איפשהו בין הביצועים שזכינו לראות מטום צ'יימברס לבין היכולות וההשפעה שהציג נייט רובינסון - זה מה שפחות או יותר נקבל מאמארה סטודמאייר בעונה הבאה בהפועל ירושלים. אמארה מגיע לישראל כשהוא בן 33, בעוד שצ'יימברס שיחק במכבי תל אביב בגיל 36 ורובינסון לבש את האדום העירוני כשהוא בן 31 בסך הכל.
שלושתם לא באו (יבוא) לכאן בשביל להחיות קריירה, בשביל תהילה, פרסום או כסף, או לשחק הגנה למשל. צ׳יימברס ורובינסון באו בשביל הכיף, החוויה, לעשות סיבוב בתל אביב יא חביבי תל אביב, ולהיות קצת יותר ראש לשועלים ופחות פופיק לאריות. סטודמאייר בא לכאן גם בשביל החיבור.
בתמונת הפרופיל בעמוד הטוויטר שלו, שם הוא מכנה את עצמו "Amareisreal", סטודמאייר אוחז ביד אחת את ספר התנ"ך, בשנייה את מנורת שבעת הקנים ובין היד לגופו, כדורסל כמובן. יש יותר חיבור מזה? העניין התחיל אצלו כשגילה קשר שורשי ליהדות מצד אימו ומאז תחילת העשור הביע התעניינות בנעשה בארצינו הקטנטונת ונקשר באופן מיוחד לבירתינו הקדושה ולבעלייה הראשיים, אורי אלון. אגב וחיבור, עם הפרטנר המתאים לצידו, אמארה פורח.
בניגוד לשחקנים גדולים שלוקח להם זמן להסתגל לליגה חדשה, לשפר את משחקם במרוצת קריירה ולהגיע לבשלות ולמיקסום פוטנציאלי של כישרון תוך כדי תנועה, סטודמאייר טרף את ה-NBA כבר בשנותיו הראשונות בליגה, אליה הגיע היישר מהתיכון אל זרועותיו ואסיסתיו של המאסטר סטיב נאש בפיניקס סאנס. כבר בעונתו השנייה בליגה ייצג את נבחרת ארצות הברית באולימפיאדת אתונה, ובשנה השלישית שלו כמקצוען קלע אמרה 26 נק' למשחק בעונה הרגילה עם 8.7 כ"ח, כשהוא מעלה את המספרים האלה ל-29.9 ו-10.7 בפלייאוף 2005.
סטודמאייר בשיאו עם סטיב נאש (getty)
רק שאלו היו מספרי השיא שלו ב-14 שנות קריירה שהתחלקו בין פיניקס, הניקס, דאלאס ומיאמי. ככה זה אצלו - החיבור עם נאש התאים לו כמו כפפה ליד או כמו מלון לסטוקטון, בניגוד לחיבור עם כרמלו, דירק או דוויין בהתאמה. קצת מוזר להזכיר בהקשר הזה את יותם הלפרין או את ליאור אליהו, אבל את אורי אלון, העיר ירושלים ואת מדינת ישראל דווקא כן. אז נכון שלפגוש את שמעון פרס כל אחד היה רוצה, ולעשות דאווינים בשכונה זה בטח נחמד, אבל לתמוך כלכלית ולהיות חלק מבעלי קבוצה קטנה יחסית, בטח בקנה מידה אירופי, ולהצהיר השכם וצייץ שאתה רוצה לגלות, לחקור ולהעמיק את הקשר למורשת ולהיסטוריה שלך, רחוק מהיכן שגדלת והכרת - זה כבר מקבל זווית אחרת.
