על הפועל אילת וטיילר דורסי
עונת 2014/15 של מכבי תל אביב הסתיימה כשהיא עייפה, פצועה וחבולה - ובסדרת פלייאוף בה הודחה על ידי הפועל אילת, ועוד אחרי שהצהובים הובילו 0:2 בסדרה של הטוב מחמישה. באיזשהו שלב בסדרה ההיא, קיבל אריק שיבק, המאמן של הקבוצה הדרומית, החלטה לשנות את המדיניות ההגנתית שלו. מאחר שהבין שכל הסכנה מגיעה מידיו של אחד ג'רמי פארגו, אז שרק פארגו לא ינצח אותו. שיבק העביר את אילת להגנת בוקס אנד וואן, כלומר שחקן אחד ששומר אישית על הפרנצ'ייז פלייר של גודס את פיני גרשון ועוד ארבעה שנחים להם באזורית ומאפשרים לכל מיני נייט לינהארטים, מרקיז היינסים ויוגב אוחיונים לנצח אותם. וזה עבד ביגטיים.
ליאניס קסטריטיס, מאמנה של הפועל תל אביב, היה רעיון הגנתי אחר עת התייצבה קבוצתו לסדרת הפלייאוף מול מכבי תל אביב העייפה, הפצועה, המרירה והמתבאסת. מאחר שאין לצהובים כמעט מובילי כדור, וזאת עוד לפני ההרחקה של ווילבקין, הוא החליט לאתגר את יכולת הובלת הכדור שלהם. בעזרת הגנה לוחצת שמזכירה את הרעיון ההגנתי הקרוי RUN AND JUMP, מבית מדרשה של אוניברסיטת צפון קרוליינה האגדית, הוא החל לשלוח את חיות הטרף שלו על המכדררים הצהובים - וזה עבד נהדר. הצהובים איבדו כעשרים כדורים בשני המשחקים הראשונים, ואיבדו 20 כדורים בשלבים המוקדמים של הרבע השלישי אמש.
למשל כאן, כשדני אבדיה מצליח אמנם לעבור את ההגנה הלוחצת של ים מדר, אבל מתחיל כדרור נטול שליטה בדרך לחטיפה של תומר גינת ושתי נקודות במתפרצת של דייוויס בצד השני, במהלך שמזכיר איבוד כמעט זהה של זוסמן במשחק השני.
via GIPHY
העניין הוא שלסדרה הזאת הגיעו שחקני שתי הקבוצות כשהם כבר די מותשות מרצף המשחקים הקשה, וזה עוד לפני סדרת רבע הגמר המפרכת בעצמה, שבה שחקו אחד את השני עד דק במסגרת שלושה משחקים פיזיים במיוחד שהתקיימו בתוך חמישה ימים בלבד. בשלב כלשהו ברבע השלישי, כבר נגמרה להם היכולת להזיז את הרגליים, ובטח ובטח להמשיך לרוץ כמו מטורפים ולאתגר כל כדרור על כל המגרש. אז קסטריטיס שיחק טיפה עם חילופי שחקנים לצרכי מנוחה, ובמקביל אפשר לאלו שעל המגרש לקחת צעד אחד אחורה ולהפסיק ללחוץ. ואם אין לחץ, אין כבר (כמעט) איבודים צהובים. ואם אין כבר (כמעט) איבודים צהובים, זה מאפשר לשחקני הכשרון להבליט את הכשרון שלהם.
לטיילר דורסי יש יכולת לייצר, בעיקר לעצמו, ולעשות סל. ואם רק מאפשרים לו להריץ מהלכים על חצי מגרש, אז מבחינתו זה סנופי דיסקו. כמו למשל כאן, כשהגנת הפועל הלאה מאפשרת לדורסי להריץ פיק אנד רול עם סטודמאייר, בדרך לשלשה קלה יחסית ומוצלחת שהייתה חלק בלתי נפרד מעשר הנקודות החשובות שקלע במהלך הרבע השלישי, ואחת מארבע השלשות שדפק לאדומים בפרצוף במהלך המשחק - בדרך למשחק אדיר שלו שלא היה רחוק מלהסתיים בטריפל דאבל אישי.
