לפני כמעט שלושה חודשים, ב-25 ביוני, פירסמתי כתבה המשבחת את מכבי תל אביב על כך שזמן קצר מאוד לאחר סיום העונה (שעברה) הצליחה הקבוצה לסיים כמעט בשלמות את בניית הסגל המחודש. ג'רמי פארגו עוד היה אז מתוכנן להמשיך בצהוב, יותם הלפרין כבר סגר ותיאו פאפאלוקאס לא דמיין עד כמה קיץ בישראל זהה מבחינת האקלים לזה ביוון. עוד דמיון ניתן למצוא בין ספטמבר 2011 לספטמבר הקודם, ערב פתיחת העונה: מכבי מוצאת עצמה לפתע במצב של אי וודאות: פארגו איננו, ג'ורדן פארמר נחת מה-NBA מבלי שאיש יידע מתי יעזוב, והרכז שצפוי ואמור להוביל את סגנית אלופת אירופה ולהיות בעל הבית עוד לא נמצא. למי ששכח, לפני שנה בדיוק הצטרפו לסגל סופו וליאור אליהו ושינו את מבנה החבורה של דייויד בלאט מקצה לקצה. איך זה נגמר בסוף כולם יודעים.
מכבי אינה הנהנית היחידה מהשביתה ב-NBA והסיכוי שתימשך לפחות עד סוף שלב הבתים הראשון ביורוליג. בשבוע האחרון היינו עדים לפינישים שביצעו יריבותיה: ריאל מדריד החתימה את רודי פרננדס ל-4 שנים ודנילו גלינארי חזר הביתה לארמאני מילאנו. קצת קודם לכן צירפה פרטיזן בלגרד את איי.סי לואו וניקולה פקוביץ' ואנאדולו אפס הטורקית את ארסאן איליאסובה וסשה וויאצ'יץ' (זהות הקבוצה שתשלים את הבית כשתעלה מהמוקדמות אינו ידוע עדיין). מה זה אומר בעצם? שכל עוד השביתה בארה"ב נמשכת יהיה מאבק של ממש על 4 המקומות המובילים לשלב הבתים השני, ובניגוד לשנים עברו שום דבר אינו ידוע מראש. ש'חיבור' הופכת מקלישאה נדושה למילת מפתח. ושלמאמנים יש חשיבות עליונה לפחות בחודשיים הראשונים של העונה. זה גם אומר שמעולה וודאית מהמקום הראשון, שם סימנו כולם את הצהובים עם היוודע תוצאות ההגרלה ביולי, מכבי חוותה דאונגרייד במעמדה. היא צריכה להילחם ולהוכיח, וכל זאת דווקא בעונה שאחרי ההעפלה לאולימפוס ובחודשים קשים בהם תשחק בשלוש מסגרות שונות ותנסה לבנות הירארכיה חדשה לגמרי. בעוד שבוע תפתח הקבוצה את משחקיה בליגה האדריאטית, כשהמאמן דייויד בלאט הצטרף רק בסוף השבוע לחניכיו החדשים. המשמעות: קל זה לא יהיה.
הסגל הנוכחי של בלאט עדיין חסר, מאחר וקיימת עוד אי וודאות בנוגע לעזיבה אפשרית של מילאן מצ'באן או ריצ'ארד הנדריקס, וצודק המאמן המתעקש על הישארות שניהם כפי שעשה בנקודת אמצע העונה החולפת. ומה על בעל הבית? במכבי לקחו הימור מסוכן על הבאת פארמר לתפקיד התובעני והחשוב מכל – מנהל המשחק. לואו חתם בפרטיזן רק לאחר שהסכים להצטרף לעונה מלאה ומעמדו כשחקן חופשי איפשר זאת. גלינארי יהפוך מיד לשחקן החשוב ביותר במילאנו, אולם עומאר קוק הוא זה שמניע את הקבוצה. בריאל רודי הוא תוספת כוח אדירה ודמות להעריץ עבור יתר הספרדים ושכירי החרב של פבלו לאסו, אך סרחיו יול מריץ את ההתקפות ומקבל את ההחלטות יחד עם סרחיו רודריגס וג'יי.סי קארול. גם באפס, וויאצ'יץ', לפי המסתמן, משחק בעיקר בעמדה 2 ולא כפליי מייקר שם ינהלו את העניינים ולאדו אילייבסקי הוותיק, שמגיע למועדון השישי עימו הוא משחק במפעל היוקרתי, וקרם טונצ'רי. תוציאו את כוכבי ה-NBA בחזרה לארה"ב ותקבלו קבוצות שנחלשות. את מכבי, במצבה הנוכחי כיום, זה ישאיר בפני מציאות עגומה.
הפור חייב ליפול ומהר, ונכון להיום מספרים סביב הקבוצה כי בלאט ושליחיו מנהלים שיחות ומגעים עם לא מעט רכזים. המאמן, שהפליא בעבודתו עם רוסיה באליפות אירופה שזה עתה הסתיימה (מדליית ארד), אינו חייב להביא שם גדול אלא שחקן מתאים לקונספציה שלו. מאחר והלא צפוי קרה – שלושת תמנוני ההגנה (פארגו, פרקינס ואידסון) לא יהיו שם בעונה הקרובה - ושחקנים שלא ממש שומרים כשאייר ופאפאלוקאס הצטרפו, זו תהיה מכבי אחרת. איזו בדיוק? זו הבעיה, כי נכון להיום גם בלאט אינו ממש יודע.
את הכתבה ההיא מלפני שלושה חודשים ניתן לסמן בכוכבית. מאחר והמציאות טפחה על פנינו כפי שעשתה למכבי ת"א, שעברה קיץ סוער למדי שממשיך גם מחוץ למשרדי הקבוצה, לנוקיה ולטורניר ההכנה – עד לבוררות המתמשכת מול פארגו בפיב"א. אז ציינתי כי מכבי הלכה על רכש זול, ולפתע הגיע פארמר ושינה את התבנית. אז נכתב כי המטרה העיקרית עוד אינה מוגדרת, וברגע זה מדובר במציאת השחקן החשוב ביותר במערך. אז כתבתי שהכל מוכן ומזומן לפתיחת העונה, ונכון להיום מכבי רחוקה ממנה בכל אספקט מלבד הכרונולוגי. אז היה נדמה כי מכבי עשתה צעד ענק לפני יריבותיה (העתידיות) ובינתיים היא זו שנשארה מאחור. הדבר הדומה היחיד הוא שאז הכרזתי כי הצהובים נכנסים לשנה שהיא מבחן דייויד בלאט. עכשיו מסתבר שהכל מתנקז לאותו אדם, אבל עוד יותר לקבלת החלטה אחת שתכריע את גורלה של עונה.