אזעקת צבע אדום
אתמול, במשחק הראשון בסדרה בין שתי יריבות מיתולוגיות, הצליחה מכבי ת"א לנצל את נקודת החוזק של הפועל ירושלים ולהפוך אותה לחולשה. ג'וש דאנקן, שרק שבוע שעבר נראה כפרוספקט מבטיח עבור האלופה לעונה הבאה, היה חלש ועשה את רוב הנקודות שלו ברבע האחרון במיני-ריצה של הקבוצה מהבירה, שלא הצליחה להמשיך עם האינטנסיביות של המחצית הראשונה. היתרון של הצהובים בעמדות 4 ו-5 עם אליהו וג'יימס (22 נק' ו-21 נק' בהתאמה) היה בולט, ושניהם שיחקו מעל 30 דקות. בירושלים התרומה של אלישי כדיר, קורטני פלס, סמארדו סמואלס וג'וש דאנקן בעמדות אלו אמנם הסתכמה ב-43 נק' גם כן, אך גם ב-15 איבודים (!) ועבירות רבות.
המחצית השניה של השחקנים של דייויד בלאט הייתה ללא איבודים, עם 30 זריקות מהשדה מול 14 של האורחים, שמירה על אחוזי עונשין נאים ולמרות המיעוט בשלשות ומשחק פחות בולט של הגארדים, נראיתה מכבי עדיפה בכל פרמטר. מהצד השני, הקבוצה של שרון דרוקר נראיתה מפוזרת, הנעת הכדור לא הייתה מסודרת, והלחץ ששידר המאמן ברבע השלישי והרביעי הוסיפו לאיבוד הביטחון של השחקנים דווקא אחרי מחצית ראשונה צמודה.
האם הפועל ירושלים תוכל לשמור על הבית, בתור קבוצה שמנצחת העונה יותר משחקים בחוץ? מה השינויים שצריכה ירושלים לעשות?
צביקה שרף: בכדורסל כיום יש הבדלים בין הרבעים, וירושלים היתה צריכה לעשות מאמץ ולהמשיך את האנרגיות והלחץ של 17 הדקות הראשונות. בסיום הרבע השני הם עשו כמה טעויות וירדו בפיגור למחצית וזה השפיע על הרבע השלישי. אחרי ההפסקה היה חסר לירושלים שקט נפשי והתעלות מעל הלחץ ורצון לנצח, לא נראה שהייתה להם תוכנית משחק מסודרת. מצד שני לבלאט הייתה תכנית משחק מסודרת אבל הוא לא יכל לשתף את מורן רוט שהיה טוב בסדרה מול הפועל, וכשלוגאן היה רכז עם השחקנים הגבוהים זה נראה צורם. במחצית השניה למכבי הייתה הגנה טובה ולירושלים לא ירדו טוב בצורה מחוייבת וטקטית. ירושלים צריכה לקבל יותר משחקני הפנים שלה, שהיו להם יותר מדי איבודי כדור ונתנו למכבי התקפות מתפרצות. הם צריכים לפתוח לשחקני החוץ אפשרות לזריקות מהשלוש, לעבוד על ריבאונדים ואיבודי כדור.
אלי סהר: ירושלים החמיצה אתמול הזדמנות טובה לנצח. אוחיון היה בבעיית עבירות ושאר הגארדים של מכבי לא היו קיימים, בעיקר בקליעה מבחוץ (עד חמש דקות לסיום למכבי היו שתי שלשות בלבד). הבעיה העיקרית היא שירושלים לא ידעה להעניש את מכבי על השמירות הכפולות על שחקני הפנים ודרוקר הוציא את סטיל אחרי העבירה השנייה ונשאר בלי איום מבחוץ ואיפשר למכבי לפתח מומנטום. ירושלים חייבת לרוץ במלחה. זה מתחיל בהגנה שלה שחייבת להביא עזרה בעיקר על ליאור אליהו ולא לחשוש לנקוט באיזוריות מול הרכבים מסוימים של מכבי כדי להיות בעמדת ריצה טובה ולמנוע פוסט אפים של הגארדים של מכבי. דרוקר חייב להרחיב את הרוטציה ולתת לגרונפלד לשחק לנוכח היכולת הבינונית ומטה של רוב הקו האחורי אתמול למעט טפירו. כשגרונפלד קולע בדו ספרתי ירושלים ניצחה בכל משחק העונה.
לרוץ מהר
באולם רוממה לעומת זאת, המשחק בין חיפה לאילת הוכרע בעיקר ביכולות של הגארדים ובריצה מטורפת של הקבוצה הביתית ברבע הראשון. שחקניו של בראד גרינברג שמרו על יתרון במהלך כל המשחק, ולמרות שהשחקנים של קטש צימצמו את ההפרש מ-21 נקודות ל-6 בלבד ברבע האחרון, עבירה בלתי ספורטיבית של אבי בן שימול הוציאה את הרוח מהמפרשים לקבוצה הדרומית. המשחק הקבוצתי והאתלטי של החיפאים בא לידי ביטוי בעיקר בכמות הריבאונדים המפלצתית - 36 בהגנה ו-14 בהתקפה, מול 36 בסך הכל של אילת ו-24 אסיסטים מול 15 בלבד של האורחים. גם במשחק הזה השלשות היו באחוזים נמוכים ועיקר ההבדל היה בכמות הפוזשנים של חיפה מול אילת, שיכולה גם להתייסר על החטאה של 10 זריקות מהעונשין מתוך 26, וחוסר היכולת להמשיך את הריצה ברבע הרביעי מול המארחת ששמרה על קור רוח ולא נבהלה.
האם אילת במגרש הביתי יכולה באמצעות הגנה חזקה לנצח את המשחק? מה היתרון של אילת?
צביקה: גם בחיפה היה הבדל בין הרבעים בצורה קיצונית. אילת לא הגיעה לרבע הראשון ולא הצליחה לחזור מנטלית. למרות הריצה ברבע הרביעי, העבירות השפיעו על היכולת. ההגנה של חיפה סגרה בקלות תרגילים של הפועל אילת מצד אחד, ומהצד השני רצה עם מתפרצות מצוינות מול ירידה חלשה להגנה של אילת. אילת ממשיכה עם היכולת הלא הטובה מהסדרה מול ראשון, הופסון לא מצליח להתאושש ולהיות שחקן מוביל, גם התקרית בין הולמן לקטש שנראיתה כלא אופיינית לעונה של אילת פגעה בהם. אילת קודם צריכה לשמור על הבית ולעשות שינוי גדול במנטליות שלה למשחק, לנסות להפתיע את חיפה עם שחקני החוץ שצריכים להרים את רמת המשחק ולעזור לאיליי הולמן מול יתרון הגבוהים של חיפה.
אלי: לאילת כמעט ואין יתרונות על חיפה, למעט החילופים החברתיים של בראד גרינברג. היא חייבת להחזיר לחיים את סקוטי הופסון אבל מול הגוף הגדול של דונטה סמית' והידיים הארוכות שלו קשה להאמין שהוא יכול לחזור למספרים שניפק באפריל. להולמן קשה בפנים בעיקר בהגנה. אילת צריכה לנצל את ההגנה העצלה לעיתים של סטול ולהגיע למצבי קליעה טובים של קלעי החוץ. חבל שדיון דאוול אינו אפקטיבי, כי זה היה נותן יותר ריווח לפיק אנ' רול של אילת.