ה-MVP: אלייז'ה בראיינט
כנראה שמדובר בעוד אחד שנגיד עליו יום אחד ש"הוא התחיל בליגה שלנו". אילת הימרה בקיץ על הרוקי בן ה-23, שמעולם לא שיחק באירופה, והצליחה בענק. אפילו כשהקבוצה הפסידה בשלושת המחזורים הראשונים, הוא הראה שאין לו קשיי קליטה והעמיד מספרים מצוינים, ובהמשך הפך לגו-טו-גאי של שרון דרוקר. הוא נתן הצגה בניצחון החשוב על הרצליה (31 נקודות), ששיחרר את הפקק מבחינת אילת והוציא אותה לרצף שעדיין נמשך.
בראיינט לא ירד העונה מ-14 נקודות באף משחק, כשהוא שני בטבלת מלך הסלים עם 20.8 נקודות, ומוריד קצת יותר מ-6 ריבאונדים למשחק. תוסיפו לזה נתון נפלא עבור גארד של 68 אחוזים (!) לשתי נקודות ותקבלו את השחקן המשמעותי והמשפיע ביותר בליגה בסיבוב הראשון. מדובר בחודר נפלא, קלע טוב וגם בשחקן הגנה לא רע, אבל בעיקר - בשחקן שיודע להתעלות במאני טיים וניצח במו ידיו כמה משחקים עבור הקבוצה החמה בליגה.
הישראלי: ג'ון דיברתולומיאו
מתישהו, אנחנו אולי נפסיק להיות מופתעים מ"ג'ונדי". הגודל הלא מרשים, הצניעות, הביישנות - כל אלה נעלמים כשהוא עולה על המגרש ופשוט מחסל יריב אחר יריב, קבוצה אחר קבוצה. 16.1 נק', 44.4% ל-3, 1.2 חטיפות, 3.2 אסיסטים, מדד פלוס-מינוס של 166+ מצטבר וטונות של חוצפה חיובית הופכים את ג'ון דיברתולמיאו לעוגן העיקרי של מכבי ת"א העונה בליגה, אבל כנראה שהוא המייצג האולטימטיבי להבדלים בין ליגת העל לאירופה, כי ביורוליג הוא מקבל פחות מ-10 דקות למשחק. בליגה, הסייז של דיברתולומיאו משחק לטובתו, הוא מרגיש נוח ומשוחרר, וזה היה ניכר גם במדי נבחרת ישראל.
המאמן: שרון דרוקר
בקיץ, בכלל לא היה בטוח שתהיה הפועל אילת, אחרי פטירתו של מוטי אמסלם ז"ל והקשיים הכלכליים שעמדו בפני ההנהלה החדשה ברשותו של היו"ר נחי אינדיק. אבל בשקט בשקט, באילת בנו סגל מצומצם ואיכותי, עם ישראלים ותיקים וזרים צעירים ורעבים, וזה הצליח בענק. אחרי כמה תיקונים (טרל מילר, דווין תומאס), דרוקר פגע בינגו בכל אחד מארבעת הזרים וכרגע נראה כמו המאמן של הקבוצה המאומנת ביותר בליגה.
לו ולאילת היו את כל הסיבות להוריד את הראש בשל כל הבלאגן מסביב, אבל דרוקר לא רק הצליח לייצב את הספינה, הוא גרם לה להיראות כמו לאוניית תענוגות. באופן כללי, אילת עושה טוב לדרוקר - ואחרי שבעונה שעברה הוא הפך אותה ממועמדת לירידה לקבוצת פלייאוף, הוא לקח קבוצה כמעט מפורקת, ועוד אחרי שהפסידה בשלושת משחקיה הראשונים - למאזן 3:8 בסיום הסיבוב.
כישרון יוצא דופן. בראיינט (מנהלת הליגה)
מרגיש נוח ומשוחרר. די בירתולומיאו (אלן שיבר)
האכזבה: מכבי ראשון לציון
אכזבה היא בעיקר נגזרת של ציפיות, ואחרי הזכיה בגביע ווינר, הציפיות מהכתומים היו בשמיים. הסגל הישראלי נראה מבטיח ובמועדון הסבירו כי אחרי טלטלת העונה הקודמת, הפעם נבחרו שחקנים שגם יהיו "נוחים" מבחינת האופי. אבל הקבוצה ערמה הפסד אחרי הפסד, כשהשיא היה השביתה שעשה קמרון לונג לצביקה שרף - שבסופה גם פוטר המאמן אחרי שתי תבוסות מביכות להפועל ת"א ומכבי ת"א. אז נכון, גיא גודס הגיע ואחרי ההחתמות של אלכס המילטון ודיימון סימפסון במקום מרקיס רייט ודייויד וויבר, הקבוצה נראית טוב בהרבה, אבל זה עדיין לא אומר שאחרי 11 משחקים, יהיו לה 3/4 ניצחונות בלבד. יש לה עוד שני סיבובים שלמים לתקן את הרושם, הימור שלנו - היא גם תעשה את זה.
