עוד קלאסיקה לפניכם. מוטי דניאל, אחד השחקנים שכיכבו במכבי תל אביב בכדורסל בסוף שנות ה-80 ותחילת ה-90, העלה ציוץ ארוך בעמוד הטוויטר שלו עם סיפור גדול על טום צ'יימברס. הפורוורד/סנטר האמריקני לבש את המדים הצהובים בעונת 1995/96 ונחשב גם לשחקן עם עבר עשיר ב-NBA, אך גם לדמות מרתקת ועם אישיות שאי אפשר לשכוח. הסיפור של דניאל מאשר זאת:
"טום צ'יימברס היה NBA סופרסטאר בכל מובן. עם עבר מטורף בליגה כולל MVP של משחק האולסטאר. כשהגיע למכבי, כל גינוני הכוכב נשארו, אבל היכולת, בעיקר הפיסית, הרבה פחות. מכבי החתימה אותו באוקטובר, חודשים ארוכים אחרי הפעם האחרונה ששיחק כדורסל. הוא כבר היה חצי דרך לפרישה כשקיבל הצעה לשחק באירופה. לא היה לו מושג לאן הוא מגיע מבחינת הרמה והתחרות. כווטרן, לקח את הכל בקלילות. מודע לגדולה שלו ככוכב, עשה מה שרצה בלי לחשוב יותר מדי".
"את הטעויות שלו החל כבר מהיום הראשון. פגשנו אותו בלונדון בטורניר מקדונלדס, אנחנו כבר היינו שם כיומיים והוא הופיע בזמן ארוחת הצהריים. נופף לשלום לשחקנים שישבו בשולחן אחד גדול ובלי למצמץ התיישב בשולחן של ההנהלה והמאמנים. כולנו היינו אדישים לזה, אבל צ'ורה נטרף. לא בא לו בטוב. לא התאים לו שחקן נוסף במעמד של כוכב על. הטעות הבאה הייתה באוטובוס בדרך לאימון, שעה נסיעה בפקקים בלונדון שכהרגלנו באותם ימים העברנו במשחק קלפים בספסלים האחוריים. באמצע הנסיעה טום בא להגיד שלום. 'היי, מה שלומכם? פוקר? אפשר להצטרף? אני אשמח לקחת את הכסף שלכם'. 'בטח, שב', ענינו. לפני שידע מהם השמות שלנו, הפסיד לנו $500".
"העונה הלכה ככה ככה והיה לו קשה להפגין דומיננטיות על המגרש. תרומתו העיקרית תיזכר בהעלאת הסכומים במשחקי הפוקר. אלו המשיכו במרץ בלילות שאחרי המשחק בכל נסיעה והתורם המרכזי היה טום. כשהיה נותן משחק סביר, היינו מבסוטים. הוא היה מגיע עם ארגזי בירה ובאמצע הלילה היה מאבד ריכוז לגמרי. באותם ימים רובנו כמעט ולא נגענו באלכוהול והוא היה צורך 90% מהמלאי. לרוב החבר'ה לא היה אכפת לו להפסיד, אבל היו שחקן/שניים מסוימים להם לא היה מוכן - בטח לא ברמת האלכוהול בדמו. היה נכנס לטירוף ולקרבות פוקר בלתי אפשריים. כמובן שניצלנו את הסיטואציה".
"בחישוב גס שעשיתי בסוף העונה הערכתי שהרווחתי כ-5-6 אלף דולר שרובם הגיעו ממנו. והיה לפחות שחקן אחד שהרוויח יותר ממני. פעם שאלנו אותו למה הוא ממשיך לשחק כשכל הזמן מפסיד: 'היום שלי עוד יבוא, וחוץ מזה, אתם בחורים טובים, לא אכפת לי להפסיד לכם', ענה".
"אהבתי אותו, הגישה שלו למשחק הייתה בריאה. היה לו קשה בכדורסל, אבל הוא לקח הכל בפרופורציות הנכונות. את התסכול, העצבים והאכזבות העביר בחיוך גדול. אחרי ה-0/14 מול ברצלונה הוא הצטלם למעריב על סולם וצחק על עצמו. פעם, כשהתלבש למשחק, הריח את הנקניקיות מהדוכן הצמוד לחדר ההלבשה ביד אליהו ושלח מישהו לקנות עבורו אחת עם קולה. בפעם הראשונה שעלינו למלחה והקהל שר במקהלה 'who the F*** is Chambers' הוא אמר לי בחיוך גדול - 'וואו, זה נחמד, מזכיר לי את הימים בהיי סקול'. ולחשוב שבסוף הוא נחקק בתודעה הקולקטיבית 'בסל של צ'יימברס' שבכלל קלע עדי גורדון".