חג שמח. עונת 2012/13 נפתחה ועל אף שהמחזור הראשון עדיין לא הסתיים לחלוטין, כבר קיבלנו כמה נקודות למחשבה. מכבי תל אביב כנראה עדיין ברמה מעל לליגה, אבל זה לא אומר שאין פה כדורסל. הנה 5 מסקנות התחלתיות מסבב המשחקים שמאחורינו:
1. בחירת הזרים. רק יצאנו לדרך, אבל כבר אפשר להבין לאן נושבת הרוח בכל הנוגע לבניית הסגל של חלק מהקבוצות. הפועל ירושלים אמנם פגעה עם סמית' ודאנקן, אבל נראה ששוב נשאבה לחור השחור של גארד אגואיסט. ג'ייקוב פולן הוא שחקן עם יכולות מרשימות, אבל יכולת קבלת ההחלטות שלו בעייתית (6 איבודים) והוא מניע את עצמו יותר מאשר את הקבוצה. עם חלוקת הדקות הנוכחית מול טפירו ולימונד, בבירה צריכים ליישר אותו לפני שייפלו עם עוד ג'נקינס.
המצב בהפועל תל אביב גרוע בהרבה. הסטטיסטיקה אומרת אחרת, אבל דמונטז סטיט כבר מסתמן כאחד הזרים החלשים בליגה. גארד זריז שמשחק עם עצמו ומקבל בכל זאת יותר מדי קרדיט מהמאמן. קולע באחוזים נמוכים, לא מזהה את היד החמה בקבוצתו והגנה היא מילה גסה אצלו, רק תראו איך ניב ברקוביץ' פירק אותו פעם אחר פעם.
את הציון לשבח קטפו דני פרנקו ונתניה, שם החליטו לסמוך על שלושה זרים עם ניסיון בזירה המקומית (בראדלי, וושינגטון וקילינגסוורת') ובתוספת היד החמה של ג'ונתן מיצ'ל הפתיעו את סגנית האלופה מכבי אשדוד, שנראתה מצוין בהכנה לעונה. שימו לב גם לאלי הולמן (21 נק' ו-20 ריב') ולסקוטי הופסון מהפועל אילת, שניים שיחזיקו את הקבוצה הזאת.
2. הקהל של הפועל ת"א. אני לא חסיד של תנועת המרטיריוּת באדום, ממש לא. יש בין אוהדי הפועל תל אביב כמה טיפוסים שאוהבים להציג את עצמם כעדר קדושים מעונים שהשמש זורחת להם מהמקום שאיתו מחממים את הספסל. ובכל זאת, במשחק הפתיחה בראשון לציון קיבלנו מופע מרשים של קהל חם, אוהב ומסור שסחב את שחקניו להארכה, על אף נחיתות מקצועית ברורה מול בני הרצליה. טוב שהם חזרו, הליגה באמת הייתה צריכה אותם.
3. הילדים של מכבי ראשון לציון. במשחק בגן נר התמוגגו רבים מהצופים מהגעתו המיוחלת של יועד בית יוסף לליגת העל. הגארד של גלבוע/גליל היה שחקן העונה שעברה בלאומית והוא עוד יגיע רחוק, אבל נקודת האור האמיתית הייתה הילדים של אפי בירנבוים. המאמן הוותיק בליגה מקפיד מדי שנה לקדם את הדור הבא ואחרי עזיבתו של איל שולמן התפנה לטפח את השלב הנוכחי. אור סולומון קיבל 18 דקות ועוד ימשיך בגרף ההתקדמות שלו וכבר עכשיו אפשר לראות שיש בשון דאוסן המון כדורסל. בנו בן ה-18 של ג'ו דאוסן זכה ל-13 דקות על הפרקט כבר במחזור הפתיחה, קטף שלושה ריבאונדים ומסר אסיסט אחד יפהפה מאחורי הגב. כשהוא יצמיח מאסה, כדאי לכולם להיזהר ממנו.4. הישראלים של בני הרצליה. רק שמונה שחקנים חלקו ב-225 הדקות המצטברות מול הפועל ת"א, אבל המאמן אריאל בית הלחמי יודע לזהות מגמות ושחקנים חמים ונתן את המושכות לניב ברקוביץ'. הגארד בן ה-26, שהגיע בקיץ מאשקלון, פשוט ריסק את הגנת המארחת, מצא שוב ושוב את קלע בודד על הקשת (שלא תמיד פגעו) וסיים עם 16 נקודות (62% מהשדה), 9 הליכות לקו, 9 אסיסטים ורק שני איבודים. נתנו לו, והוא הופך לשחקן מוביל אמיתי. איתו כיכב בן רייס, אחד הכשרונות המקומיים הגדולים ביותר ושחקן שהחמיץ את כל העונה שעברה בגלל פציעה. לצד שליטה מוחלטת בריבאונד של ג'ומיין ג'ונס, רייס היה שם ברגעים הנכונים כדי להפציץ ארבע שלשות רצופות ולהביך את מספרי 4 של אדלשטיין. רק שימשיכו ככה.
5. הספסל של מכבי ת"א. כולם יודעים שלצהובים יש יותר כסף ולכן גם יותר כוח, אבל העוצמה האמיתית לא באמת ניכרת במי שמתחיל את המשחק. שימו לב שהספסל של הדאבליסטית הוא היחיד שקלע יותר מאשר החמישיה (50 נקודות לעומת 38) מבין עשר הקבוצות שכבר פתחו את העונה.
חמישיית המחזור (עוד לפני חיפה-חולון)
ניב ברקוביץ' (רכז, בני הרצליה)
דייויד לוגאן (גארד, מכבי ת"א)
מרקו קילינגסוורת' (פורוורד, ברק נתניה)
אדריאן יוטר (פורוורד/סנטר, מכבי ראשל"צ)
אלי הולמן (סנטר, הפועל אילת)
השחקן השישי: בן רייס (פורוורד, בני הרצליה)