המסך ירד אתמול (שני) על עונת 2019/20 של מכבי אשדוד, שנשרה לליגה הלאומית שישה מחזורים לסיום העונה - כשבמאזנה 4 ניצחונות מול 22 הפסדים, 15.4% הצלחה, והיא נחשבת לאחת היורדות החלשות אי פעם. הירידה של הקבוצה מעיר הנמל לליגת המשנה אמנם הפכה אמש לרשמית, אבל היתה באוויר הרבה זמן. הנה כל הסיבות שהובילו אותה לליגה השניה, לראשונה מזה עשר שנים.
הפרידה מבאר טוביה
הבעיות החלו כבר בקיץ. לאחר הבחירות המוניציפליות, המועצה האזורית הסמוכה החליטה להתנתק מהקבוצה, שהיתה פעם מכבי אשדוד/באר טוביה. המשמעות המיידית היתה הפסקת התמיכה של באר טוביה, בסדר גודל של כ-800 אלף שקלים בעונה. וכשמדובר בקבוצה שבמילא מסתובבת סביב תקציב המינימום, מדובר במכה כלכלית לא פשוטה. בשל כך, אשדוד הגיעה לעונה הזו בנקודת פתיחה לא טובה - ממנה היא לא הצליחה להשתחרר, גם כשממש ניסתה.
שלושה זרים
כנגזרת של התקציב הדליל, החליטו באשדוד ללכת על קונספט של שלושה זרים, כדי לקבל את מענק המנהלת ולהשלים חלק מהכסף ש"אבד" בשל העזיבה של באר טוביה. נכון, אשדוד בנתה סגל ישראלי ותיק (ליאור אליהו, סטו דגלאס, אלכס צ'וברביץ') וגם השאירה פיגורה כמו בראד גרינברג על הקווים, אבל בליגה הזו קשה מאוד להצליח עם שלושה זרים - קל וחומר אם אתה לא פוגע בינגו בכל אחד ואחד מהם. ולא רק שאשדוד הלכה על שלושה זרים, הם גם לא היו מספיק טובים. לראיה - אלייז'ה ג'ונסון, לדונטיי הנטון ונואה דיקרסון כלל לא סיימו את העונה, בלי קשר לפגרת הקורונה.
אשדוד. קונספט הזרים כשל (אלן שיבר)
מעט מדי, מאוחר מדי
בשלב מסוים אשדוד הבינה שהתכניות המוקדמות לא יביאו אותה רחוק. מתווה שלושת הזרים הושלך הצידה, העניין הוא שעד שנלקחה ההחלטה ועד שהגיעו שחקנים ברמה גבוהה יותר - זה כבר היה מעט מדי ומאוחר מדי. פול סטול הצטרף רק במחזור ה-14, מארק טולפסן הגיע במחזור ה-19 ואייק אופייבו - פעם (סוג של) שחקן יורוליג - הגיע פצוע ורחוק מאופייבו הישן והטוב. גם איתם, המצב כבר היה יחסית אבוד.
חוסר מזל
לכל אלה תוסיפו את העובדה שאשדוד סבלה מאינסוף חיסורים במהלך העונה. זה התחיל עם הנטון, שנעדר במחזורים הראשונים של העונה בשל בעיות אישיות, והותיר את הקבוצה עם שני זרים בלבד, כשלאחר החזרה שלו - הוא נפצע וגמר את העונה. בדרך היו פציעות של ג'ונסון, צ'וברביץ' ועודד ברנדוויין, אבל המכה הכואבת מכולן הגיעה בסוף פברואר: דווקא בתקופה הטובה ביותר שלה בעונה, לאחר שני ניצחונות רצופים (על הפועל חולון ומכבי חיפה), ליאור אליהו שבר את האצבע במהלך אימון וגמר את העונה. בלעדיו, זו באמת היתה משימה בלתי אפשרית.
הסכסוך המוזר
מכבי אשדוד לא ממש הצליחה למגנט אוהדים לאולם הביתי שלה, וזה יהיה אנדרסטייטמנט. אבל גם המעטים שבאו, הסתכסכו איכשהו במהלך העונה עם סטו דגלאס. הרקע: עימות בין השחקן לבין אחד מאוהדי האולטראס של אשדוד (כן, יש דבר כזה) באחת הרשתות החברתיות. המתאזרח שמע מאז קריאות בוז כשנגע בכדור במשחקי הבית, ספג קללות וראה שלטים בגנותו. נכון, זה בטח לא מה שחרץ את דינה של אשדוד, אבל זה סיפור קטן שממחיש עד כמה הכל הלך עקום לקבוצה הזו העונה.
הסל של דשון באטלר
יש רגעים שמגדירים העונה - והשניה האחרונה במחזור ה-11 במשחק מול הפועל באר שבע מספרת את כל הסיפור של אשדוד של 2019/20. הקבוצה של בראד גרינברג הגיעה אמנם עם מאזן של 9:1 ושבעה הפסדים רצופים, אבל ניצחון שלה על ב"ש (שרשמה 3 ניצחונות עד אותו משחק) היה מחזיר אותה לחיים לגמרי ופותח את התחתית, לפחות למראית עין. אלייז'ה ג'ונסון קבע 76:77, 3 שניות לסיום, ולאדומים מבירת הנגב היה כדור אחרון. תרגיל יפה ופשוט הותיר את דשון באטלר לבד על קשת השלוש, והכדור צלל פנימה עם הבאזר. 77:79 שתקע עמוק את אשדוד במקום האחרון, ותימצת את העונה כולה.
תמיר. מעט מדי, מאוחר מדי (אלן שיבר)