פעם
איפשהו בעונת 1991 הלכתי עם אחי לראות את מכבי ראשל"צ הגדולה של אז משחקת בבית נגד הפועל ת"א. המשחק זכור לי מכמה סיבות. אחת מהן היא שאיכשהו הצלחנו להשיג כרטיס מאחד המנויים ומצאנו עצמנו בשורה הראשונה. הסתכלתי מטה ורגלי אשכרה נגעו בפרקט עצמו, הסתכלתי מעלה וראיתי את דאג לי, האמריקאי של הפועל. אם איני טועה הוא הזר האחרון שהעז להופיע פה עם שפם (ועם שם שגרם לעיתונאי הספורט לעוף על כותרות כמו "דאג לי ואדאג לך"). היה שם גם ג'יימס טרי, שהקדים את זמנו עם גרביים נמוכות. התהייה האם טרי הוא למעשה ישות נפרדת מקית' בנט הגיעה רק שנים אחר כך, אך כנראה נזרעה באותם ימים.
מכבי ראשון לציון הפכה אז לקבוצה מובילה בכדורסל הישראלי (הגיעה לסדרת גמר נגד מכבי באותה עונה), מן אחות קטנה למכבי, שנואה בחוגים האדומים רק קצת פחות. הקבוצה של 91 הייתה בלי ספק הגדולה בתולדותיה הקצרות יחסית: מיקי-מוטי, אנדרה ספנסר העצום, ג'ינו בנקס, אסף ברנע, בוסני, קורקי נלסון, זלוטיקמן. קבוצה בלתי נשכחת ומענגת במיוחד. הפועל הייתה הפועל, כמו תמיד באותן שנים: לי, דייויד הנדרסון, טרי, בנת', פרישמן. באופן מסורתי דאז הקבוצה השנייה בארץ. האולם היה רועש כמו שרק אולם שאתם זוכרים מגיל 13 יכול להיות.
שתי הקבוצות האלה, יחד עם ירושלים וגליל, היו חלק מראש חץ מרובע, שקיים בינו לבין עצמו מפגשים עקובים מדם ספורטיבי וחסרי קשר לחלוטין לאלופה הנצחית. ליגת הכדורסל של תחילת ה-90 הצליחה לייצר אז משהו משמעותי מבחינה ספורטיבית ולמכבי לא היה קשר אליו. נסו להיזכר בסדרת הפלייאוף בין ראשל"צ להפועל של אז. אי אפשר לשכוח.
תחילת ה-90 הביאה אז את גליל, האלופה האחרונה בשיטת הסדרות שאינה מכבי. יש מצב שיעברו כמה עשורים עד שמשהו כזה יקרה שוב. אלו היו השנים של של ת'רדקיל, דובראש, ארדיטי, פרוויס שורט, שטיינהאואר, אוסישקין ורלף, עם ראשון של ברקוביץ', ליפין, ג'ראלד פאדיו, ג'מצ'י, מוטי דניאל, ואפילו מיני-גלקטיסקוס עם קווין מגי, סטיב בארט, ופיני גרשון עטור המלכות. זרקו פנימה את הפועל ירושלים של האהבה והתקוות, שנים לפני הדיכאון הירושלמי הקליני של שנות ה-2000 ותקבלו ליגה שנראית בריאה. מבחוץ, לפחות.
עכשיו
לכן המשחק הערב בין ראשל"צ להפועל ת"א הוא משמח יותר מהכל. הוא עוד לא מצביע על חזרה לנורמליות, אבל בצוותא עם שינוי השיטה הוא בהחלט צעד קטן בכיוון נכון והוא מחזיר לחיים יריבות ארוכת שנים ושקולה מאין כמוה (המאזן ביניהן בכל הזמנים, 13-12 לראשל"צ).
