דני אבדיה: כתבת ענק בארצות הברית מכנה אותו "תקווה של מדינה שלמה

הערב נופל על היכל מנורה-מבטחים, ואימון מכבי ת"א עומד להסתיים. כ-100 נערים יורדים אט אט מהיציעים אל הפרקט, ובזמן שרוב השחקנים יורדים אל חדר ההלבשה, דני אבדיה הוא מהבודדים שנשארים על הפרקט. הוא רק בן 19, לא מבוגר בהרבה מהנערים שאותם הוא עומד לברך. הבלורית הידועה נופלת על פניו, והתחלה של זקן מעטרת את לחייו. "זה לא צומח", הוא אומר בתסכול, ״אני שונא להתגלח. אני תמיד חותך את עצמי״.

כך נפתחה כתבה מיוחדת בת שבעה עמודים במגזין "ספורטס אילוסטרייטד", כתבה חסרת תקדים בהיקפה ובעומקה על ספורטאי ישראלי. דני אבדיה זכה לכבוד, ולליווי הדוק של הכתב בן פיקמן והצלם תומאס לאבלוק, והתוצאה היא טקסט שכותרתו "אמונה של אומה". בכותרת המשנה נכתב: "הכדורסל נתן לישראלים בעיקר רגעי כדורסל שהתבססו על ייבוא מחו"ל, אבל הוא מעולם לא נתן להם כוכב NBA שהם יוכלו להגיד שהוא משלהם. דני אבדיה, פורוורד בן 19, רוצה לשנות את זה".

עוד נכתב על אותו אימון ערב שמתואר בפתיח: "אבדיה משוחח עם הנערים רק כמה מטרים מעמרי כספי, וטרן של עשור ב-NBA. אחרי זמן מה כספי יורד אל חדר ההלבשה, וקווינסי אייסי אומר עליו: 'הוא כמו ישו פה'. אבדיה ממשיך עם הסלפיז ואומר: 'אני תמיד מוכן להצטלם עם כל מי שמבקש, כי הילדים האלה רואים בי משהו מיוחד'. אבדיה עצמו דובר אנגלית שוטפת, שאותה למד בעיקר כשהתחיל לשחק כילד במשחק הווידאו 'קול אוף דיוטי'".

בכתבה, כמו בטקסטים רבים אחרים, אבדיה מושווה ללוקה דונצ'יץ': "קבוצות ה-NBA לא מפסיקות לחפש אחרי הדבר הגדול הבא, וההשוואה בין השניים היא בלתי נמנעת. שניהם יכולים לשחק בהרבה עמדות, אך בזמן שלאבדיה אין את הרזומה המרשים של דונצ'יץ', שכולל זכייה בתואר ה-MVP של היורוליג, אבדיה הולך להיות בחירת הדראפט הגבוהה ביותר שהיתה למדינה שיש בה פחות מ-9 מיליון בני אדם".

אבדיה, נטען בכתבה, עדיין לומד איך להיות סלבריטאי. הוא מתענג על בישוליה של אמו, שרון, ונהנה לשוחח איתה אחרי אימונים ומשחקים. כאיש שיחה, אי אפשר שלא לפתח איתו דיון על כל נושא, מהשולי ביותר. לראייה, למרות שהעונה ארגון שחקני היורוליג הגיע להסכמה על כך שכל שחקן יהיה זכאי לקבל חדר משלו בבתי המלון, דני ביקש שיהיה לו שותף לחדר. "זה יותר כיף שיש לך מישהו לצחוק איתו אחרי משחקים", הוא מסביר.

על אביו זופי נכתב: "כשחקן עבר, הוא יודע חלק ממה שעובר על דני. למרות שהוא בעצמו מאמן נוער בהרצליה, הוא יחסית לא מעורב בפיתוחו המקצועי של בנו. בזמן משחקים, זופי יושב לבדו במושב הגבוה והמרוחק ביותר באולם. שניהם קרובים במיוחד, אבל זופי למד לא להעיר לדני על כל טעות או כל החלטה שגויה על המגרש".

