש בחסרונו של רונאלדו, פצוע ושיחק רק פעמיים העונה. ראיין גיגס ופול סקולס היו בשנה שעברה צעירים בשנה, שותפו ב-26 ו-28 משחקי ליגה בהתאמה, וכבשו ביחד 8 שערים. העונה הם זקנים יותר, משחקים פחות (14 ו-14. 60% מהמשחקים, לעומת יותר מ-70% אשתקד) וכובשים פחות עם שלושה שערים משותפים בלבד.
עם פחות עומק, עם נוכחות פחותה של גיגס וסקולס ומעשית בלי ולנסיה ורוני, וגם עם הגנה פחות טובה (ספגה העונה 21 שערים ב-23 משחקים. קצב של 35 בעונה, אשתקד ספגה רק 28) – מנצ'סטר יונייטד עדיין עומדת כמעט על אותו קצב של צבירת נקודות כמו בשנה שעברה ודוהרת לבדה בפסגה.
קראו שוב את הפסקה האחרונה, ונסו לצאת ממנה בלי המסקנה שיונייטד נחלשה, אבל שהליגה האנגלית נחלשה עוד יותר. אני לא הצלחתי. ואם אתם שואלים את עצמכם איך כל זה בדיוק קרה, אתם מוזמנים לחשוב מה משותף לרוד ואן ניסטלרוי, תיירי הנרי, צ'אבי אלונסו, לסאנה דיארה, חבייר מסצ'ראנו, כריסטיאנו רונאלדו, עמנואל אדבאיור, אלבארו ארבלואה ועוד. זו תהיה התחלה טובה של התשובה.
מי היית רוצה שייקח את הזריקה האחרונה? לא קובי. לבלוג של ניצן פלד