מקצועית, אמארה יביא להפועל הירושלמית חבילה שמעטות הן הקבוצות ביבשת שיסרבו לקבלה: 2.11 מ' של שרירים, פיזי, פיק-אנד-רולר אדיר, גב לסל, חצי מרחק ומסוגל, גם בגילו ובמצבו פוסט הפציעות, לרוץ יפה מאוד על המגרש. מצד שני, הוא כבר לא ינתר לגבהים אליהם הגיע לפני עשור, שבע, או אפילו חמש שנים, והשמירה שלו, שאף פעם לא היתה מאיימת במיוחד לבטח הידרדרה בעונות האחרונות, כך שנשאלות שאלות לגיטימית. המרכזית שבהן היא מי בדיוק ירביץ תחת הסל בהגנה או יעזור בתוך הצבע כשליד סטודמאייר ישחקו אליהו וטרוויס פיטרסון שלא ממש בנו קריירות על חסימות ועל ללכת מכות על הפרקט.
גם בקו האחורי ג'רום דייסון לא שומר גדול וקרטיס ג'רלס הוא לא אותו שחקן הגנתי שהיה לפני ששבר את הרגל וקרע את גיד האכילס לא מכבר. ובכל זאת, יש להניח שמבחינת אמארה לעשות הגנה על רוברט רותבארט ואלישי כדיר, ואפילו על ריצ׳ארד האוול ומאייק צירבס, זה לא אמור להיות יותר קשה מאשר להרביץ לדמרכוס קאזינס או לבלייק גריפין, ואין דין ריצה אחרי לברון ג'יימס כדין רדיפת סילבן לנדסברג.
הסנטר מגיע במצב פיזי פחות טוב מרובינסון (getty)
אישיות צבעונית (שימו לב לשרשרת). סטודמאייר (getty)
אז סימונה פיאניג'אני כבר מתחיל לשדר אי נוחות ושהוא לא משתגע על התכשיט המצטרף, מכל הבחינות (כאילו ששאלו אותו כששמו לו בהרכב את פטרסון, שון ג'ונס וטרנס קינסי), אבל בעלי המאה והדעה יסבירו לו ששיווקית ותדמיתית צירוף אמארה הוא שיחוק מטורף! ארנה ירושלמית מלאה זה הדבר הכי חשוב למקבלי ההחלטות בקבוצה וסטודמאייר אמור לדאוג לזה, בטח בתחילת העונה בה נקנים המנויים השנתיים. וכשאת הכוכב לא ממש מעניינת המשכורת - איטס א דאן דיל, על אפו וחמתו וגיסתו של האיטלקי על הקווים.
"מה זאת אומרת כל אחד אחרת? דברי בציונים גברת, דברי במספרים”, שר שלומי שבן. אני אציין רק מספר אחד: 166. מיליון. דולר. זה מה שהאיש הרוויח עד כה, רק מכדורסל! זה יותר משחקני NBA שהפציעו פה כמו טום, ונייט, וקרלוס, ומרכוס, ואנתוני, ופרוויס, ודייויד, וונדל, ומואיז הקטן והגדול - ביחד! בסופו של יום הכסף שולי והעסק ישתלם. תרתי משמע.
אז אולי לא על כפיו יביא סטודמאייר תארים לקבוצה של אלון, הראל ופיאניג'יאני, ואולי הוא לא בריא כמו פעם, קצת שבע מהמשחק ואולי שיאו הרחק מאחוריו, אבל עדיין - מדובר באחד מהשמות הכי גדולים שישחקו בקבוצה ישראלית, אם לא הכי גדול. אם הוא יציג אפילו רק חלק מהיכולות שהפכו אותו לאולסטאר 6 פעמים ופעם אחת לחמישיית העונה ב-NBA, יחד עם השילוב של כדורסל אירופאי לא ברמות אליהן הורגל בעשור וחצי האחרונים, החיבור הפוטנציאלי לקבוצה מהבירה ולאוהדיה ו... רוח הקודש כמובן, יש סבירות גבוהה לכיף גדול בארנה השנה.
סטודמאייר לא היה בתוכניות שלו, אבל מי יסרב לשחקן שכזה (getty)