"אינני רואה בקריאות הנ"ל משום ביטוי בעל ערך פולקלוריסטי או ערך תרבותי או ספורטיבי אחר ואין בו כדי להעצים חוויה ספורטיבית". כך כתב הדיין עו"ד עזרא האוזנר בסעיף 9 בהודעת ההחלטה להרשיע את הפועל ירושלים בגין הקריאות של אוהדיה נגד גיא פניני.
אנחנו עוד נחזור לסעיף 9 כדי להסביר עד כמה הוא תקדימי ובעייתי, אבל לפני כן כמה הבהרות: הקריאות נגד שמעון מזרחי מכוערות ואין להן מקום במשחקי כדורסל. כמוהם גם כל קריאה שקוראת למותו של בנאדם, "איחולי" מחלות, ושאר "שירים" וביטויים שאוהדים בודים ממוחם הקודח. על כל אלה אין ויכוח. אם כך, נותרת השאלה, כיצד למנוע ולטפל במקרים האלה? האם ענישה מוסדית כפי שנוקט בית הדין של איגוד היא הדבר הנכון והיעיל ביותר?
בואו נחזור לעונת 2013/14, עונתו הראשונה של אורי אלון בהפועל ירושלים. באחד ממשחקי הקבוצה, חלק מהאוהדים, אז עוד במלחה, שרו את השיר נגד שמעון מזרחי. הפועל ירושלים הועמדה לדין וספגה אזהרה, ולא עבר זמן רב עד שאלון העביר לאוהדים את המסר הבא: אם הפועל ירושלים תיפגע בשקל אחד בגלל השירים האלה - אתם לא תראו אותי כאן יותר. האוהדים שמעו, הבינו והפנימו. ומה קרה? עד העונה, השיר הזה נעלם כמעט לגמרי מיציעי הארנה.
אבל בית הדין של האיגוד ממשיך באקטיביזם השיפוטי ומתחילת העונה אפשר לראות שורה ארוכה של העמדות לדין שממחישות שתובע האיגוד והדיינים כנראה לא באמת מחוברים לנעשה במגרשי הכדורסל וספק אם הם מגיעים למשחקים, כי מעיון מכתבי האישום שמוגשים לאחרונה אפשר לטעות ולחשוב שהאלימות פושה בכל רחבי ליגת העל והליגה הלאומית.
כבר בעונתו הראשונה, אלון הבהיר לאוהדים שהקריאות נגד מזרחי לא מקובלות
הנה לכם כמה דוגמאות רק מהתקופה האחרונה: נס ציונה מועמדת לדין בגלל אוהדים בודדים שצעקו לשופט "בצורה מאיימת" שהוא "קוקסינל" - מי שמגיע לאולם לב המושבה יודע שמדובר באחד המקומות היותר מהנים לאוהדי הכדורסל, עם אווירה משפחתית שהיא הכל חוץ ממאיימת. אז להעמיד לדין קבוצה שלמה בגלל כמה אוהדים?
נעבור לליגה הלאומית, שם לפני כשבוע מכבי חיפה קיבלה זימון על העמדה לדין. על מה? תחזיקו חזק: זריקת כדור נייר לפרקט. כדור שהמשקיף תיאר בדו"ח כ"כדור קטן בגודל פינג פונג" והדגיש כי הוא לא נזרק במכוון לכיוון השופטים או לעבר אנשי נתניה. בשבועות האחרונים, מאז שהפועל ת"א התלוננו כי בית הדין נוקט באיפה באיפה, יש תחושה שמישהו במערכת המשפטית של האיגוד החליט לקחת צעד קדימה ולהעמיד לדין כל קבוצה על כל מעשה חריג, פעוט וקטן ככל שיהיה. האם זה הדבר הנכון לעשות?
עכשיו, בואו ניזכר בתצוגות קונפטי יפהפיות של אוהדי הפועל ת"א, חולון, ירושלים, מכבי ת"א ועוד. איזו אווירה נכון? אבל רגע, בואו נחזור לאותו סעיף 9: שדן בקריאות בהקשר של "העצמת חוויה ספורטיבית". מישהו יכול להתווכח עם זה שקונפטי אכן מעצים חוויה ספורטיבית? מדובר בפיסות נייר, לא במטבעות (ד"ש מיוון) ולא בשום חפץ אחר שמסכן מישהו מהשחקנים, המאמנים או השופטים. אז נכון, לפעמים יש לעצור את המשחק לדקה וחצי ולנקות את הפרקט, אז על זה מענישים? אולי נעניש גם את כרוז משחקי הנבחרת על כך שהוא מעודד את האוהדים לעשות "גל", כי כשאוהד קם ממקומו זה עלול להסתיר לאוהד שמאחוריו ולפגוע בחוויה הספורטיבית שלו. אז לפחות תחסכו מאיתנו את טיעון "החווייה הספורטיבית".
נס ציונה עמדה לדין בגלל אוהדים בודדים (מנהלת)
סעיף 9 הוא תחילתו של מדרון חלקלק שעלול להסתיים בפגיעה קשה בחופש הביטוי. גם השלטים שהודבקו על כסאותיו של יו"ר המנהלת שמואל פרנקל בוודאי לא "העצימו את החוויה הספורטיבית" שלו; בכל קבוצת אוהדים אתם תשמעו קריאות כאלה ואחרות שלא "מעצימות חוויה ספורטיבית"; ובכלל, למי הסמכות להגדיר מה מעצים חוויה ספורטיבית ומה לא? הרי מדובר בתחושה סובייקטיבית שמושפעת מכל כך הרבה גורמים, וזאת המהות של אירוע ספורט או תרבות - אתה מגיע למשחק ויש אמוציות מכל כיוון, וזה היופי שבספורט.
אני קורא לתובע האיגוד, ליועצים המשפטיים ולדיינים: צאו למגרשים, כי כרגע אתם מנותקים וחיים מדו"ח משקיף לדו"ח שופט. תרגישו את השטח ותבינו שהתמונה שמצטיירת משורת ההעמדות לדין האחרונות - היא זו שלא מעצימה שום חוויה ספורטיבית. במקום להתעסק במהות ולבחון מקרוב עד כמה הענף ניזוק מהעמדות לדין מיותרות - בית הדין לוקח את כל הענף לפרוצדורה. תנו כלים וגיבוי לקבוצות, שהן יטפלו בעשבים השוטים שיש בכל יציע. היד הקשה צריכה לבוא לידי ביטוי במקרי אלימות אמיתיים, כאלה שבאמת יוצרים תחושת איום ואווירה מאיימת. ובעיקר - אל תפגעו בחוויה הספורטיבית של האוהדים. בית הדין, תתעשת כבר.
זמן להתעורר