כשמדינת ישראל הפנתה את הגב ל"קבוצה של המדינה"

במכבי ת"א קראו את הדיווחים והתקשו להאמין. "בכירים באוצר: לא נתקצב את מכבי על אובדן ההכנסות מהיורוליג מכיוון שמדובר במפעל פרטי", קראו הכותרות. הניסוח הטריד מאוד את מנוחת אנשי המועדון. "זאת לא התבטאות של כלכלנים, זה דיבור של אוהדים", הם אמרו בשיחות פנימיות, וכל העת ניסו להבין מה הוביל את אותם בכירים להתבטאות, אך חשוב יותר, ניסו להבין למה בעצם רשת הביטחון לא תכלול את אובדן ההכנסות ממשחקי היורוליג.

ההסבר הפורמלי היה פשוט: באוצר החליטו לסייע לקבוצות, אך ורק בגין אובדן הכנסות של מנויים וכרטיסים בליגת העל, וכך גם הקבוצות העירוניות נותרו ללא מענה לירידה הצפויה בתמיכה עירונית. ואולם, כאשר המנהלת התבקשה להעביר את נתוני ההכנסות של הקבוצות, היא לא התבקשה לנטרל את מרכיב אירופה, או סיוע עירוני. לכן ההכרזה של אנשי האוצר תפסה את מכבי בהפתעה.

היורוליג כמנוע צמיחה למשק
מבט מעמיק יותר על החלטת האוצר שלא לכלול ברשת הביטחון גם את אובדן ההכנסות ממפעלים אירופאיים, ובעיקר מהיורוליג, חושף לא מעט סימני שאלה. הרי קיום משחק ספורט יוצר הנעה של מנגנון שלם שתורם למשק: האוהדים קונים כרטיסים או מנויים, בעלי המזנונים מקבלים אלפי לקוחות פוטנציאליים, וגם העסקים הסמוכים לאולם נהנים מזרימת הקהל הרב.

אם נעשה זום-אין למשחק יורוליג, נקבל 10,000 איש שלמעשה יוצאים לבילוי, קונים במזנונים, משלמים על חניה ומשמשים לקוחות פוטנציאלים של העסקים הרבים שסביב ההיכל. זווית נוספת היא ההימורים על משחקי היורוליג בווינר. בשנת 2019 הטוטו הכניס 161 מיליון שקלים מהימורים על יורוליג, ואפשר להעריך שנתח גדול היה על משחקי מכבי ת"א באותו מפעל. סביר להניח שללא קבוצה ישראלית מצליחה ביורוליג, הטוטו לא היה מכניס סכומים כאלה, והמשמעות העקיפה היא פחות כספים לקופת המדינה עצמה.

לזה אפשר להוסיף את הקבוצות מחו"ל, השופטים, ולעיתים עיתונאים ואוהדים שמלווים את הקבוצות ומתארחים בבתי המלון, ומייצרים עוד מקור הכנסה וצמיחה למדינה, שלא זכה להתייחסות האוצר. מכאן שקיום משחק יורוליג עם קהל מניב תרומה גדולה יותר למשק מאשר קיום משחק ליגה של מכבי עם מחצית מכמות האוהדים. ועדיין, המדינה החליטה להתעלם ממקור ההכנסה והצמיחה הזה.

בין שיריון לרישיון
לא רק החלטת האוצר גורמות לתחושות הקיפוח הקשה של מכבי, אלא גם פעולות של מנהלת הליגה. ניקח לדוגמא את שיטת החזרי הוצאות השיטור והאבטחה שיוצרות מצב שמכבי מקבלת רק חצי מהסכום שהוציאה, לעומת כמעט כל קבוצות הליגה שמקבלות קרוב ל-100% מההוצאה. הטענה הזאת מצטרפת לעובדה שכל הקבוצות שמייצגות את ישראל באירופה זכאיות למענק מנהלת בגובה 650 אלף שקלים - ומכבי לא.

בנושא הזה, ישנה טענה כי גם הפועל ירושלים משוריינת בליגת האלופות ולכן אין שום סיבה שגם מכבי לא תקבל את המענק. בפועל, ירושלים אכן מחזיקה בהסכם עם ליגת האלופות, אך הוא כפוף לזכאותה להעפיל בהתאם למיקום בליגה, כך שהשיריון רק מבטיח לפיב״א שאם ירושלים תהיה זכאית להעפיל למפעל אירופי - זה יהיה בליגת האלופות ולא ביורוקאפ.

כשבוחנים את כל ההיבטים, מתקבלת תמונה שלפיה החלטת האוצר שלא לשקלל את היורוליג בתחשיב רשת הביטחון פוגעת באופן קשה במכבי ומתעלמת מהעובדה שהשתתפותה של מכבי ביורוליג, בדרך עקיפה, מהווה סוג של מנוע צמיחה למשק. גם בטענה כי אופן חלוקת הכספים במנהלת עושה עוול למכבי יש הרבה צדק. וכאן אנחנו מגיעים לשלב ה״אבל״.