ראשון לציון של היום, (היום במובן המיידי, כלומר 24 השעות הנוכחיות) היא הקבוצה הטובה בישראל. היא הוכיחה את זה בנוקיה בשבוע שעבר והפכה את המשחק הערב למסקרן אף יותר. הכתומים מראים גרף התקדמות מרשים מהעונה שעברה, שהייתה מרשימה בפני עצמה (אמנם 10 הפסדים, אך 7 מהם ב-5 נקודות ומטה), והפרויקט של אפי, עם הנהלה שעמדה מאחוריו בשנה הראשונה הקשה, פורח. שוב יש כדורסל בראשון לציון. הזרים שם אמנם התחלפו, אבל הבסיס של יוטר, חנוכי ובן דוד נשאר, הזרים החדשים בעניינים, וגם הצעירים, סלומון ודאוסן מסקרנים מאוד לכל הפחות. אפי עושה זאת שוב. אצלו, בדרך כלל, הצלחה = קבוצה + זמן, ובשבוע שעבר הוא הצליח לעשות את מה שהקבוצה הגדולה של תחילת ה-90 לא התקרבה לעשותו – לנצח ביד אליהו. להביס.
מן העבר השני, אדלשטיין הוא גם סוג של אפי. אחי הגדול התאמן אצלו בנערים בעפולה וסיפר לי פעם איך אדלשטיין היה מריץ אותם. אחרי נצחונות. כדי שלא ירימו את האף. כששואלים אותו אם נצחון הוא מיוחד רק כי הושג באולם מסוים, הוא לא יגיד "אני לא מתעסק בזה" אלא ירעד מהתרגשות ויזעק "כן!". רבים אוהבים את זה, רבים לא. לכן, בין סיבות אחרות, כנראה כבר לא יגיע למכבי (בכלל לא בטוח שהוא רוצה). אבל כמו אפי, הוא תמיד מוציא דברים מרשימים מסגל מוגבל. זה קרה בהרצליה, ברמת גן, בגליל וכיום בהפועל. (משום מה, כשכבר קיבלו סגל נוצץ רשמו לעיתים הצלחה בינונית, אדלשטיין בירושלים, אפי במכבי, ואפשר להכניס גם את קטש ועוד אחרים לרשימה הזו).
החשיבות של השניים האלה, ושל ה"פרויקטים" שלהם, עצומה לליגה שלנו. תנו להם קבוצה, ותנו להם זמן. כמה פחות מעניין היה פה בלי ארז, כמה משעמם יהיה בלי אפי? איזה יופי שראשון לציון פה, כמה טוב שהפועל תל אביב חזרה.
הערב
המשחק הערב מעניין לא רק בגלל סיבות "מאקרו" שכאלה. הוא מעניין גם בגלל אדריאן יוטר שהפך תוך שנתיים מזר בליגה שנייה, במדי הפועל, לשחקן המסקרן בליגה. ג'אמפ ה'קארל-מאלון' שהוא מראה השנה יפהפה ואפקטיבי באותה מידה ועם ממוצע של 20.7 ו-10.3 הוא כיום אחד הזרים הטובים כאן ואולי המהנה שבהם. בצוותא עם ג'וליאן רייט, שהביט לנוקיה ישר בעיניים וטחן 22 ו-9 בשבוע שעבר, זו יכולה להיות עונה למזכרת.
המשחק הזה מעניין גם בגלל אור סולומון, אחד מ'הדברים הבאים' בגזרת הישראלים בליגה, ובגלל שון דאוסן שהלוואי ויקבל דקות. הוא מעניין כי יונתן שולדברנד הוא שחקן ישראלי מסוג שמזמן לא ראינו, וכשיתרגל קצת לליגה יתן אפילו יותר מה-16 ו-6 של עכשיו (37.5% מהשלוש). יהיה מעניין בראשון כי זו הזדמנות לראות את בר טימור (השחקן הצעיר של החודש הראשון של הליגה) בתנאי קרב, ואת הלב עצום המימדים של מתן נאור. זו הזדמנות לחוש שוב את הקהל של הפועל ולראות אם הקהל של ראשון כבר הפנים איזו קבוצה יש לו בידיים.
ואולי חשוב מהכל, המשחק הערב יהיה מעניין כי כל זה לא קשור בשום צורה למכבי תל אביב.