הכתבה נותנת הצצה נדירה לשגרת האימונים של אבדיה יחד עם מאמן הפיתוח של מכבי, וליקו פרוביץ'. "וליקו מכיר את דני מאז שהיה בן 12. לאחרונה הוא עבר להתגורר בהרצליה כדי להיות קרוב יותר לדני. בכל בוקר הוא אוסף אותו ב-7 בבוקר, ובתחילת הדרך פרוביץ' עבד עם אבדיה בלי לגעת בכדור - רק על יציבות ושיווי משקל. בזמנו, אבדיה היה כל כך רזה שהם לא מצאו מכנסיים שיתאימו למידתו, ופרוביץ' מעיד שדני אפילו לא ידע איך ללכת נורמלי, שלא לדבר על ריצה. בתקופה ההיא, בזמן שילדים אחרים עבדו עם הכדור, דני המתוסכל נשכב על מזרן בכל בוקר, ועשה סטים של שכיבות סמיכה וכפיפות בטן. "בסוף, הטבע שבו התעורר", נזכר פרוביץ'.

בכתבה מתואר רגע מרגש במיוחד, אחרי הזכייה של נבחרת העתודה באליפות אירופה השנייה בת"א בקיץ האחרון. "עם הישמע הבאזר, דני נפל לברכיים ואסף את ראשו לידיו. הוא נזכר בסבתו, אמו של אביו, שרק כמה שבועות קודם לכן נפטרה ממחלת האלצהיימר. חשב על איך שהיא תמכה בו ותמיד שמרה עליו. 'היא נתנה לי את הגביע הזה', הוא אמר לעצמו באותם רגעים".

פיקמן שוחח בכתבה עם כמה משחקני מכבי שכבר שיחקו בעבר ב-NBA. כולם ציינו שהאתגר הגדול ביותר שעומד בפני אבדיה היא ההתאמה לרמת האתלטיות של הליגה, אבל אייסי משוכנע: "דני יודע להעריך את הפרטים הקטנים במשחק, וזה בניגוד לכמה מהכישרונות הטהורים מבחינה אתלטית, וזה מה שיעזור לו להתאקלם. יש לו הרבה איכויות שממש בולטות כלפי חוץ. הוא ריבאונדר מצוין, ויש לו חושים נהדרים".

הצוות של המגזין ליווה את אבדיה במהלך משחק הבית נגד וילרבאן בנובמבר האחרון. "במשך כל שהייתו על הספסל, דני לא לובש את חולצת האימונים ונשאר עם גופיית המשחק. המסר לצוות האימון הוא ברור - אני מוכן. רק תקראו לי. למרות ששיחק רק 12 דקות במשחק ההוא, האוהדים עדיין מחכים בעיקר לו בסיום המשחק. הוא יוצא אליהם כשהוא כבר לבוש, הולך ונראה כמו כוכב NBA. אבל יש לזה מחיר: הוא כבר מזמן לא שיחק עם חבריו כדורגל, כתלמיד הוא החמיץ את רוב מסיבות ימי ההולדת של בני גילו, ומאז שהוא זוכר את עצמו הוא לא קיבל חופשת קיץ מלאה".

באחת השיחות שנערכו לצורך הכתבה, אבדיה נשאל מי הסלבריטי האמריקאי שהוא היה רוצה לפגוש. "אחרי כמה שניות של מחשבה, הוא מכריז - ג'סטין ביבר. אני יודע שהוא קנדי אבל הוא חי בארה"ב". בהמשך גילה דני כי הוא כבר ביקר בארה"ב 3 פעמים, אך כולן היו למטרות כדורסל. במשחק NBA הוא מעולם לא נכח".

בהמשך, בשיחה בדרך לעוד אימון במנורה. הוא גילה לצוות כי בזמן שכל חבריו לקבוצה מתרכזים לפני המשחק עם אוזניות ומוסיקת היפ-הופ, הוא מאזין דווקא, בין היתר, לזמרת יובל דיין, שידועה בשיריה העמוקים. לחברים מספורטס אילוסטרייטד הוא המליץ בחום לצפות ב"פאודה". כשהם מגיעים ליד אליהו, הרכב של דני, מרצדס S קלאס שהייתה שייכת בעבר לאביו, הוא היחיד במגרש החניה. "זו מקצוענות", הוא פוסק, "אני חייב להיות כאן לפני כל השחקנים". בסגיר הכתבה נכתב: "דני מתמתח למושב האחורי, לוקח את נעלי הכדורסל וצועד לכיוון האולם. עכשיו הוא בבית, אבל בקרוב, תקוות וחלומות של מדינה שלמה יהיו על הכתפיים שלו".