לתת לווילבקין לנצח
גלבוע גליל עשתה לא מעט דברים טובים ונכונים אמש (ראשון). כולל במשחק ההגנה שלה. והדברים הטובים הללו אפשרו לה להגיע קרוב קרוב, מרחק ווילבקין אחד. כי בפוזשן המכריע של חצי הגמר השני בערב הפיינל פור האחרון, במצב של שיוויון 78. הלכה מכבי של ווילבקין לווילבקין. שכדרר וכדרר מול ג'ון תומאסון. והוריד שעון. והוריד שעון. וקלע עוד שלשת נצחון. מול עוד יריבה שבחרה לנסות ולהתמודד איתו ברמת האחד על אחד.
עוד מעט נצפה ביחד במהלך הזה, אבל בואו נתחיל מאיך שהוא נבנה. עם כל הכבוד (ויש המון כבוד) ליכולות ההתקפיות של דני אבדיה, שהפך בגיל צעיר למפלצת פוסטאפ מהלכת ומעניש סדרתי בהתקפות מעבר, משחק ההתקפה המסודר של אלופת המדינה מורכב בעיקר מיכולות האחד על אחד של ווילבקין את דורסי. שמעבר ליכולות לייצר מתוך כדרור בהתקפה מסודרת, קלעו אלו אתמול 9 שלשות מתוך ה-11 של הצהובים.
אז גלבוע של ליאור ליובין, שהתכוננה וידעה בדיוק מול מי ומה היא מתמודדת, הגיעה עם מספר רעיונות הגנתיים לא רעים בכלל. למשל בטיפולים ההגנתיים מול הפיק אנד רול של היריבה. אז הנה כאן, במהלך מתחילת הרבע הרביעי, מריץ דורסי פיק אנד רול עם אמארה סטודמאייר. ובניה סרור, שהולך ומבסס עצמו כגרסת קיר בטון 2.0, מסדר עצמו בהתאם כדי שיוכל להתנפל על הדורסי ולמנוע ממנו להרים זריקה. אלא שהגלגול הקצר של סטודמאייר, שמוביל לעזרה של נתנאל ארצי מהפינה, מסתיים בשלשה של קלויארו מהפינה.
via GIPHY
ממשיכים הלאה, הישר אל שתי הדקות האחרונות של המשחק. הפעם תורו של ווילבקין להריץ מהלך פיק אנד רול, כאשר אותו הקלויארו הוא החוסם, במהלך שמייצר חילוף הגנתי ומותיר את ווילבקין מול מייקל יאנג האדום. גלבוע, שחוששת ובצדק מהיכולות של ווילבקין בכלל והיתרונות שלו ברמת האחד על אחד מול יאנג בפרט, שולחת לכיוונו את ג'ון תומאסון כדי שיעזור, אולי, להוציא ממנו את הכדור. אז תומאסון מתחיל לנוע לכיוון הכדור, וקלויארו, במהלך מתוכנן (למי שזוכר, נניח, את השלשה של קלויארו מהפינה בדרבי האחרון, ממסירה שעברה מאבדיה, דרך בורדיון) מצמצם מרחקים לכיוון הצבע. מה שמוביל לעזרה של יפתח זיו שעוזב את הפינה ועוזר, בדרך להנעת כדור עד דורסי. שימו לב אגב, בצפיה שניה, לעמדה הפתיחה של האנטר בתחילת החדירה לסל, עד לחסימה בסוף המהלך על אקיל מיצ'ל.
via GIPHY
אוקיי. אז ראינו שני מהלכים שמתחילים בווילבקין או דורסי ומסתיימים בשלשות מהפינה. זמן מצוין לחזור לסל הנצחון. שימו לב כאן לתנועה ללא כדור של האנטר, בדומה לזו שבמהלך הקודם שראינו ממש עכשיו. ושימו לב להחלטה ההגנתית של גלבוע. הפעם זהו תומאסון ששומר על ווילבקין, שסוג של מרים עיניים ורואה את קלויארו מסמן תנועת 'לא' עם הידיים. מיצ'ל, ששומר בפינה הקרובה על בורדיון, עוקץ קצת עם הרגליים לכיוון הכדור. כך גם קולמן, שמתרחק קצת מאבדיה ומתקרב בעצמו לפרנצ'ייז פלייר של מכבי תל אביב. אבל בסוף, בסוף מאפשרת גלבוע זריקה ממצב של אחד על אחד. ומפסידה.
