כבר יותר מארבע שנים שדורון שפר לא משחק כדורסל באופן מקצועני. האיש שכונה ''האייס מן'' ונחשב לאחד מגדולי הכדורסלנים שלנו אי פעם, מחזיק בסיפור חיים יוצא דופן, שלצד שיאים בקריירה כלל גם עליות ומורדות נפשיות, מחלה אחת קשה שממנה החלים, ובאמצע גם כמה פרישות וחזרות למשחק שכל כך אהב. כעת, בספר חדש שהוציא, שפר מגולל את כל הסיפור הייחודי שלו, ולרגל זאת העניק ראיון מיוחד לערוץ הספורט. "העובדה שהתפרסמתי ושיש לי סיפור יוצא דופן, גרמה לי חובה וזכות לשתף ולדבר",, הוא מסביר, "לתת חומר למחשבה ואולי לתת קצת השראה לאנשים".
"קראו לי איש הקרח, אבל פנים בערתי"
בגילוי לב ובאומץ רב, שפר מדבר גם על ההתנסויות בסמים, כולל בפגרות של עונות בהן שיחק: "חששתי מאוד שהחשיפה הזו תהווה דוגמא רעה לצעירים. ההתנסות שלי היתה אישית, זה חלק מדברים שעזרו לי במסע הרוחני וחלק מתהליך ריפוי שעברתי. הנקודה היא שרציתי להראות תמונה שלמה של הסיפור, כולל הצדדים החיוביים והצדדים הלא טובים של ההתמכרות. לא הייתי מכור, אני לא יודע איך להגדיר את זה, אבל לא פעם נפלתי לתופעות לוואי לא טובות של עצלנות ובריחה מהמציאות או ניתוק. כמובן שלא מדובר בסמים משפרים ביצועים, אלא פוגעי ביצוע. אם מדברים על זה, חשוב לי להגיד שזה לא משהו שאני ממליץ למישהו אחר. זה היה הסיפור שלי".
אם מישהו היה בטוח שהחלום הגדול שלו היה לשחק ב-NBA, שפר מתקן: "זה לא היה החלום שלי. כמובן שרציתי להגיע ל-NBA והקרבתי לא מעט, אבל לכל אורך הדרך היה לי ברור שהעיקר זה ההשתדלות ופשוט לשחק. באיזשהו מקום זה נהיה חלום של כולם ובהתאם גם האכזבה, אבל ראיתי לנגד עיני משהו יותר גדול מרק ה-NBA. במקום זה אני הגעתי לתורה, ומה שהתורה נתנה לי שום הון שבעולם או טבעת אליפות, לא היו ממלאים אותי כמו התורה".
כשמגיעים לדבר על התדמית שנוצרה לו, הוא מסביר: "אני חושב שזה לא כזה סקופ גדול להבין שיש פער בין המציאות האמיתית לבין מה שמצטייר כלפי חוץ. עם הכינוי ''איש הקרח'' היה לי מאוד קשה, כי בפנים בערתי. הבנאדם הוא מורכב, זה שציירו אותי על פי תוויות זו לא על אחריותי".
"מציאות של שחקן מקצועני נוגדת את האופי שלי"
ומה היה לשפר לומר על הדמות שהדביקו לו כמלא הפכים, למשל כשזכה בגביע יול"ב ואמר שזה הדבר הכי זר לו בעולם? "שבועיים לפני הזכיה, הפסדנו בבית וצעקו לנו בוז, ורגע אחרי זה נישאנו על הכתפיים", הוא מספר. "משהו לא נראה לי נכון, וחוויתי את התחושות האלה באותה תקופה. לפני שאני ספורטאי, אני בנאדם. שמחתי מאוד, אבל היו רגשות מעורבים ולנגד עיני בכל המסע הזה ובקריירה שלי, הבנאדם שבי היה יותר דומיננטי מהשחקן".
גם על התקופה במכבי ת"א שפר לא פוסח: "לא הרגשתי את זה ככלוב. מכבי זו משפחה ואנשים יקרים. זה נכון שהיא מסמלת את המקום שמקדש ניצחון, אבל זה קיים בכל מקום. המציאות של להיות שחקן מקצועני היא בהרבה מובנים נוגדת את האופי הבסיסי שלי. מכבי זה היה שיא הקושי והאתגר למצוא איזון, אבל בתור בנאדם זה האיץ לי את התהליך הרוחני. מכביזם? זו מציאות של עולם מערבי שמקדש ניצחון ותהילה ומייצר הרבה מאוד תיסכול אצל דור שלם".