המפעל של המדינה?
שימו לב לציטוט הבא של מנכ״ל היורוליג ג׳ורדי ברתומיאו במהלך פיינל פור 2016 שנערך בברלין: "זה לא חשוב מאיזו מדינה המועדון מגיע. אנחנו לא מייצגים מדינות, זה לא המפעל שלנו, זה מעולם לא היה המפעל שלנו, שבו הקבוצות מייצגות מדינות. אנחנו מייצגים שווקים, ערים ומועדונים".

נכון, קשה להאמין שהציטוט הזה ישב עמוק במוחם הקודח של פקידי האוצר שהגו את שיטת התחשיב לרשת הביטחון, אבל לא צריך להרחיק עד 2016 כדי למצוא התבטאויות על אופי היורוליג. רק לפני כחודשיים אמר דייויד פדרמן בראיון למהדורת חדשות הספורט כי "היורוליג זו ליגה פרטית ששייכת למכבי ועוד 10 קבוצות, ואנחנו מביאים את מי שאנחנו חושבים שמגיע לו".

אחרי שקוראים את הציטוטים של ג'ורדי ושל פדרמן, מבינים שיש כאן מערכת גומלין. אם היורוליג לא רואה בעצמו כמפעל בעל זיקה למדינות, אז יתכבד הארגון וימצא את הדרכים לפצות את המועדונים שחברים בו, ויתכבדו המועדונים ולא יצפו שהמדינות ימצאו לנכון לפצות קבוצות שמשתתפות במפעל שלא רואה ערך לייצוג המדינה.

עם זאת, ראוי לציין: בצרפת המדינה הבטיחה לכסות עד 85% מתקציב קבוצות הספורט המקצועניות במקרה של התפרצות מחודשת שתשבית את פעילותן, ובגרמניה המדינה הפעילה רשת ביטחון בהיקף של 200 מיליון יורו ללא החרגה של אף קבוצה או מפעל. ולמרות זאת, רק שתי קבוצות (נוסף לאלבה ובאיירן) נרשמו לאירופה, כי גם עבורן רשת הביטחון לא מספיקה.

בסוף, הדיון תמיד מתנקז למקום אחד: השיריון של מכבי ת״א ביורוליג. השיריון הזה מעניק למכבי נקודת פתיחה טובה יותר לאין ערוך מאשר 650 אלף שקלים שקבוצה אחרת מקבלת והיא לא או עוד כמה מיליונים בודדים בחישוב החזר הוצאות השיטור והאבטחה. היורוליג מעניק למכבי מקורות הכנסה שקבוצות אחרות פשוט לא יכולות להגיע אליהן.

אולי בגלל זה המנהלת מוצאת לנכון לנקוט באיזונים ובלמים ובאפליה מתקנת, שתיתן מענה, ולו הקטן ביותר, לעובדה שרוב הקבוצות לא יכולות למקסם את עצמן לחצי או אפילו לרבע מהתקציב של מכבי, שבנוי ברובו מהכנסות שהמועדון מייצר כתוצאה מהשתתפותו ביורוליג.

הצד השני של השיריון
מכבי ת״א הכירה השבוע את הצד השני של השיריון. היא חוותה איך זה להיות בצד שמציג טענות צודקות ונכונות, אך לא זוכה למענה מכיוון שהמציאות מכתיבה אחרת. האם חלוקת הכספים במנהלת מפלה את מכבי? נראה שכן. האם החלטת האוצר מפלה את מכבי ופוגעת בה בצורה קשה ביותר? נראה שכן. האם המדינה, שראשיה הם הראשונים לעמוד בתור לברך את מכבי אחרי עוד זכייה ביורוליג, נהגה בצביעות? עזבו, בואו לא נענה על השאלה הטריוויאלית הזו.

אך בזמן שקבוצות אחרות, כאלו שלא מפתחים כדורסל ממשחקים נגדן, יתעוררו למציאות שבה האוצר לא יתגמל אותן על הצניחה בתקצוב העירוני (ואולי בצדק), וכמות הספונסרים המקומיים שיכולים להתעניין במשחקים ללא קהל היא מזערית, מכבי תתעורר למציאות שבה במקרה הרע, התקציב שלה יירד לסכום מוערך של כ-70 מיליון שקלים, עדיין סכום קרוב לתקציבן של 10 קבוצות בליגת העל, ביחד.

מכבי ת"א בנתה את עצמה ואת מעמדה באירופה במשך 50 שנה, בזכות ניהול חדשני (שאמנם נשען על כספי ציבור לאורך השנים, אבל זה באמת כבר דיון אחר לגמרי) ורעב בלתי נגמר להצלחה ולתארים. וזה מה שצריך ויכול להוציא אותה מהמשבר גם הפעם: לא כספי מדינה, לא תקצוב ציבורי, אלא הפתרונות הניהולים היצירתיים שמכבי תידרש אליהם.