בוידאו: מיטב הביצועים של פייר ג'קסון (באדיבות מכבי תל אביב)
בתוך ערימת הספינים, הספקולציות והשמות שנזרקים לאוויר כבכל קיץ, לפחות על שינוי אחד במכבי תל אביב אפשר לברך. בניגוד מוחלט וללא ספק מכוון לעונה שעברה, הצהובים מתנהלים בפגרה הנוכחית קצת אחרת. אפשר לראות את זה קודם כל מכמות השמות שחגים בתקשורת, שחלק ניכר ממנה בכלל מוזן מחו״ל, אך בכללותה היא מצומצמת ממה שהתרגלנו אליו בשנים הרעות של מכבי.
בנקודת הזמן הזו בעונה שעברה, אמצע יולי אחרי הכל, היו חתומים 4 זרים חדשים - סוני ווימס, קווינסי מילר, מאיק צירבס ודי ג׳יי סילי - ובנוסף התנהל כבר מו״מ מתקדם עם אנדרו גאודלוק, שאמנם חווה קצת עליות וירידות אך בשלב הזה כבר היה די סגור. מתוכם שלושת הראשונים (לפחות) כבר סיכמו באפריל, כחודשיים לפני שמונה ארז אדלשטיין למאמן החדש של הקבוצה.
ואילו כעת, לפחות ברמת הנראות, מכבי ביצעה מהלכים כמעט אך ורק בגזרה המקומית, ובדו קרב התודעתי מול הפועל ירושלים (ורק תודעתי, כי גם בליגה שלנו, עם החוק הרוסי וכל. המאמצים, עדיין אלה שמכריעים תארים הם הזרים הבכירים - אם רק היו מאזרחים את גאודלוק ודייסון הכל היה נראה אחרת) העמידה מצבת ישראלים ראויה וטובה, גם אם מעט חסרה בקו האחורי.
שינוי כיוון. ג'קסון (מתוך: אינסטגרם)
העדיפו את ג'קסון על רייס (אלן שיבר)
והנה, כשבועיים לאחר שנבן ספאחיה הוצג והבטיח כי הוא מקבל את ההחלטות, הקבוצה החתימה שני זרים ראשונים (יחד עם מייקל רול) לעונת 2017/18, מלבד הנדוניה של דווין סמית׳, קווינסי מילר ומאיק צירבס. עוד לפני שמדברים על פייר ג׳קסון, צריך לדבר על מה הוא לא - טייריס רייס. ייתכן והמועמדות של רייס הייתה תלויה בהגעתו של דייויד בלאט, וייתכן שהיה מדובר אך ורק בגימיק שיווקי למכירת מינויים או ספין של סוכנו.
מה שבטוח, העובדה שרייס כבר לא ישחק במכבי העונה, בעקבות הגעתו של ג׳קסון, היא מבורכת ומעידה על כך שאולי לספאחיה באמת יש אמירה בקביעת הסגל. רייס, פוינט גארד שחושב קודם כל זריקה, הוא אנטיתזה למה שרוצה לראות המאמן הקרואטי, בוודאי אחרי שלוש שנים באטלנטה. חשוב וגרוע מכך, הוא מסמל את המשקולת שמונחת על כתפי המועדון בשנים האחרונות ושמנעה ממהפכה להתחולל הרבה קודם בכל הקשור להתנהלות הבעלים וקבלת ההחלטות (בהנחה שאכן מתחילה כאן מהפכה, כן?).
המשקולת הזו היא כמובן הזכייה ביורוליג ב-2014, ההישג הכי מזליקי בתולדות מכבי תל אביב. רייס הוא הפנים של אותו פוקס היסטורי, והחתמתו הייתה אולי משכנעת לא מעט מנויים תמימים לחדש, אבל הייתה מסתיימת בהתרסקות נוספת בכל החזיתות, יש לשער, בדיוק כי היא הייתה נשענת על הצלחה מקרית ומנסה לשחזר אותה באותה מידה שאפשר לנסות ולשחזר תאונה שאיכשהו הסתיימה עם זכייה בפורמולה 1.
