הדבר הכי גרוע שקרה אמש (שבת) לעודד קטש והפועל ירושלים שלו הוא לא ההפסד. בליגה בת 33 מחזורים, שזהות הקבוצות הראשונות שבה ידוע מראש (ומן הסתם גם ירושלים תהיה שם) ושבה אין הבדל בסופו של המסע בין המקום הראשון לבין השלישי, למשל, הרי שעצם ההפסד בהיכל מנורה הוא לא קריטי. גם לא ההפרש. ואתם יודעים מה? גם לא בטוח שהדרך.
הדבר הכי גרוע שקרה אמש לעודד קטש והפועל ירושלים גם איננו אחוז הקליעה הבלתי נתפס של מכבי תל אביב לשתי נקודות. כלומר, אלופת המדינה קלעה 23 פעמים מתוך 28 זריקות שדה בתוך קשת שלוש הנקודות, שזה הרבה יותר מלא יאמן, והציבה מה שאמור להיות סוג של שיא עם 82% מטורפים – וזה רע, רע מאוד בשביל הקבוצה הסופגת. קרי הפועל ירושלים.
ועדיין, זה לא הדבר הכי גרוע שקרה לאדומים. רק לפני מספר ימים הציגה ירושלים לראווה משחק הגנה נוראי מול א.א.ק אתונה, במסגרת ליגת האלופות של פיב"א, במהלכו ספגה 29 נקודות קלילות ונטולות התנגדות כבר ברבע הראשון. נו, ולפחות אז אפשר היה לדבר על אלמנטים מנטליים, חוסר מוכנות ושאר ירקות.
העניין הוא שצפייה במשחקה של ירושלים אתמול מול מכבי תל אביב מעלה שספק רב אם אפשר להפיל את חוסר האונים ההגנתי על עניינים שבנפש. זאת, למען ההגינות, תוך שאנחנו מחריגים מהסיפור את ליאור אליהו ושלוש עבירותיו המהירות במחצית הראשונה, כאשר אפשר רק לתהות, בזהירות המתבקשת, אם אליהו לא יזם לפחות את העבירה השלישית שלו כדי לרדת בחזרה לספסל.
אז אחרי שסימנו כוכבית, ואתם יודעים מה? אחרי שהיינו גם פיירים ואזכרנו כאן גם את חסרונו של כריס ג'ונסון הפצוע, צריכים לומר את האמת: הפועל ירושלים לא סבלה אמש משום בעיית מוטיבציה הגנתית. שחקניה נראו חדורי רצון ולגמרי בעניין. כולל העניין ההגנתי. וכאן בדיוק מסתתרת הבעיה האמיתית של ירושלים – גרסת 15.12.18 – שהיא שמרה רע מאוד מאוד למרות שרצתה וניסתה.
ירושלים שמרה רע למרות המאמץ (אלן שיבר)
בואו נתחיל מהמהלך הראשון של המשחק. מכבי תל אביב מריצה תרגיל פשוט ומוכר של פיק אנד רול גבוה ווילבקין את בלאק. שימו בבקשה לב לג'ייק כהן שעובר מצד לצד ומתמקם לו מתחת לטבעת (LOW GAP) באופן שמקשה על טיישון תומאס לשמור איתו על קשר עין. ואחרי טיפול הגנתי לא מי יודע כמה בין בר טימור לבין ג'וש אוונס, מגיב תומאס באיחור על הסיבוב הקצר של בלאק ואין לו מי שיחפה עליו עם כהן (כשבאטלר, שהוא האופציה היחידה להושיע, תקוע בצד עם דיאנדרה קיין).
via GIPHY
עקרונית, חשוב להגיד שהבעיה המרכזית בהגנה של ירושלים אתמול, עוד לפני שנחזור לדבר על תיאומים הגנתיים ושאר ירקות, נגעה לירידה שלה להגנה. ואם ירידה להגנה – אז החשוד המיידי הוא כמובן האופן שמסתיים משחק ההתקפה שלה. כשהיא מריצה לרוב סטים התקפיים, מודרניים ועדכניים ככל שיהיה, שבהם שני שחקנים בפינות (בדומה, אגב, לתרגילים שמריץ ספרולופוס לרוב), מצאה עצמה ירושלים בנחיתות מספרית גדולה לעיתים די תכופות בירידה להגנה, ושילמה על כך מחיר יקר ברגעים חשובים של המשחק.
וגם כשהסתדרה והספיקה להגיע להגנת חמישה מול חמישה, מצאה עצמה הסמי פינליסטית חשופה לטעויות רבות. חלקם הגדול נוגע לעניינים שבתקשורת. וגם אם ננטרל את הבעיה המובנית שיש לירושלים בהגנת האחד על אחד עם שחקנים מסויימים, החל מתמיר בלאט וכן הלאה, קשה היה שלא לשים לב לכמות השגיאות שנוגעת לבעיית התיאום ההגנתי בין שחקנים לא מעטים.