via GIPHY
והאמת? גם אחרי שראינו כיצד נבנה המהלך הזה וגם לאחר שהבנו שגלבוע נענשה מהפינות, באותו הרבע ממש, עת עזרה על השחקנים היוצרים של יריבתה, אפשר לתהות ולא רק בדיעבד כיצד אפשרה לאחד הווינרים הגדולים שהבליטה היבשת הישנה בעונה האחרונה, להיות זה שמנצח אותה במו ידיו. אם תשאל את מאמן הכדורסל הממוצע ברחוב על סקוטי ווילבקין, הוא יגיד לך שסקוטי ווילבקין הוא איש רע ומרושע. וגלבוע גליל, כלומר גם גלבוע/גליל, יודעת שאיתו רצוי שלא להתעסק. בטח ובטח כשדורסי, על חמש עבירותיו, כבר לא על המגרש בזמן הזה. אבל גלבוע נמנעה מליטול על עצמה סיכונים הגנתיים, באמצעות שמירה כפולה כלשהי על הכדור. והפסידה.
על מכבי תל אביב, שהצליחה שוב למצוא את הדרך לנצח במסגרת המקומית שלה, למרות עוד משחק פושר ומטה, עוד יהיו לנו מספיק הזדמנויות לדבר. עכשיו זמן מחמאות ופרידה לקבוצה שהפסידה. שהייתה אחת הקבוצות הטובות ביותר בליגה שלנו, מרגע שחזרה לפעילות. שהציגה לראווה זרים מוכשרים, לצידם של מספר שחקני משנה צעירים ומרשימים אותם הצליח ליאור ליובין, בעונת הקאמבק שלו כמאמן, להלחים לכדי קבוצת כדורסל טובה. ושהבליטה לאורך כל המשחקים, וגם בזה שסיים לה את העונה, אחד יפתח זיו שהולך, מתקדם ומתפתח לנגד עינינו. שאמנם ממשיך להתקשות בכל הנוגע ליכולת להעניש מבחוץ, אבל שהוסיף מימד של שיקול דעת ושיפור בקבלת ההחלטות אל סט הנתונים והיכולות שהיו לו עוד לפני. יפתח זיו הוא כבר לא רק אחד האתלטים הגדולים ביותר שהיו לכדורסל הישראלי מאז ומעולם, אלא שחקן כדורסל איכותי ומרשים. שאמור לשדרג את מעמדו כבר החל מעונת המשחקים הקרובה. נעקוב בעניין.
למראית ה-דז'ה וו
הפועל ירושלים לקחה קשה, ובצדק, את ההדחה שלה בחצי גמר הפיינל פור הקודם. לפני קצת יותר משנה, הודחה מחזיקת גביע המדינה על ידי מכבי ראשון לציון של גודס. מאחר שראשון הכאיבה להגנה של הפועל ירושלים פעם אחר פעם, בין אם באמצעות השליטה בצבע של דיימון סימפסון, בין אם ביכולת של הגארדים (טישמן ולונג), להיכנס עם הכדור לתוך הצבע ובין אם באמצעות ניהול המשחק, מעמדת הפורוורד, של דריל מונרו. אז ירושלים הלכה וביצעה שינויים נקודתיים בסגל. מאחר שהגנת הצבע שלה התאפיינה בשחקני הגנה בינוניים ו/או רכים, דוגמת סטודמאייר ואוונס, הגיע במקומם אחד קשוח בשם סולימאן בריימו. ומאחר שהגנת הגארדים לקתה בחסר, הוחתם טרנט לוקט. שהוחלף בג'ון הולנד.
אז שנה הלכה, שנה באה, והגנת הפיינל פור של ירושלים מול ראשל"צ הייתה אפילו גרועה עוד יותר. קודם כל ואולי לפני הכל, ביכולת להתמודד מול דריל מונרו. שבגיל 34, ואפילו מול שומר קשוח כמו בריימו, הצליח להגיע בקלות יחסית אל המקומות שנוחים לו. וניהל את המשחק בין אם מאזור קו העונשין, לאחרי מהלכי פיק אנד רול, ובין אם במצבים של גב לסל.