מה שמביא אותנו לאלטרנטיבה בה בחרה מכבי (וככל הנראה, גם ספאחיה בחר), פייר ג׳קסון. למעט משחקים ספורים בדאלאס בעונה שעברה, הגארד בן ה-25 נכשל פעם אחר פעם בשנים האחרונות להתברג ב-NBA, למרות המספרים האדירים שסיפק בדי ליג לפני ארבע שנים (29.1 נק׳ ו-6.2 אס׳) ובעונה שעברה (22.5 ו-7.7 באחוזים משופרים). את זה אפשר לייחס לגודלו הבעייתי (1.80 מ׳) ומוטת הכנפיים הזעירה שלו ביחס לרוב הגארדים שמצליחים לשחק דקות משמעותיות.
לשם השוואה, אייזיאה תומאס, לו הושווה ג׳קסון לא פעם בשנה האחרונה, נמוך ממנו בשלושה סנטימטרים, אבל מוטת הכנפיים שלו ארוכה בכ-10 ס״מ. ותומאס הוא עדיין נטל הגנתי בליגה שמושתתת היום על גארדים פיזיים ואתלטיים. למרות שליטה מופלאה בכדור וצעד ראשון אימתני, מימדיו של ג׳קסון השפיעו על היכולת שלו לסיים קרוב לסל, למרות שמכל טווח אחר הוא מצוין גם בעלייה מכדרור וגם בקץ׳ אנד שוט.
הנחיתות הפיזית שלו גם מגבילה אותו בראיית המשחק, אבל עדיין מדובר באחד המוסרים הכי טובים שהגיעו למכבי ת"א בשנים האחרונות. ג׳קסון מזוהה בקרב הסקאוטים בארה״ב בזכות יכולת הכדרור שמאפשרת לו להגיע לאן שהוא רוצה, והזריזות ויכולת המסירה הופכות אותו לאיום קטלני בפיק אנד רול. וכמובן הדאגה המרכזית היא הצד ההגנתי. בעבר היה יותר קל להחביא שחקן כמוהו באירופה, אלא שגם ביורוליג צריך לשמור על מובילי כדור כמו ננדו דה קולו ולוקה דונצ׳יץ׳.
מה קרה בין שתי העונות הטובות שלו בדי ליג, אתם שואלים? בקיץ 2014 נשלח ג׳קסון בטרייד לפילדלפיה, הקבוצה שבחרה אותו בדראפט שנה קודם לכן, ובמהלך ליגת הקיץ הוא קרע את גיד אכילס, הפציעה הכי קשה לשחקן, בוודאי לגארד. גילו הצעיר איפשר לו להתאושש ולחזור לעצמו, אפילו בזריזות האדירה שלו.
ספאחיה החליט על הגעתו? (אלן שיבר)
הנחיתות הפיזית מגבילה אותו (מתוך: אינסטגרם)
ההחלמה לקחה לו בערך שנתיים, ולאחר שב-2016 שוב לא קיבל חוזה ב-NBA, נחת בצדביטה זאגרב והספיק לשחק בשבעה משחקים, 5 בליגה ושניים ביורוקאפ (33.5 נקודות ו-6 אסיסטים, אגב) לפני ששוב ניסה את מזלו מעבר לים. אלא ששוב אלילת המזל סירבה לחייך אליו. לאחר שחתם על חוזה נוסף ל-10 ימים בדאלאס, ואף זכה לפתוח בחמישייה לראשונה בקריירה (9 נקודות ו-4 אסיסטים ב-13 דקות), אך נאלץ לצאת ברבע השני ולא חזר.
אותה פציעה גם הובילה לשחרורו מהמאבריקס, שצירפו במקומו בחוזה ל-10 ימים את יוגי פרל, שלימים הפך לסנסציה. מי יודע, אולי על חשבונו של ג׳קסון. בלית ברירה דאלאס נפרדה ממנו, ולמאמן ריק קרלייל היו רק שבחים: ״הוא נלחם בכל כך הרבה דברים, בפציעה בגיד אכילס ופציעות אחרות. זה עוד משהו שהוא יצטרך לעבור, ואז הוא שוב יהיה מאוד קרוב ל-NBA״.