למשל כאן. מכבי ת"א מריצה שלושה מהלכים קצביים של משחק בין שני שחקנים: פיק אנד רול ווילבקין וכהן, שאחריו מהלך הנדאוף ווילבקין את זוסמן ומיד לאחריו פיק אנד רול זוסמן ובלאק. גם בלאט וגם צ'וברביץ' קופצים על זוסמן במהלך האחרון – שזו כבר בעיה – ואחרי שצ'וברביץ' מועד, הדרך של מכבי להנעת כדור מהירה וענישה על ידי ווילבקין קצרה. ועל אף שהאיש הגדול שלצידו מועד, לא מבצע בלאט שום תזוזה לכיוון ווילבקין כדי לעצור את הזריקה, ומעדיף להישאר נטוע ותקוע ליד השחקן "שלו" ברגע זה.
via GIPHY
טוב נו, הרי הכל בגלל שצ'וברביץ' נפל, לא? אז הנה כאן נחשפת ההגנה של ירושלים לבעיה דומה הגם כשכולם נשארים לעמוד. בדרך לפיק אנד רול של זוסמן עם בלאק, מריצה מכבי של ספרופולוס חסימת עומק של ווילבקין על בלאט. תפקידה של החסימה (RAM SCREEN) היא להשהות ולעכב את התנועה של השומר. נו, אז בראון (ששומר על ווילבקין) ובלאט (ששומר על זוסמן) לא מבצעים ביניהם חילוף, מה שעוד אפשר להבין, אבל גם בלאט וגם צ'וברבי'ץ' מזנקים על זוסמן – מה שאפשר הרבה פחות להבין. בכל מקרה, בלאק מוצא עצמו בדד בצבע של ירושלים. וכיף לו.
via GIPHY
גם המעבר של קטש וירושלים להגנה אזורית או הגנה מתחלפת לא ממש סייעה לתמונה להשתנות, כשמהלכי פיק אנד רול פשוטים גרמו לקשיים בפתרון ההגנתי. למשל כאן, כשקלויארו מסיים בשלשה מהפינה מול האזורית של ירושלים אחרי פיק אנד רול של רול ובלאק.
via GIPHY
בשלוש הדוגמאות שהראינו עכשיו עמד לו בעמדה מספר 5 אותו הצ'וברביץ', ששיחק אמש 16 דקות, גם בחסות משחק התקפי טוב ברבע השלישי וגם בשל בעיית העבירות של ליאור אליהו שחייבה תגובה ברמת החוק הרוסי.
אז רגע, בואו נלך לדוגמא אחת נטולת צ'וברביץ'. הנה כאן עומדת לה ירושלים באזורית כשהיא בהרכב נמוך ובו אליהו ובאטלר בעמדות הגבוהים. בעיות התיאום כאן זועקות לשמיים, כולל (אבל לא רק) כשהכדור מגיע לידיים של בלאק באמצע הרחבה וכולל בסיום המהלך, כשאף אחד לא אוסף את החיתוך ללא כדור של דיברתולומיאו, בדרך לריבאונד התקפה ועבירה חמישית של אליהו.
via GIPHY
ג'וש אוונס בילה על הפרקט שיא שלילי של 13 דקות בלבד וגם טיישון תומאס שיחק פחות מאשר ממוצע הדקות שלו עד כה, אבל זאת תהיה טעות חמורה לחשוב שאיתם על הפרקט הדברים היו נראים אחרת. שאיתם הייתה נעלמת, למשל, בעיית התקשורת הקשה. עוד לפני שמדברים על עניינים אשר בהתקפה, תוהים אם הדברים היו נראים אחרת לו היה קטש פותח בחמישיה עם פלדין וכן הלאה, ספק רב אם ירושלים תוכל להגיע למקומות משמעותיים העונה – במיוחד בזירה המקומית – אלא אם תמצא פתרונות לכשלי ההגנה שלה בהם חזינו בחודש האחרון (גם) מול באר שבע ואילת. ואולי בכלל טמון הפתרון באזרוח של אמארה סטודמאייר?
