כבר במשחק הראשון בו צפה מהיציע, כנראה שסטפאנוס דדאס הבין שהרבה עבודה מחכה לו בהפועל חולון. ביום שבו הקבוצה הודיעה על מינויו, היא הובסה 92:60 בידי מכבי חיפה, במה שהיה משחקו האחרון של מתן חרוש כמאמן הראשי. החל מהיום, למעשה, דדאס הוא מאמן הפועל חולון, והוא זה שצפוי להדריך אותה כבר במחזור הקרוב - רצה הגורל וזה יהיה דווקא אחד המשחקים הקשים ביותר בליגה - מול הפועל ירושלים. החל מהיום, חולון נכנסת לחלק השני של העונה שלה, השאלה היא - למה היא הימרה דווקא על דדאס?
מי אתה, סטפאנוס דדאס?
דדאס אמנם רק בן 37, אבל מאחוריו כבר רזומה עשיר. כבר בגיל 19 הוא מונה להיות עוזר המאמן בפאוק סלוניקי, אצל אחד בשם יאניס ספרופולוס - עליו הוא העיד בראיון כי הוא "חייב לו הרבה בקריירה". הוא היה, מן הסתם, עוזר המאמן הצעיר ביותר בליגה, והתמקד גם בפיתוח של שחקנים צעירים. הפרויקט הראשון שלו היו קוסטאס וסיליאדיס ולוקאס מאברוקפלידיס - שניים שהיו אז ילדים בני 17, והפכו עם השנים לשחקי יורוליג - מאברוקפלידיס אף התאחד איתו עשר שנים אחר כך בספרטק סנט פטרסבורג.
הטיקט של דדאס בתחילת הקריירה היה עבודה עם שחקנים צעירים וליטוש יכולותיהם. סיפור ההצלחה הגדול ביותר שלו היה באריס סלוניקי בעונת 2010/11, שם עבד תחת שרון דרוקר ומתן חרוש, אותם הוא מחליף העונה. באותה עונה, הגיע לאריס בהשאלה מאוליפיאקוס קוסטאס סלוקאס, אז עוד רכז בוסרי ויחסית אלמוני בן 20. דדאס היה סוג של מאמן אישי שלו - ובאותה עונה הוא נבחר לצעיר הטוב ביותר בליגה היוונית, חזר לאולימפיאקוס ומשם המשיך לקריירה אירופית מזהירה.
סלוקאס. צמח תחת דדאס (Getty)
אבל בכל נוגע לאימון קבוצות בוגרות ביוון, לדדאס אין יותר מדי במה להתפאר. למרות שנותיו הרבות כעוזר, הוא מעולם לא קודם להיות מאמן ראשי בליגה הראשונה במולדתו (אימן את אופ"י כרתים ומנט בליגות משניות), ולמעשה קיבל את הצ'אנס רק בטורקיה. גזיאנטפ בחרה בו למאמן, אחרי שנתיים שבהן תיפקד כעוזרו של יורי זדובץ'. משם הוא המשיך לבשאקשיר, שם אימן במשך שתי עונות, עד שעזב אותה בתחילת החודש הקודם.
דדאס אמנם מגיע לסגל "מוכן" שיחכה לו בחולון, אבל אחד הדברים שעומדים לזכותו היא היכולת לאתר שחקנים לפני הפריצה הגדולה. בטורקיה פורסם שכעוזרו של זדובץ' בגזיאנטפ, הוא היה האדם שלחץ לצרף את קורי היגינס, שאכן הגיע לעונה אחת, בסיומה נחטף על ידי צסק"א מוסקבה. שנה לאחר מכן, כמאמן ראשי, הוא החתים את מרקוס דנמון, שעבר לפנאתינייקוס אחרי עונה טובה אחת, כאשר גם כריס באב הצטיין תחתיו בבשאקשיר והעונה מככב בפרומיתאס היוונית.
חולוניה ביוונית
אז למה בעצם חולון בחרה בדדאס? קודם כל, לאחר פיטוריו של דרוקר, לראשי המועדון היה ברור שהם רוצים מאמן זר. באותו זמן, דדאס לאו דווקא היה בראש סדר העדיפויות. איליאס זורוס היה המועמד המוביל, אבל העסקה נפלה, בעיקר לאור הרצון שלו להביא איתו עוזר, שהיה מייקר את עלויות העסקה.