עוד לפני הניסיונות החוזרים ונשנים בליגה הטובה בעולם, עבר ג׳קסון דרך לא קלה ומחשלת. בדומה להרבה ספורטאים בארצות הברית, הוא גדל בשכונה קשה רווייה בפשע, כנופיות וסמים בלאס וגאס, הכי רחוק מהזוהר של עיר השעשועים, ואולי עוד יותר רחוק מליגת הקיץ של ה-NBA. מאמניו מספרים שבתור ילד רצה לשחק מול גדולים ממנו, ובכיתה ח׳ הוא התמודד באופן קבוע מול נערים בני 17.
האנרגיות והזריזות היו הסיבה שאהבו לשחק איתו, אבל הייתה זו ההתמדה שלו שהפכה אותו לשחקן הרבה יותר שלם ולימים גם הולידה כוכב מכללות. אחרי שנתיים מצוינות בסאות׳רן איידהו, ג׳קסון קיבל צ׳אנס בבמה המרכזית של ה-NCAA בביילור. ב-2012 הוא היה מעמודי התווך של אחת הקבוצות המלהיבות בטורניר המכללות של אותה שנה, יחד עם אחד, קווינסי מילר.
הפציעות גרמו לדאלאס לוותר עליו (getty)
השניים נותרו חברים טובים ומילר צייץ ״הלוואי״ כשנשאל אם ג׳קסון יצטרף אליו במכבי. גם הפורוורד כבר ידע עליות וירידות בגלל פציעות, ובמכבי מקווים לעונה עם קצת יותר מזל מהבחינה הזו. אם מחפשים מזל, ג׳קסון הוא לא הכתובת, אבל הקריירה הקצרה שלו והעובדה שבכל זאת הצליח לקבל הזדמנות בדאלאס בשנה שעברה, גם אם קצרצרה, היא עדות ללחימה והרוח של הגארד, שכיאה לשחקן במימדיו, חי את חייו עם רצון תמידי להוכיח את עצמו, ועל המגרש זה לפעמים בא לידי ביטוי בהשתלטות מוגזמת על המשחק.
מנגד, העובדה שיותר מדי פעמים נטש קבוצות במהרה כדי לחזור לארצות הברית צריכה להדליק נורה אדומה. כשהיה בן 21 הגיע לווילרבאן הצרפתית ועזב אחרי משחק אחד, ועל פי דיווחים הסיבה הייתה געגועים הביתה. כאן נכנס מילר. הצמד מביילור ללא ספק ילהיב את האוהדים בהתקפה, גם אם ייצור בעיות קשות לספאחיה בהגנה. אבל ההתאמה המקצועית מקבלת חשיבות משנית לעומת הנוכחות של מילר בחייו של ג׳קסון, ועד כמה היא יכולה לעזור לגארד לשמור על פוקוס ולממש את הפוטנציאל העצום שלו. ואולי מכבי תרוויח כפליים ותקבל גם את מילר יותר בוגר ומקבל החלטות יותר טובות על המגרש כשלצידו חברו הטוב.
כדי שהחיבור בין ג'קסון לצהובים יצליח, חשוב ששני הצדדים יתחילו את היחסים בצורה מפוכחת: הוא לא הרכז שלפתע יהפוך את מכבי שוב לאימת אירופה, ובאותה מידה ג׳קסון צריך להבין שהצלחה קצרצרה בתל אביב לא היא שתשכנע את ראשי הקבוצות ב-NBA לתת לו הזדמנות. הוא שב וחזר בטוויטר על הביטוי "הם ישנים" בהתייחס לקבוצות שמוותרות על שירותיו. אם יפגין יותר סבלנות ואת אותה התמדה שאפיינה אותו בצעירותו, ויוכיח שהוא מסוגל לפצות על החסרונות הפיזיים, אולי יהיה זה הצעד הראשון בהתעוררות שלהן. אם זה יקרה, הצהובים עשו צעד בכיוון הנכון בדרך לשיקום האימפריה.
מחוברים, מילר וג'קסון