גבירותיי ורבותיי, היסטוריה. לא, זו ממש לא קשור לעובדה שמכבי תל אביב - האלופה הנצחית - איבדה את הכתר, שוב, ותישאר עם הגביע מהעונה הזאת; זו גם לא העובדה שדייויד בלאט איבד לראשונה תואר מקומי כמאמן מכבי; אלו גם לא הפנים הנפולים של שמעון מזרחי בסיום; הסיפור היא הזוכה. האלופה החדשה. תזכרו את זה טוב, תשננו את זה ותתרגלו לזה: מכבי חיפה היא אלופת המדינה בכדורסל. כן כן, מכבי חיפה היא א-ל-ו-פ-ת המדינה בכדורסל. באולמם הביתי, הירוקים הכניסו הערב (חמישי) את הצלחת הראשונה לארון בזכות 79:86 אדיר, מהמם ומטורף על הצהובים ברוממה. יש סדר ישראלי חדש.
וכל כך הרבה סיפורים מתנקזים לתוך המשחק הזה, כל כך הרבה רגשות, אמוציות. אבל מעל כולם, לפחות בצד המנצח, זהו ללא ספק גל מקל. במכבי הוא לא מצא את מקומו, אז הוא הראה לקבוצת האם שלו איך עושים זאת נכון. והוא הוכיח לה את זה דרך הדלת הקדמית. בדיוק כפי שפרננדו מוריינטס פירק את הגלאקטיקוס של ריאל מדריד (אחרי שנזרק ממנה) עם מונאקו ב-2004, כך גם הרכז המדהים. הוא כבר "בא מלמטה" כדי לקטוף את התואר ב-2010 עם גליל/גלבוע וניכס אותו שוב לעצמו שלוש שנים לאחר מכן. וגם הסיפור של עידו קוז'יקרו מדהים לא פחות. הסנטר, שראה כל כך הרבה בקריירה, לא הצליח לזכות באליפות. ואז, דווקא לפני שהיא מסתיימת, הוא בא ועשה את זה. בענק. ולא, לא עם מכבי. נגדה. וזה, בוודאי, הכי הכי מתוק. הצופה מאיר טפירו התבונן בקנאה.
למען האמת, אי אפשר לומר שחיפה "גנבה" את התואר הזה ממכבי, כפי שעשו זאת מעט קבוצות בעבר. היא אלופה גאה, בזכות. היא ניצלה את העובדה שזוהי השנה האחרונה שבה ישנו משחק גמר בודד, שהתקיים במקרה גם באולמה, כדי לחרוט את שמה בגדול בספרי ההיסטוריה. בחמשת המשחקים שקדמו לגמר הזה היא נכנעה למכבי, אלא שהפעם היא הביטה למפלצת הצהובה בלבן של העיניים. ועשתה לה בדיוק את מה שהיא עשתה לכולן, בעבר: הציגה רבע רביעי מטורף, השתמשה במגרש הביתי שלה וקפצה בסיום יחד עם הרי הקונפטי מסביבה. נכון שיש שיגידו שלאליפות שמוכרעת במשחק אחד צמודה כוכבית, אבל זה בוודאי לא מעניין את חיפה. היא, כאמור, בפסגת הכדורסל הישראלי בזכות.
אבל כמו בכל גמר, כמו שאומרת הקלישאה ההיא - לצד כל שמחה יש גם עצב. והוא, לשם שינוי, שייך למכבי. זו אמנם הפעם השלישית בשש השנים האחרונות שבה מכבי מאבדת אליפות, אלא שעכשיו זה נראה ומרגיש אחרת. כאילו שהיתה זו הטיפה האחרונה שגרמה לגג המתנדנד לקרוס. כל הסימנים המעידים והכתובות היו על הקיר, וגם משחק נהדר של ריקי היקמן (28 נקודות) היה רק פלסטר לפצע מדמם במיוחד.
והפצע הזה ככל הנראה יאובחן כעת כשבר, ואין ספק שהרבע הרביעי הגרוע היה הסממן הכי בולט לעונה שעברה של הצהובים. אף שחקן לא בא לקחת את הכדור - ויתרה מכך - לא נראה היה שמישהו בכלל רוצה לקחת אחריות. למעשה, כל התחלואים של מכבי ב-2012/13 התנקזו לתוך עשר דקות רעות במיוחד. עשר דקות סמליות, שעלו לה גם באיבוד מוצדק של האליפות, אחרי שנתיים רצופות שבהן חגגה ביוני.
פרט לתקופה מאוד מסויימת, איפשהו באמצע העונה, מכבי שמרה על יציבות. ולא במובן הטוב של המילה. לדבר עכשיו על בניית הסגל, השחרור של גיורגי שרמדיני וה"חיזוק" בדמותו של דרקו פלאניניץ' יהיה לא יותר ממס שפתיים, אך בסופו של דבר - כאשר מחברים את כל המינוסים הללו - מקבלים את התמונה הכוללת: מזרחי, דייויד פדרמן ויתר אנשי ההנהלה הרגישו את אותה הרגשה לא מוכרת, אותה הם מסרבים לקבל.
