פרשת בר טימור היא אחד הסיפורים היותר מרתקים עד כה בעונת המלפפונים של הכדורסל הישראלי. התנגשות ראשונה לקיץ זה בין הפועל ירושלים ומכבי ת"א. הסיפור הזה מתחיל עוד קודם לכן. קיימת ממש הבנה עיוורת בין הצהובים והאדומים שאין סיבה להעלות את המחירים של השחקנים הישראלים, שהרקיעו והרקיעו בעקבות החוק הרוסי. כך למשל מכבי ת"א סימנה את ג'ון דיברתולומאו וכארם משעור, והייתה במו"מ איתם לבד במשחק. השניים לא קיבלו אפילו הצעה מהאדומים.
גם עם אוחיון הסיפור היה דומה. אחרי שמכבי ת"א הודיעה לו שהיא לא מממשת את האופציה עליו, היא לא הגישה לו הצעה חדשה ומופחתת. כשירושלים הבינה שהיא לבד במערכה, היא פתחה עימו מו"מ מהיר וגמרה עניין. הסכומים ההגיוניים יחסית של הישראלים הבכירים בקיץ הזה, שנעים בין 250 ל-300 אלף דולר, הם תולדה של 'ההבנה שבעל פה' בין 2 המועדונים.
לגבי בר טימור, העסק היה אחר לגמרי. במהלך העונה האלופה הציעה לו חוזה חדש, כאשר השחקן וסוכנו החליטו לחכות לסוף העונה. השיחות אכן נמשכו מיד בסוף העונה והתנאים סוכמו, אך החתימה התעכבה. בינתיים, ההחתמה של יוגב אוחיון טרפה את הקלפים. טימור הרגיש שהוא נותר בחוץ, הבין שלא יקבל יותר מדי דקות משחק, והחל להתקרב לתל אביב. מצבת הגארדים בעיר הבירה הייתה פשוט עמוקה מדי: קרטיס ג'רלס, ג'רום דייסון, יוגב אוחיון, יותם הלפרין וטרנס קינזי. טימור אמור להיות הגארד השישי ובראייה קרה זו בעיה.
השיחה הקשה בחייו. טימור והראל (מנהלת הליגה)
תוך כדי, ירושלים המשיכה לדבר עם טימור ועל חוזה ל-3 שנים בשכר של 225 אלף דולר לשנה הראשונה, 250 אלף בשנה השנייה, ו-270 בשנה השלישית. בירושלים הבינו שמכבי תל אביב הגישה לטימור הצעה גבוהה יותר, אבל גורמים אמרו לערוץ הספורט שוויצ'יץ' ציין בפניהם שההצעה היא צנועה ומידתית.
בתוך כך, בערך בשעה 22:00 שעון ישראל, בר טימור התכונן לעשות את אחת משיחות הטלפון הקשות שעשה אי פעם. הוא החליט ללכת על זה. הוא התקשר אל מנכ"ל הפועל ירושלים גיא הראל (שנמצא בליגת הקיץ בלאס וגאס) והודיע לו שהוא החליט לסגור במכבי ת"א, והפור נפל. סוכנו אבי זילברמן, שנמצא גם הוא בווגאס, נועד עם ניקולה וויצ'יץ' בארה"ב, סיפר לו מהי ההחלטה של טימור, ובמכבי עבדו על החוזה - שנתיים בשכר של 450 אלף דולר, בדומה להצעה של ירושלים.
התקשה לעזוב את הצבע האדום (אלן שיבר)
מהרגע הזה, ולמעשה מהרגע שהחלו לצוץ הידיעות על המעבר הצפוי, החל מחול שדים מסביב לטימור. הגרפיקות שרצו ברשת עם תמונתו בחולצה צהובה, לחץ האוהדים, הודעות הס.מ.ס, וגם העובדה שטימור מגיע ממשפחה עם זיקה להפועל, שיחקו תפקיד בהחלטה של השחקן. הוא לא היה מסוגל לעשות את זה, הרגש גבר על השכל. למרות שבמכבי היה כנראה מקבל יותר דקות, על אף שהצהובים משחקים בבמה המרכזית יותר – היורוליג, טימור נשאר במקום שמזוהה עימו, בקבוצה איתה חגג 2 אליפויות.
בשעת בוקר מוקדמת מאוד, טימור שוב הרים את הטלפון וחייג לגיא הראל. הגארד הישראלי אמר לו לדבר עם הסוכן אבי זילברמן, ושהוא רוצה להישאר בהפועל ירושלים. מקורביו של טימור מספרים שטימור התרגש מאוד בשיחה הזאת, והיה ממש על סף דמעות. כאילו אבן נגולה מליבו. כמה שעות אחר כך, יצא הסמיילי המפורסם, וההודעה הרשמית. בר טימור – נשאר.
קיבל בשורה משמחת בבוקר. הראל (אלן שיבר)
הלחץ מסביב הכריע (אלן שיבר)
רוצה אליפות שלישית בבירה (אלן שיבר)