בימים קשים אלו, של משבר כלכלי עולמי, זה לא סוד שיש חוסר וודאות כללי במשק, בכל סקטור ובכל ענף. אבל לצערי, יש מגזר אחד שנמצא בתחתית הסולם ואף אחד כמעט ולא מדבר עליו או נותן לו אופק ותקווה: מועדוני הספורט.
כולם מדברים, בצדק יש לומר, על עצמאים ועל עסקים קטנים וגדולים, כשעל פי התכניות, הם יקבלו תמיכות שונות של כ-90 מיליארד שקל (!) ממשרדי הממשלה. בכל הנוגע למועדוני הספורט, לא ראיתי שום סעיף של תמיכה, הלוואה או מענק מכל סוג שהוא - וזה ממש מאכזב ומוביל למצב של ייאוש.
מה ההבדל בין מועדוני ספורט, על שלל סוגיהם, לבין כל עסק אחר? המועדונים מעסיקים עובדים רבים, משלמים שכר, מעניקים תנאים פנסיונים ומשלמים ביטוח לאומי מס הכנסה כמו כולם. העניין הוא שבעסק שלנו אין באמת רווחים - ומי שנכנס לענף הזה מודע לכך - ועדיין יש לא מעט אנשים טובים ששמים הון גדול מכספם למען הספורט ולמען הקהילה.
חבל שאנשים כאלה יעזבו.
שלמה אייזק. חבל שאנשים כאלה יעזבו (עודד קרני)
ספורט בכלל וכדורסל בפרט נותן למיליוני אנשים במדינה רגעים רבים של נחת ואושר: בין אם במגרשים ובין אם בצפיה בטלוויזיה, כאשר מחקרים כבר הוכיחו בעבר שתחרויות ספורט עוזרות לנפש. לכן על אחת כמה וכמה חבל לי שבמקרה שלנו - ליגת הכדורסל הבכירה עם מועדונים מפוארים שהביאו גאווה גדולה גם למדינה – אנחנו בדרך למצב שבו קבוצות לא יוכלו להתקיים, או במקרה ה"טוב" להקטין בצורה משמעותית את איכותן.
אנחנו חייבים עזרה, לפני שיהיה מאוחר. אין פה בקשה לתרומה או נדבה, אלא בסך הכל מבקשים לתת לספורט בכלל ולכדורסל בפרט יחס שווה ליתר העסקים במשק. צריך למצוא את הדרך לפצות אותנו על ההפסדים הגדולים שאנחנו נאלצים לספוג בגלל שהמדינה (משרד הבריאות ומשרד הספורט) הודיעה לנו שאין אפשרות להמשיך לשחק.
הכדורסל מייצר הון לטוטו ולצערי לא מקבל את התמורה הראויה, או אפילו קרוב לזה. עכשיו הגיע הזמן לשים את הכדורסל גבוה יותר בסדר העדיפויות, כי מעבר לעובדה שמאחורי הקבוצות יש מיליוני אוהדים בבית, יש גם עשרות אלפי משפחות שמתפרנסות מהספורט. יש מאות מאות אלפי ילדים שמוצאים מסגרות חמות באגודות השונות וכרגע אין להם את זה.
נבחרת העתודה. אלפי ילדים מוצאים מסגרות באגודות השונות (אלן שיבר)
אסור לשכוח, מדובר כאן בענף שעובר דרך כל גווני האוכלוסיה. הרי אין "ערוץ תחבורה", אין "ערוץ תרבות", אין ערוץ ל"ענייני פנים" ואפילו אין "ערוץ ביטחון" - אבל ערוצי ספורט יש בשפע בארץ ובעולם, אז אולי זה אומר משהו על חשיבות והרצון העז של כולנו בספורט. אל תתנו לנו להרגיש יתומים במדינה שלנו.
התקווה הגדולה היא שהטענות שלנו ייפלו על אוזניים קשובות - ונזכה לחזור למגרשים חזקים ורעבים מתמיד.