פיליפובסקי. גם הוא היה על הפרק (Getty)
יש לציין שחולון ממש לא חיפשה "להתפשר" בעניין המאמן וכיוונה לאנשי מקצוע בכירים. סאשו פיליפובסקי, שזכה באליפויות בפולין, בגביע בטורקיה ואימן במקומות כמו מונאקו, באנביט ורומא, היה מועמד, אבל הפערים הכספיים היו גדולים מדי. גם שמו סלבה מלדונאדו, שאימן את גראן קנאריה ביורוליג רק בעונה שעברה, עלה על השולחן, אבל העובדה שהוא לא שולט באנגלית באופן מלא עמדה לו לרועץ.
הרבה מאוד מאמנים הוצעו לחולון בתקופה שמאז פיטוריו של דרוקר, אבל היא לא הסתפקה באף אחד מהם. בחולון רצו מאמן רעב, אחד שנמצא בשיאו, או רגע לפני השיא, ודדאס היה אחד הבודדים שענו על הקריטריונים הללו. בקבוצה דיברו עם שחקנים ששיחקו תחתיו, אנשים שעבדו לצידו וגם קולגות, אחד מהם היה ספרופולוס, וקיבלו חוות דעת חיוביות בסך הכל. העובדה שמדובר במאמן צעיר, ולא בעל רזומה עשיר מדי, גרמו לכך שהוא הסכים להגיע בתנאים של חולון - שלא רצתה לחרוג מהמסגרת התקציבית עוד יותר, שכן תקציב השחקנים שלה הוא מהיקרים בליגה.
בשנתיים בגזיאנטפ הוא הגיע לרבע גמר הפלייאוף, הישג נאה לכשעצמו בליגה הטורקית החזקה, ואת בשאקשיר הוא העלה מהליגה השניה לראשונה בעונת 2017/18. העניין הוא שיש לגביו מספר סימני שאלה: הראשון היא חוסר ההצלחה שלו באירופה - דדאס לא עבר את את שמינית הגמר בשתי עונותיו ביורופקאפ של פיב"א עם גזיאנטפ, כאשר ב-2017 הוא הודח בידי עירוני נהריה של אריק אלפסי, יהונתן שולברנד ויינסי גייטס, במשחק שזכור בעיקר כי היה טעון פוליטית: לעיר השוכנת בסמוך לגבול הטורקי-סורי הגיעה הקבוצה הנהריינית כשהיא מלווה במאבטחים ואפילו בשרת הספורט מירי רגב - בצל האיום של דאע"ש והסירוב הראשוני של השב"כ לנסיעה ההיא.
הודח ע"י נהריה ב-2017 (FIBA)
בנוסף, דדאס טרם אימן קבוצה בעלת שאיפות, בטח ברמה המקומית, כמו הפועל חולון. עם כל הכבוד לגזיאנטפ ובשאקשיר, הן לא באמת מסוגלות לאיים על הקבוצות הגדולות של איסטנבול, ועצם העליה לפלייאוף, כאמור, היתה הישג. בחולון, ימצא את עצמו דדאס בסיטואציה מלחיצה יותר - קבוצה שרוצה הישגים, כאן ועכשיו, ורוצה גם הצלחה באירופה, זירה שבה הוא לא ממש הצליח עד כה בקריירה.
את העונה הזו הוא החל בצורה לא טובה: בשאקשיר מדורגת לפני אחרונה בליגה הטורקית, ולמרות שביורופקאפ הוא עלה שלב - הוא נפרד מהקבוצה. "החודש הראשון של העונה הזו הוא סוגריים קטנים שלא יכולים למחוק את הזיכרונות המשמחים שיש לי בקבוצה הזו", הוא כתב בין היתר בפוסט הפרידה שלו מהמועדון. "יחד היו לנו רגעים נפלאים שהייתי נושא בלבי עד סוף חיי".
אי אפשר להגיד שדדאס הוא ברירת מחדל, אבל בסופו של דבר, חולון מינתה מאמן שהסכים לבוא בכסף לא גדול במיוחד (בטח ביחס לאלטרנטיבות - זרים ואפילו ישראלים) ובחוזה עד לסיום העונה, ללא התחייבות בשלב זה לעונה נוספת וללא עוזר מטעמו. מאמן זר, בוודאי כזה שעדיין בתחילת הקריירה, הוא כמעט תמיד סוג של הימור, אבל הימורים - מטבעם - נוטים גם לא מעט פעמים להצליח. דדאס מקבל את חולון אחרי תבוסה קשה בחיפה וגם ללא יכולת לשנות יותר מדי את הסגל, שכן לקבוצה נותר רישום אחד בלבד לליגה. המבחן הגדול שלו יהיה להפוך מה את מה שיש בחולון לשלם שגדול מסך חלקיו, כי כרגע - בטח ובטח לפי ההפסדים האחרונים לאוסטנד ולמכבי חיפה - ההיפך הוא הנכון.
יצליח להוציא יותר מהחבורה הזו? (עודד קרני)