כמו למשל כאן.
via GIPHY
ראשון לציון של גודס הייתה שקטה וסבלנית מספיק, להבדיל ממשחקים קודמים או סגלים שונים, כדי לדחוף למונרו את הכדור לא רק בתחילת רבעים או לאחר פסקי זמן, אלא בלא מעט רגעים חשובים במהלך המשחק. וכשהכדור הגיע למונרו, הוא ממש לא התקשה. וסיים משחק אדיר עם 5/7 בזריקות ל-2 פלוס 7 אסיסטים. זוכרים את המהלך שהראינו כרגע? אז מיד לאחריו, כשירושלים מנסה למנוע את הכנסת הכדור פנימה למונרו, הריצה רישון חסימה חוזרת של מונרו להריסון, כאשר האחרון לא יוצא עד לפינה אלא מתגלגל קצר (CURL) לכיוון הצבע. מאחר שפלדין את בריימו לא מטפלים בגלגול הקצר כמו שצריך, מתרחק מעט זלמנסון מהנקינס כדי לעזור. מה שמוביל לתשומת לב הגנתית של הולאנד על הנקינס. מה שמוביל לחיתוך נהדר ללא כדור של עוז בלייזר, שמתקן את ההחטאה של הריסון.
via GIPHY
אז אוקיי. אפשר אולי לתת להולאנד הנחה על המהלך האחרון, כי הוא בסך הכל רצה לעזור לעוזרים ההגנתיים. נכון? אהה, לא נכון. כי אם נרוץ מעט קדימה, באותו רבע רביעי, נראה שההרדמות של הולאנד איננה מקרית. הנה כאן, תוך כדי חדירה לסל של המילטון, נע לו שוב הבלייזר ללא כדור. ונתקע לו שוב ההולאנד מבלי לשים לב כשהוא אמנם מסתכל סביב, אבל מאבד את האיש עליו הוא אמור לשמור.
via GIPHY
אפשר בהחלט, במידה רבה של צדק, לייחס את הבעיות ההגנתיות של ירושלים לאלמנטים מנטליים שונים. ללא ספק חזינו בחבורה אדומה כבויה למדי במהלך המחצית הראשונה, עניין שבא לידי ביטוי גם במיעוט העבירות שביצעה אבל בעיקר בכל הנוגע לחוסר החדות שבו ביצעה בהגנה. ובמקביל, אפשר לדבר גם על אי הצלחת הקונספט ההגנתי. בלא מעט משחקים קודמים, עת הוצב הולאנד כשומר של מוביל הכדור/מקבל ההחלטות המרכזי של היריבה, זה הספיק כדי להרתיע, בין אם בלחץ על הכדור ובין אם ביכולת להשתמש נכון בהולאנד לאחר ביצוע חילופים הגנתיים. לא אתמול. הולאנד הוצב בתחילת המשחק על אלכס המילטון? ראשון, בתגובה, פשוט הזיזה את המילטון הצידה והתקיפה דרך מקומות אחרים ודרך שחקנים אחרים.וכשירושלים עברה להגנת המאסקינג הקבועה, כלומר זאת שבה מראים הגנה אזורית ומיד לאחר מכן מחליפים אותה להגנה אישית, ידעה הקבוצה של גיא גודס להעניש לא מעט פעמים. כי אם ההגנה רק מראה אזורית, אבל היא למעשה אישית לכל דבר, אפשר פשוט להריץ תרגיל רגיל ולא להתחכם. כמו למשל במקרה הזה, שבו מכבי ראשון מתעלמת לחלוטין מאיך שההגנה נראית במקור (אזורית) ומשחקת תרגיל אישית קלאסי (שנקרא פיק אנד רול ספרדי), בדרך לשלשה של אדם אריאל.