via GIPHY
וכאן בדיוק הזמן לחזור לסיפור אריק שיבק והבוקס אנד וואן. עוד מעט נדבר על דני אבדיה והחשיבות שלו למשחק של יאניס ספרולופוס, אבל האיש של מכבי אמש היה דורסי. ה"ווילבקין" של המשחק השלישי היה דורסי. ואם אין כבר כוחות, או אם צריכים לחלק כוחות, צריך היה להיות מישהו קר רוח על הספסל של האורחת שייזהה תהליכים וידרוש מהשחקנים שלו רק להוציא את הכדור מהידיים של דורסי - למשל, בעזרת הגנת הבוקס אנד וואן, בטח ובטח כשאבדיה נח על הספסל - ויהמר על קבלת ההחלטות והזריקה מבחוץ של כל האחרים. וגם אם יקלעו לפעמים מהפינות, לא זה מה שינצח או יפסיד את המשחק.
לא טוב לו בוקס אנד וואן? אפשר גם הגנה שנקראת טריאנגל אנד טו, כלומר כזאת שבה שומרים שני שחקנים בהגנה אישית ואת כל השאר באזורית. כי כל מכבי, למעט דורסי את אבדיה, קלעה אמש שתי שלשות מתוך עשר זריקות שהוטלו לחלל האוויר. וכל מכבי, למעט דורסי את אבדיה, הורכבה אמש משחקנים שאי אפשר לסמוך על קבלת ההחלטות שלהם או על היכולת לזהות או להשלים מהלכים מדוייקים. למשל האזרח סנדי כהן, שאמנם סיים את המשחק עם שני אסיסטים ורק איבוד כדור אחד, אבל ממנו ועליו אפשר לרמות. אם ניקח למשל את המהלך הזה כאן, נראה איך פספס האיש מסירה ברורה וקלה פנימה לאות'לו האנטר, בדרך להתקפה שהסתבכה והסתיימה בידוי פטיש מרחוק.
via GIPHY
דני אבדיה רוצה להישאר עוד קצת
בואו נדבר קצת על דני אבדיה, אם לא אכפת לכם. בשני המשחקים הראשונים בסדרה זרק העלם הצעיר פעמיים (במצטבר) ל-2 נקודות, ולא הלך לקו ולו פעם אחת. אתמול, בצוק העיתים, הבין שאם יסתפק רק בהטלות מבחוץ זה עלול להסתיים בפרידה מוקדמת מהגופיה הצהובה. אז אבדיה החליט ליזום ולהתקיף, וזה עלה לו בלא מעט איבודי כדור, אבל הפעם הוא עשה 5/5 בזריקות ל-2. וסחט 6 עבירות. והלך לקו 8 פעמים. כולל במהלך הזה מהרבע הראשון, שבו מוריד אבדיה את הגוף ואת הראש מול הלחץ, ופשוט מתקיף בחמת זעם את הטבעת. ושימו לב, אגב, לתגובה של עומרי כספי, היישר מהשורה הראשונה.
via GIPHY
דני אבדיה לא רכז. לפחות לא רכז במושגים של כדורסל של היבשת הישנה, שהוא מקצוע שונה לחלוטין מהכדורסל שיתחיל לשחק החל מהעונה הקרובה. אבל יש הרבה מאוד דברים שהאיש יודע כבר לעשות מתוך הכדרור. הכי קל וטבעי לו, כמובן, לייצר או לסיים אלמנטים מכדרור בתוך התקפת המעבר. כמו למשל כאן, כשזיהוי ומיקום הגנתי מדויק שלו מסייע ביירוט המסירה של תומר גינת, בדרך לשני כדרורים (וחצי) ודאנק מהדהד.
via GIPHY
אבל גם לאלמנטים נהדרים של אחד על אחד בהתקפה המסודרת. שימו לב למהלך הפיק אנד רול כאן, שלאחריו מקבל אבדיה את תומר גינת בחילוף ההגנתי. וכל מי שמבוגר מספיק, יודע לזהות מיידית את הדמיון בין החדירה הזאת של האיש שמוצאו ממדינה שפעם קראו לה יוגוסלביה, לבין אחד מגדולי השחקנים שיוגוסלביה או סרביה גידלה אי פעם. אחד בשם בודירוגה. תענוג.
