"מי שהמליך אותו הבין שהוא לא סיפק את הסחורה. אם מישהו רוצה להצליח באיגוד, אסור לו להיות בן ערובה של אף אחד". לדעת צביקה שרף, זו הסיבה שאבנר קופל התפטר מראשות איגוד הכדורסל. אבל מיהו אותו ממליך מלכים עליו הוא דיבר ומי החזיק ביו"ר העוזב כבן ערובה? התשובה, כך נראה, לא כוללת את שמו של אדם אחד בלבד. גם לא שניים.
"נראה לי שאנשים נסחפו. אנשים רעים, שלא קיבלו ג'ובים ושאף אחד לא רצה אותם, גרמו לו ללכת", סיפר ניסים אטרקצ'י, חבר הנהלת האיגוד ואיש אליצור, לכתבנו רועי גלדסטון. "בשבועות האחרונים הוא בקושי ענה לטלפונים, חשב לעצמו מה אני צריך את זה בכלל, ולבסוף נשבר והתפטר". בראיון הטלפוני למהדורת "חדשות הספורט" נשאל היו"ר כיצד אדם עם ניסיון כשלו והיכרות עם המערכת נשבר כל כך מהר, וענה: "יש עליי לחצים רבים ובמקום לשבת ולעבוד למען הכדורסל ולמען האנשים החשובים באמת, אני מוצא את עצמי בהתנצלויות כל הזמן. אני צריך להתמודד מול מערכות ישנות ולתקן אותן. מעבירים מסמכים לעיתונות ללא הסכמתי ואני לא יכול להתמודד בוקר עד ערב כשאנשים פנימיים מוציאים חומרים דיסקרטיים. כנראה נכנסתי לדבר שלא הכרתי עד הסוף".
גם שני האחרונים, אטרקצ'י וקופל עצמו, הזכירו אנשים עלומי שם שחיבלו בעבודת יושב הראש. השאלה המתבקשת, שוב, היא מי הם אותם חורשי מזימות אלמוניים. כידוע, חברי סיעת "עוז", הכוללת דמויות דומיננטיות כצביקה שרף, שאול אייזנברג ואחרים, ממש לא עשו ליו"ר חיים קלים. הם הצהירו על כך מראש וזוהי גם זכותה וחובתה של אופוזיציה. אלא שצורת הלחימה הייתה מלוכלכת. האשמות אישיות, חילופי קללות והכפשות היו מנת חלקו של קופל לכל אורך הדרך. עם חשיפת מבקר הפנים על אי-סדרים בהתנהלות האיגוד, קיבלו המתנגדים עוד נשק לידיהם ומהלכים רבים נתקעו.
אלא שאופוזיציה של 9 חברים, עד כמה שתהיה לוחמנית או אפילו קטנונית ומפריעה, לא יכולה להוציא יושב ראש מהתמונה. עובדה שמהלך להקמת אגף המקצועי בראשות מאמן לאומי במשרה מלאה יצא לפועל, קמה מנהלת בלאומית וגם האקדמיה במכון ווינגייט עשתה צעד קדימה. אבל קופל רגיל להתנהלות אחרת וסיעת חמשת המרכזים שהתייצבה מאחוריו גם ציפתה שיוכל להביא את הדרייב המוכר שלו מהמנהלת גם לאיגוד. הם לא חשבו מספיק טוב על ההבדלים וגם הוא לא.
כיו"ר המנהלת זכה קופל לעמוד בראש גוף עם הכנסות נכבדות, חשיפה ציבורית ותדמית סבירה, שאף שודרגה בתקופתו. מעל לכל, זהו גוף בראשו עומדים אנשים בעלי אינטרסים דומים. באיגוד, לעומת זאת, הסקטוריאליות עצומה. השסעים קיימים בין מרכזים, בין בריתות פוליטיות, בין ליגות שונות, בין מקצוענים לחובבנים, בין מסגרות לגילאים שונים, בין בעלי תפקידים, בין מקצועני כדורסל לעסקני כדורסל. וכאשר כל דבר צריך לעבור אישור ואי אפשר אפילו לקיים ישיבה אחת תקינה, בעיקר בשל אותה אופוזיציה שסולדת מקופל ומדרכו האינדיבידואליסטית, גם בסביבתו החלו הסדקים להתרחב.
בין אלפי המילים שנזרקו לחלל האוויר ביממה מאז ההתפטרות, בלטה התבטאות אחת של בכיר באיגוד שהתראיין שלא לייחוס. "אבנר הבין שזמנו קצוב. היה תכנון להדיחו מתפקידו על ידי אלה שחברו אליו בבחירות האחרונות", סיפר. "הוא לא רצה להיות כמו שי שני ומנע את הפוטש". כך שלצד דו"ח המבקר על התנהלות קלוקלת, עניינים אישיים, אופוזיציה חונקת, עסקנות ארכאית והעובדה שהוא בכלל ממלא תפקיד בהתנדבות, קופל כנראה פשוט לא קיבל גיבוי.
ההחלטה של אבנר קופל להתערב בעימות בין ארגון השחקנים לקבוצות ליגת העל לא עברה חלק. באותה שביתה מיותרת היו מעורבים יותר מדי גורמים, ופתאום בא יו"ר האיגוד ומציג את עצמו כמבוגר האחראי היחיד שבא להפריד בין הילדים המתקוטטים. אולי השחקנים הצעירים רגילים לספוג תכתיבים, אבל בעלי קבוצות ותיקים ומנוסים העומדים בראש המנהלת התקשו לקבל זאת. זו אולי לא הסיבה לפרידה, אבל בהחלט נקודה שממנה ואילך התקשו בסיעת חמשת המרכזים לתת גב לקופל. אם הוא יוצר אנטגוניזם כל כך חזק אצל האופוזיציה ונתקל במכשולים ומהמורות על כל צעד ושעל, החלו לחשוב שם, אולי אחר יצליח יותר במקומו.
אז אף אחד לא נאחז בדש מעילו בשעה שעזב בסערה, אז אף אחד לא נזעק בפומבי לשכנעו להישאר. סיעת הפועל מחויבת להציע מועמד כדי שהנהלת האיגוד תוכל לאשר את מינויו לתפקיד יושב הראש, והמשימה ברורה: למצוא מישהו שלא מרתיח כל כך הרבה אנשים, למצוא מישהו שיידע להתנהל בנבכי העסקנות בלי להיתקל בקירות, למצוא מישהו שיידע ללכת בין הטיפות. העיקר שיילך, העיקר שיתקדם. בדרכו החוצה, קופל הבין, לדבריו, ש"כולנו באותה ביצה טובענית". עכשיו רק צריך מישהו שיסכים לשכשך בבוץ. גם למען חבריו.