via GIPHY
ובמילים פשוטות: פשוט כשלון הגנתי של ירושלים ושל קטש. מנטלית, קונספטואלית ומקצועית. ועדיין, למרות זאת, ירושלים לא הייתה רחוקה מלגנוב את המשחק הזה, איכשהו, דרך ההתקפה. כלומר דרך ג'רמי פארגו. לאחר ההברזה של ג'קובן בראון, ועם כל הכבוד ליכולות של האחרים או לרמת הדיוק ההתקפי, חיפשו שם מישהו שאפשר לתת לו את הכדור כשצריך, ושימצא את הדרך להסתדר לבד. כמו ג'קובן בראון. כמו סקוטי ווילבקין. כמו ג'רמי פארגו. ופארגו, אם כבר מדברים על בני 34, החזיק את כל עיר הבירה על גבו. וייצר משחק בלתי נשכח של 32 נקודות, כולל 6/9 לשלוש נקודות. ושניצל טעות חמורה של הגנת מכבי ראשון כדי להשוות את המשחק עם 0.5 שניות לסיומו. סליחה, עם 1.1 שניות לסיומו. ושיתכן בהחלט שאם היה נוגע בכדור גם במהלך שלפני, אז ירושלים יכולה הייתה להימנע מתסכולים על השעון שנעצר לפני הזמן. כי עם כ-25 שניות לסיומו של המשחק ולמרות משחק חלש של תמיר בלאט, החליט העלם שחתם בברלין שדווקא הוא זה יהיה מקבל ההחלטות בסוף. ולא פארגו. אז בלאט ניסה לעבור את הריסון בכדרור, ומסר לקבוצה הלא הנכונה.
via GIPHY
זהו. מספיק עם ירושלים. זמן מחמאות למכבי ראשון לציון ולגיא גודס. כי גודס הוא מטובי המאמנים שיש לכדורסל הישראלי להציע. כי גודס מצליח, פעם אחר פעם, להצעיד את הכתומים שלו לשפיץ של מפעלי הגביע והליגה. כי גודס חכם ומנוסה מספיק כדי לדעת מתי לתת לספסל בכלל ולנועם דברת הצעיר בפרט קרדיט משמעותי על הפרקט, אבל מתי לחתוך את הרוטציה לכדי 7 שחקנים כשמגיע הזמן לשחק על הכסף. כי גודס לא נבהל אתמול משני אלמנטים שאמורים היו להחליץ אותו. גם בעיית העבירות המוקדמת של מונרו ובלייזר, וגם הקאמבק המהיר (מאוד) של ירושלים במהלך הרבע השלישי. כי גודס מעפיל, שוב, לגמר הפיינל פור.
ואיזה כיף לראות את עוז בלייזר. לא רק בגלל 16 נקודות עם 7/8 מהשדה, אלא גם הידע שצבר בשתי עמדות הפורוורד בהן הוא משחק, ובעיקר בגלל משך ההבשלה ההגנתית שלו. ואיזה כיף שיש לראשון רכז אולד סקול כמו נמרוד טישמן, שמצטיין שוב מול ירושלים. ואיזה כיף לראות את דיאנג'לו הריסון, שטועה ולוחץ לא מעט, אבל משחק בלי פחד ובלי חשש ממגע. היכולת של הריסון להתקיף את הטבעת, לעיתים בחמת זעם, ייצרה אמנם 6 איבודים אבל גם 5 אסיסטים, שהפעילו כמו שצריך את הביג מן הנקינס (עליו נדבר הרבה, יש להניח, בטור של רביעי בבוקר). ואיזה כיף להריסון שיש את אדם אריאל, שהציל אותו לאחר שהחטיא פעמיים מהקו וסיכן את הנצחון של הקבוצה שלו. אדם אריאל הגיע אתמול עם החלטה מהבית להשליך כל כדור שמגיע לכיוון הכללי שלו. והחטיא והחטיא והחטיא. ובסוף דפק שלשה בלתי נשכחת אחת.
via GIPHY
מכבי ראשון לציון מגיעה שוב לגמר הפיינל פור, ועושה זאת – שוב – בצדק. את מכבי תל אביב היא ניצחה כבר פעמיים מאז שחזר לנו הכדורסל. עכשיו זמנה להוכיח שהיא מסוגלת להיות תחרותית ומעלה, מול הצהובים, כשגורל של עונה שלמה מונח על הכף.