הסיפור: רפי מנקו
נכון, מכבי תל אביב החליפה מאמן ובראשון לציון היתה שביתה של שחקן, אבל מה שקרה בין מנקו להפועל תל אביב הוא חריג בכל קנה מידה. שימוע ופיטורים זה משהו שלא קורה בכדורסל הישראלי, ובכלל בספורט, על אחת כמה וכמה שמדובר בישראלי בכיר, שחקן נבחרת ישראל. מדובר בסיפור גדול, משום שאפשר להסתכל עליו מכל כך הרבה זוויות, ובכולן - נדמה שכולם צודקים, ובו זמנית - כולם טועים.
שהרי, לגיטימי שקבוצה רוצה לשחרר שחקן, כי בסופו של דבר מדובר בספורט מקצועני, אבל מצד שני - רק לפני כמה חודשים בחרה הפועל להאריך את חוזהו של מנקו, שעוד היה חוזה "מובטח". זה באמת בסדר לרצות להיפרד, אבל האם שימוע ומניעת השתתפות באימונים, יש שיאמרו משפילה, זו הדרך? גם מצידו של מנקו - אין בעיה עם לרצות לנסות להישאר בהפועל ת"א בכל זאת, אבל האם איומי התביעה והמלחמה מול הפועל היתה הדרך הנכונה? כך או כך, הנושא הזה (לפחות בינתיים) מאחורינו, והדבר החשוב ביותר שהוא שאחרי מספר שבועות מטלטלים, מנקו חזר לשחק כדורסל. וכמה אירוני זה שאת הסיבוב הבא, הוא יפתח, איך לא, מול הפועל ת"א.
המאכזבת. ראשל"צ (אלן שיבר)
המשתפר: נתנאל ארצי
לפי הסטטיסטיקה היבשה, המספרים לבד מספרים מדוע ארצי הוא השחקן המשתפר שלנו: 19.8 דקות השנה לעומת 5.7 בעונה שעברה, ו-6.7 נקודות לעומת 1.5. אבל במקרה של ארצי, צריך לראות גם איך הוא משחק: טונות של ביטחון עצמי, הפסיק לעשות דברים שהוא לא יודע, שיפור עצום בקבלת ההחלטות ובבחירת הזריקות, ולראיה 62.5% מ-3 (15 מ-24). ארצי נחשב לתוצר מבטיח של נבחרת העתודה, אך בשנתיים האחרונות לא קיבל קרדיט אמיתי במכבי חיפה ובמכבי אשדוד. אבל אתם כבר מכירים את המסלול - שחקן בינוני או שעדיין לא פרץ מגיע לטיפול של אריאל בית הלחמי, והסוף כבר ידוע. מגיע לו לארצי, אחד השחקנים הנחמדים ויש לציין המצחיקים בליגת העל. רק שימשיך כך.
התגלית: ים מדר
הנה לכם רגע שולי לכאורה שאין לו משמעות גדולה מדי, אבל מלמד הרבה על ים מדר. בשמינית גמר הגביע של הפועל ת"א באשדוד, ג'מאל שולר חטף "פצצה" ללסת וירד מדמם לספסל. במשך דקות ארוכות שולר טופל על ידי הפיזיותרפיסט, אבל אף שחקן של הפועל ת"א לא ניגש לבדוק לשלומו. הראשון היה ים מדר, שהתיישב על מסך הלד החוצץ עם המגרש ועודד את שולר הכאוב. מייד אחריו הגיע גם תומר גינת, אחרי שירד לנוח.
המספרים שלו לא מדהימים (2.8 נק' ב-11 דקות), ויש לו המון עבודה לעשות בכל הקשור לקליעה, אבל מבחינת בגרות וקבלת החלטות, קשה להאמין שמדובר בשחקן בן 18, שעושה חשק כבר לעשות פאסט פורוורד לקיץ ולראות כיצד הוא ישתף פעולה בנבחרת העתודה עם כשרונות כמו דני אבדיה, עידן אלבר וגבי צ'צ'שאווילי.
חמישיית הסיבוב
ג'ון דיברתולומיאו, אלייז'ה בריאנט, ג'יימס פלדין, תומר גינת, ג'יימס קלי.
טונות של ביטחון עצמי. ארצי