הפתרון טמון באזרוח סטודמאייר? (אלן שיבר)
זמן לדבר על האלופה. ומאחר שעליה אנחנו מלהגים לא מעט באופן תדיר, זמן להתמקד במועמד המוביל כרגע לתואר ה-MVP של העונה. ג'ון דיברתולומיאו ממוקם חמישי בדרוג המדד המקומי, אבל ראשון (בפער עצום) במדד הפלוס מינוס. עד כה, זוהי ללא ספק עונת השיא של דיברתולומיאו בקריירה, שכוללת שיפור עצום בכל מה שקשור לממוצעי נקודות, אחוזים לשלוש, אחוזים מהקו, סחיטת עבירות וכמעט כל פרמטר שתעלו על דעתכם. וככל שהאיש מרשים יותר ויותר במשחקים בליגה של פרנקל, רק הולכת ומתחדדת שאלת שילובו של ג'ון דיברתולומיאו במסגרת הליגה של ג'ורדי ברתומאו.
סיימנו את פרק ירושלים לפני רגע עם דוגמא לתזזיתיות האופיינית של דיברתולומיאו, ששועט לו אל הטבעת בדרך לאחד משבעה (!!!) ריבאונדים שקטף אמש הגארד הקטן. אוקיי, אז אולי בתחום הזה קשה יותר מול המפלצות מהיבשת הישנה, אבל מה לגבי הדברים האחרים?
כשהיא חסרה בקו האחורי ונעדרת בעל בית אמיתי בעמדה מספר 1, דומה שמכבי תל אביב נואשת שם לעזרה. מבחינת דקות המשחק, דומה שעד כה נפגע מעמדו של דיברתולומיאו אצל הצהובים מאז שהתחלף המבטא על הקווים ליוונית. במשחק הבית מול באיירן מינכן לא שותף, במשחק האחרון מול בסקוניה שיחק פחות מארבע דקות וחצי. והאמת? מוזר היה לראות את הגארד המחויב והזריז נכנס לפרקט ל-13 שניות , בסיום ההתמודדות מול הבאסקים, ודווקא (ורק) למהלך התקפי.
אפשר, ללא ספק, להבין את הלבטים של ספאחיה או ספרופולוס ביחס לדיברתולומיאו. האיש קטן ומייצר קשיי מאצ'אפ הגנתיים מול לא מעט יריבות אירופאיות. האיש גם רחוק מלהיות רכז שעל קבלת ההחלטות שלו ניתן לסמוך. כשהוא נסמך לחלוטין על אינסטינקטים ומשחק בהילוך חמישי ומעלה – ואיך נגיד בעדינות, לא תמיד במחשבה תחילה – קשה להתייחס לדיברתולומיאו כאל עוגן אחראי ואמין כשהכדור בידיו. והאמת? גם במכבי חיפה הוא מעולם לא באמת היה כזה.
דיברתולומיאו גם רחוק מלהיות שחקן פיק אנד רול גדול, כשאיבודים כמו זה שכאן, בפיק אנד רול מהצד בהתקפת המעבר, מאפיינים את רמת קבלת ההחלטות הממוצעת שלו.
via GIPHY
ומצד שני, יש משהו דרק שארפי השנה באיש. זה בא לידי ביטוי קודם כל בכמות הסלים ההזויה של דיברתולומיאו בסיום רבעים. אתמול הוא שלח את ירושלים אבלה וחפויה לאחר קליעה כמעט מהחצי. מהלכים דומים ראינו גם מול דרושפאקה או הרצליה בליגה. ובכלל, כפי שהודה ווילבקין בראיון סוף המשחק, התחושה לאחרונה היא שאם דיברתולומיאו זורק – דיברתולומיאו קולע.
אז נכון, קבלת ההחלטות שלו בכלל ובפיק אנד רול בפרט לא מי יודע כמה, אבל כשזה מסתיים בסל ופאול כמו במקרה שכאן, למי איכפת?
via GIPHY
מכבי תל אביב, גם ובמיוחד ביורוליג, מורכבת ונסמכת על שחקני אנרגיה משלימים שמוצאים עצמם כשחקנים משמעותיים. דיאנדרה קיין הוא הדוגמא הבולטת ביותר, כשגם טאריק בלאק מנסה (ומתקשה) להתרגל למעמדו החדש. וגם את קנדריק ריי ניתן להוסיף למשוואה הזאת. לא בטוח בכלל שג'ון די הוא האיש שיכול לפתור את הבעיות שיש למכבי תל אביב בסגל, לא בהתקפה ולא בהגנה, אבל סביר להניח ששילוב נקודתי במשחקים נקודתיים שווה נסיון. חימקי מוסקבה במצב הסגל הנוכחי שלה, במשחק ביתי בעוד שלושה ימים, נראית כמו מועמדת מתאימה.
ותהיה אחרונה לסיום. במחשבה לאחור, האם לדעתכם מצטערת ירושלים על כך שלא התאמצה יותר להחתים את ג'ון דיברתולומיאו בקיץ הקודם?
לדיברתולומאו מגיע יותר קרדיט? (אלן שיבר)