via GIPHY
או כאן, כשכמעט כל שחקני ההגנה של הפועל מרוכזים במהלך הפיק אנד רול של אבדיה עם האנטר. זה גם הנרי וזאנה שמעורבים ישירות במהלך, אבל גם ים מדר שעוזב את בורדיון ומגיע לעזור, ואפילו גינת שמרמה חזק מכיוונו של ג'ייק כהן. אבל לאבדיה יש מספיק זמן ומקום כדי לזהות את בורדיון שחתך, בדרך לשלשה של קלויארו מהפינה. אותה שלשה, לעניות דעתי, עליה צריכה הייתה הפועל להמר לאורך כל הערב.
via GIPHY
הזדמנות בלתי חוזרת
ההבדלים בין הפועל לבין מכבי ידועים וברורים לכולם. מקצועית, כלכלית, ניהולית וכו'. וכן, לא נשכח שהאדומים התייצבו לסידרה הזאת עם שלושה זרים בלבד. ולא, זה לא מעניין. כי הפועל תל אביב תפסה את מכבי תל אביב בסיטואציה חלומית מבחינתה. חוסר הרצון של מכבי לשחק והזלזול המובנה שלה בליגה המקומית, חלחל בהצלחה אל השחקנים - ובראשם סקוטי ווילבקין אחד מריר ואחרים שממש לא רוצים להיות פה. והיו גם פציעות בקנה מידה בלתי סביר בעליל. הפועל שלטה בסדרה הזאת כמעט ללא עוררין - וההפסד שלה, וההדחה הזאת, עם כל הרצון הטוב והסימפטיה, מהווים (עוד) מפגן מהדהד של לוזריות ופראייריות (יש מילה כזאת?), שמנעה מהיריבה העירונית לקבל למשך עונה שלמה את הכינוי הקווארטר פינליסטית.
האדומים השליכו והטילו את ההזדמנות הזאת לכל הרוחות, בכל מובן של המילה. אם בשני המשחקים הראשונים של הסידרה זרקו בממוצע 21.5 פעמים מחוץ לקשת שלוש הנקודות, הפעם הוטחו 33 הפגזות לכיוון הכללי של הטבעת, או שמא לומר היישר אל תוך הקרש? ולא שיש בעיה עם זריקות מבחוץ, יש בעיה גדולה כאשר שחקנים של הפועל תל אביב זורקים מבחוץ. למשל סק הנרי, שוויתר על הזדמנות אחר הזדמנות לנצל יתרונות התקפיים והעדיף לחתור אל שיא החטאות הפלייאוף של כל הזמנים, עם 2 טריצות שהצליחו לעומת עוד 11 שכשלו. למשל חואקין שוכמן, שהשלים סדרה שלמה שבה זרק שמונה פעמים מבחוץ ולא קלע ולו אחת. שזה אותו שוכמן, אגב, שמאז שחזרה הליגה לפעילות קלע שתי שלשות מתוך 34 פעמים שהשליך.
קחו לעצמכם רגע, חשבו את אחוז ההצלחה ותחשבו מה לעזאזל קורה כאן ואיך זה קורה לשחקן כדורסל שמרוויח כסף למחייתו. למשל כארם משעור, שבסדרה הזאת זרק אותו מספר של פעמים לשתי נקודות ולשלוש נקודות (ולא הלך לקו בכלל). וכך, ברגע קריטי במשחק, כשהוא יכול להתקיף את הטבעת על אבדיה העייף ורווי העבירות, ויתר לעצמו והעיף סתם כדור לכיוון של הסל וחטף שלשה של אותו אבדיה בצד השני. שימו לב אגב, למיטיבי לכת, לצד שממנו מתחיל אבדיה את ההתקפה המתפרצת של הצהובים ולצד שבו הוא מסיים.
via GIPHY
הגודל קובע
בהיעדרם של יובל זוסמן וסקוטי ווילבקין, הלך ספרופולוס לחמישייה סופר גבוהה בתחילת המשחק. לצידו של דורסי, הוא הלחים את אבדיה, קלויארו, כהן והאנטר. כלומר ארבעה שחקנים שנעים בין 2.03 לבין 2.08 מטרים. הגודל הזה עזר למכבי לשלוט בכל מה שמנתז מהקרשים ביד אליהו הישן בדקות הראשונות של המשחק. והגודל הזה, גם בהרכבים מעט יותר נמוכים, סייע לבעלת הבית לחנוק נסיונות חדירה שונים של השחקנים מהצד השני. למשל כאן, התקפה שמתחילה מחדירה של דייוויס על קלויארו מסתיימת כשאותו דייוויס, על כל 188 סנטימטריו, מוצא עצמו חנוק בידי אנשים גדולים ממנו, בדרך לעוד התקפה שמסתיימת בכלום ושום דבר, בחסות דני אבדיה שלא שוגה מול טאליב זאנה.
