בימים שאין ספורט, לא נשאר אלא להתרפק על העבר. בסדרת כתבות חדשה ב'מגרש פתוח', מאמנים יזכרו במשחק הכי גדול שלהם בקריירה, והפעם היה זה דני פרנקו שהוביל את הפועל חולון לזכייה היסטורית בגביע המדינה ב-2009 אחרי ניצחון דרמטי בגמר על מכבי חיפה.
"גמר גביע, משחק אחד, קבוצה שמגיעה כסוג של אנדרדוג. חולון הייתה הרבה יותר צנועה, אחרי עונת האליפות, מיקי דורסמן גירד את הקבוצה וניסינו לשרוד את העונה", נזכר המאמן. "התגבשה קבוצה לוחמת, מרגשת ומתאימה מאוד ל-DNA של חולון, התחברה מאוד לקהל המיוחד ולמה שהוא דורש. אולי לא הכי מוכשרת ונוצצת בעולם, אבל אחלה עונה והיה כיף לעבוד עם כל אחד מהחבר'ה שם".
"גדלתי במקום הזה כילד, הייתי ביציעים בחולון מאז שאני זוכר את עצמי מגיע למשחקי בית - אם היו אומרים לי שיום אחד אאמן את חולון, אקח איתה את הגביע הראשון שלה ואעשה סוג של היסטוריה יחד איתה - לא הייתי מאמין. הגענו לערב שיא, זה לא היה בתוכניות שלנו בתחילת העונה. בגביע זה משחק אחד והכל יכול להיות. היינו לגמרי סינדרלה, מכבי חיפה מצד שני הייתה עם המון ציפיות ועונה גדולה שלה, באנו מחויכים מאוד ורגועים.
הבת שלי נולדה לא הרבה לפני המשחק הזה וזחלה עם השחקנים על הפרקט לפני המשחק. יש תמונה מפורסמת שלה ליד הנעל של לואיס פלורס והיא פחות או יותר בגודל של הנעל. החבר'ה שלנו היו מיוחדים. מה שמאוד הפתיע אותי היה שהקהל של חולון ניסה בהמוניו להשיג כרטיסים למשחק הזה. ואני זוכר ש-6-7 אלפים הגיעו דווקא מחיפה, הצבע הירוק הוא ששלט שם. אתם מכירים את הקהל של חולון, שמעו אותם ובגדול - זה היה ערב מאוד מאוד מיוחד".
פרנקו והגביע: "הגענו לערב שיא"
"פלורס היה המאזן של כולם, היה האנטיתזה לבריאן טולברט שכולם הכירו לפני כן. הוא היה הרכז שדאג לתת לכל אחד את הכדור כשצריך, הוא היה יכול להיות הקלע אבל היה הרבה פחות. טולברט היה אחראי על ההווי וההומור, פלורס על הנקודות פחות או יותר ולהסביר לכולם למה כדאי לתת לו את הכדור כל הזמן.
לא היו לי יותר מדי אפשרויות. השיקול המרכזי שלנו היה בבעיית העבירות והייתי צריך להחזיר שחקן גבוה להתמודד על הריבאונד בזריקות עונשין לקראת הסוף. היה לנו את קרטיס וויטרס, זר מנומנם משהו, בחור מקסים אבל היה נרדם איפה שתשים אותו, בתור לבנק, ברמזורים באוטו - והתלבטתי אם להכניס אותו או את יו אורלנד עם המטר תשעים שלו בתור גבוה, והחלטתי על אורלנד.
חיפה הובילה בלא מעט שלבים אבל חזרנו למשחק, היינו קבוצה מאוד מסודרת ומאורגנת, לא היו לנו הרבה מאוד כלים אבל הייתה לכידות של החבר'ה ורוח. לא כל קבוצה שמתאימה לחולון מתאימה למקום אחר ולהיפך, הקבוצה של חולון מאוד התאימה באותם ימים וזו אחת הסיבות לזה שהקבוצה הצליחה", נזכר המאמן בחיוך.
טולברט - גיבור הניצחון