השאלה היא לאן הולכים מכאן, משני הצדדים. בלאט בוודאי יודע שגם פיני גרשון וצביקה שרף לא שרדו איבוד אליפות, כך גם הסגל. עתידו עוד ידובר רבות, כמו גם העתיד של החניכים שלו. דווין סמית' אמנם רוצה חוזה חדש, אבל ביכולת כזו (קיפאון, אם תרצו) במאני טיים לא נראה שהוא שווה את הסכומים שמציעים לו; יוגב אוחיון שוב נעלם במשחק גדול; ליאור אליהו היה על תקן של נוכח-נפקד; דייויד לוגאן נשאר על כביש החוף ולא עשה כלום ושום דבר; על חבורת המיובשים, סילבן לנדסברג, מורן רוט וניק קיינר-מדלי חבל להרחיב; יש מישהו שיכול להרגיש בטוח לגבי העונה הבאה? ספק. ספק גדול.
מנגד, חיפה צריכה לקוות לדבר אחד - לא להתפרק. חולון וגליל לא ממש נשארו בטופ וכעת המשימה של ג'ף רוזן ובראד גרינברג תהיה להשאיר ולשמר את הסגל המדהים הזה. אבל זה יהיה לו קשה. פט קלאת'ס נראה כמו שחקן יורוליג לגיטימי, דונטה סמית' הוכיח שוב שהוא אחד הזרים הכי טובים שנחתו כאן ומקל היה כמובן מעל כולם. ההמשכיות פה היא מילת המפתח, והכדורסל הישראלי כולו - וחיפה בפרט - חייבים לקוות שהרגל לא תישמט לפתע מהגז. אבל ללא השקעה כספית מאסיבית, זה יהיה לה קשה להשאיר את כל הכוכבים שלה, גם אחרי אליפות סנסציונית. אתם יודעים, יש קבוצה כזו באיזור, קוראים לה מכבי תל אביב.
קלעו למכבי חיפה: פט קלאת'ס 22 ו-10 ריבאונדים, גל מקל 21 ו-7 אסיסטים, פול סטול 14 (4 שלשות), דונטה סמית' 12, 7 אסיסטים ו-6 ריבאונדים, ג'יימס תומאס 9, עידו קוז'יקרו וקורי קאר 3 נקודות כ"א, אלכס צ'וברביץ' 2.
קלעו למכבי תל אביב: ריקי היקמן 28 ו-5 אסיסטים, שון ג'יימס (6 ריבאונדים) וליאור אליהו 10 נקודות כ"א, דווין סמית' 9 ו-7 ריבאונדים, יוגב אוחיון 8 ו-5 אסיסטים, גיא פניני 7, סילבן לנדסברג 4, דייויד לוגן 2, ניק קיינר מדלי 1.
מהלך המשחק
ג'יימס תומאס, פט קלאת'ס, דונטה סמית', גל מקל ופול סטול עלו בחמישיה הירוקה. מנגד, היו אלו שון ג'יימס, ליאור אליהו, דווין סמית', ריקי היקמן ויוגב אוחיון שפתחו. הדקות הראשונות היו רצחניות: קלאת'ס וסטול קלעו שלשות, היקמן ואליהו ענו וזה 5:8 מהיר לחיפאים. ג'יימס סידר יתרון ראשון לצהובים עם סל יפה, 10:11, אך ריצת 0:7 של חיפה קבעה 13:17 בזכות סל של מקל. קלאת'ס המשיך להיות הטוב על הפרקט, אלא שמכבי סגרה את הפער בליי-אפ של לנדסברג, 21:21. שתי הקבוצות הלכו לקו ואחרי 10 דקות לוח התוצאות הראה על 24:25 למכבי.
חיפה פתחה את הרבע השני בהתלהבות גדולה. מכבי נתקעה ודאנק אדיר של דונטה סמית' עשה 25:28. הצהובים המשיכו ביכולת הנרפית וסל בלתי אפשרי של קלאת'ס קבע 25:32. מי שהתעורר אצל בלאט היה אליהו, שקלע 4 נקודות והקטין ל-34:29. כעת היה תורה של חיפה להיתקע, היקמן קלע 4 רצופות והיתרון חזר למכבי, 34:35. היקמן, שוב הוא, ייצר נקודות וסל גדול של סמית' קבע 37:42 למכבי במחצית.
הדקות הראשונות של הרבע השלישי היו מפוזרות במיוחד, כאשר שתי הקבוצות הרבו לאבד כדורים. סל ועבירה של תומאס הקטינו ל-44:40, אך שלשה של סמית' העלתה את זה ל-40:47. חיפה לא הרימה ידיים ושתי שלשות, של סטול וקלאת'ס, הורידו ל-47:46. גמכבי שיחקה פנימה לג'יימס, שעשה את זה 48:51, אך מקל, בסל ענק, איזן ל-53:53. היקמן סיים את הרבע עם 5 נקודות גדולות וזה 57:58 למכבי.
חיפה פתחה בטירוף את הרבע הקובע וקוז'יקרו עשה את זה 58:62, אבל פניני הקטין לנקודה בלבד עם שלשה אדירה. אוחיון צלף שלשה ענקית ל-63:65, אלא מכאן היתה רק קבוצה אחת על המגרש. מקל החזיר ל-65:65 בחדירה ענקית, מכבי נתקעה שוב, תומאס וקלאת'ס העלו ל-65:69. שלשה גדולה של סטול עשתה את זה 66:72 וההיסטוריה נראיתה קרובה מתיד. סמית' סיים מתפרצת בדאנק מדהים, 67:74, אך היקמן הוריד ל-74:70 בשלשה מטורפת. אלא שחיפה לא נתנה לזה לברוח. מקל וסטול דייקו מהעונשין, מכבי נותרה חסרת אונים ובסיום זה 79:86 מדהים לחיפה. יש לנו אלופה חדשה.