via GIPHY
למכבי תל אביב אין כרגע כישרון או עומק שמציבים אותה כמה דרגות מעל יריבות מהדרג הבינוני של הכדורסל הישראלי, אבל יש לה גודל של קבוצת יורוליג. ולגודל, גם בכדורסל גרסת 2020, יש משמעות.ארבע הערות לסיום
1. יכול בהחלט להיות שהשופט מאירסון והדיינים תגר והאוזר הצילו לצהובים את העונה, ומנעו מהם לסיים עונה מקומית שבה הם מודחים ברבע הגמר גם בגביע וגם בליגה. לא נדע לעולם מה היה קורה אילו ווילבקין המבואס היה משחק אמש, אבל אפשר בהחלט לתהות אם השלישיה הזאת סיפקה למכבי תל אביב בדיוק את הניצוץ לו הייתה זקוקה כדי לצאת מהדכדוך שעטף אותה.
2. תומר גינת לא ישחק במכבי תל אביב בעונה הבאה. למרות שלא בטוח בכלל, עכשיו כשהדברים הסתבכו להם עם ג'ייק כהן, שלצהובים יש אופציה גבוהה ישראלית אחרת ברמה של הקפטן האדום. בעונה הבאה יקח הקיבוצניק את כישוריו אל פרברי הבירה הצרפתית, וינסה משם להמשיך את גרף העלייה הנהדר שלו. עם קריירה שהתחילה בספסול בנהריה, דרך קרית אתא והיישר אל לב הקונצנזוס של הכדורסל הישראלי. תומר גינת הוא מודל לחיקוי. נמשיך לעקוב בעניין, ובחיבה.
3. הסדרה הזאת תיזכר ככזו שהצהירה על בואו של ים מדר. עד עכשיו, עם כל הכבוד לאליפות אירופה במסגרת נבחרת העתודה, זה היה בעיקר עניין של כישרון בלתי מלוטש. אבל רצף משחקי הדרבי הזה הראה שהאיש הזה כבר מסוגל לקחת שחקני הגנה אדירים, כמו יובל זוסמן ואות'לו האנטר, לטיולים בדרך לטבעת. ושהזריקה שלו מחצי מרחק מתוך הכדרור, כבר עכשיו, היא מהמרשימות שראינו במחוזותינו אי פעם. ושלהפתעתנו הגדולה, הוא מסוגל לרכב הגנתית גם על שחקני התקפה אדירים כמו ווילבקין. עכשיו, כמו כוכב כדורסל אמיתי, הוא צריך לנצל את הקיץ הקרוב כדי להפוך עצמו לאיום מחוץ לקשת שלוש הנקודות. כשזה יקרה, ים מדר יהפוך רשמית למפלצת.
4. בסוף זה מכביזם. תאהבו אותם או תשנאו אותם, אבל מועדון הכדורסל של מכבי תל אביב הוא אחד מארגוני הספורט המצליחים והווינריים בהיסטוריה. העולמית. וכדרכם, הם לא בחלו ולא יבחלו בשום אמצעי כדי לנצח. כולל שימוש בכל מהלך משפטי אפשרי, כולל שימוש בכל תרגיל גבולי אפשרי, לרבות סוגיית הקהל הצהוב שפתאום זלג פנימה כדי לעשות רעש ובלאגן (וכן, אני יודע, הגיעו גם לא מעט אדומים). כי זאת לא תחרות של מי נחמד יותר, זאת תחרות של מי רוצה יותר. ומכבי תל אביב, גם הפעם, רצתה הרבה יותר. שחקניה עטו על עצמם, שוב, את האופי הנכון בזמן הנכון - כדי לנצח. ואחרי שאמרנו את כל זה, האם יספיקו האופי והמכביזם כדי לייצר עוד שני נצחונות בשבוע הבא? לא בטוח.
מכבי. יספיק בפיינל פור? לא בטוח (דני מרון)