העונה הסדירה בליגת העל הסתיימה, וכעת אנחנו מתקרבים לדבר אמיתי, עם תחילת משחקי הבית העליון והתחתון, שישלימו את תמונת הפלייאוף ויכריעו את גורל שתי היורדות ללאומית. בכך חזרה הליגה לשיטת פלייאוף עליון ותחתון, שבו כל המשחקים צפויים להיות חשובים ומשמעותיים, אחרי שנים של סיבוב שלישי שלדעת רבים היה ארוך ומייגע. זה הזמן לסכם את העונה הסדירה עם האנשים והקבוצות שעשו את עונת 20/21 עד כה.
הפתעת העונה
הבחירה של מנהיים: הפועל חיפה. בעונה שבה יש שתי יורדות, העולה החדשה מהכרמל היתה אמורה, על פי כל ההערכות, להיאבק על חייה. אבל ליו"ר יובל רוסמן ולמאמן אלעד חסין היו תכניות אחרות. החיפאים, שלא היו בליגה הראשונה 20 שנה, שמו כסף גדול על ישראלים בכירים (עמית שמחון, כארם משעור) ובעזרת סקאוטינג מדוקדק הצליחו בגדול עם לנארד פרימן ובעיקר עם קינאן אוואנס, שככל הנראה יהיה ביורוליג בעתיד הקרוב. ג'ייסון סיגרס, בגיל 35, מספק את עונתו הטובה בישראל, ובכלל - סביב המועדון יש רוח חיובית. הפועל חיפה כאן כדי להישאר, ואל תתפלאו אם העונה הזו היתה רק יריית הפתיחה שלה במסע לעבר צמרת הכדורסל הישראלי.
הבחירה של רועי: הפועל אילת. למה בעצם מישהו צריך להיות מופתע מאילת? הרי זו קבוצה שהוכיחה בעבר שיכולה לבנות סגל חזק שירוץ בצמרת, זה קרה רק לפני שנתיים עם שרון דרוקר. אבל אנשים קצת שכחו שבעונה שעברה אילת רשמה עונת נפל, ושרדה בליגה רק הודות לקריסה של מכבי אשדוד. אריאל בית הלחמי הגיע כדי לשקם את המוניטין שנפגע אחרי הניסיון הלא מוצלח בהפועל ת"א, ושוב הצליח לפגוע עם כל הזרים ולבנות קבוצה אתלטית שאף אחד לא רוצה לפגוש בפלייאוף, ולא משנה אם זה סדרות או משחק בודד.
נסטרנקו חוגג. הדרבי חזר (מנהלת הליגה)
אכזבת העונה
הבחירה של רועי: הפועל ירושלים. אולי הבחירה הקלה ביותר. מה לא עבר על הקבוצה מהבירה, החל מהפיינל 8 כושל שהדליק פרוז'קטורים כאזהרה, דרך העזיבה של עודד קטש, הניסיון הלא מוצלח עם אדומייטיס, ג'ייקובן בראון שסיים את העונה ומעל הכל האמונה ששמירה על התלכיד מהעונה שעברה תוביל לאותן תוצאות. ירושלים גירדה פלייאוף עליון יותר בחסד מאשר בזכות, ונותר לה רק להתפלל שיונתן אלון יצליח לשקם את ההריסות. אבל גם אם זה יקרה, והקבוצה תצליח לרשום פלייאוף מוצלח, האדומים חייבים לעשות חשבון נפש עמוק וכואב ולבצע מהפכה של ממש בקיץ הקרוב.
הבחירה של מנהיים: הפועל תל אביב. זה כבר הפך לריטואל כמעט קבוע בשנים האחרונות: הפועל ת"א בונה בקיץ קבוצות לא טובות (בלשון עדינה מאוד) ומתחילה להחליף זרים בלי סוף, למרות שמבנה ההנהלה השתנה ובמועדון קיוו להתוות דרך אחרת בכל הנוגע לקבלת ההחלטות. העונה, שוב, גם המאמן התחלף - מאוחר מדי ככל הנראה - ובניגוד לשנים האחרונות, השינויים כבר לא מביאים את הפועל ת"א לאיזור הפלייאוף, אלא למאבקי ירידה. נכון שכרגע, תחת דני פרנקו, הפועל ת"א היא קבוצה טובה בהרבה מזו שפתחה את העונה, אבל עדיין, לא משנה איך תסתיים העונה הזו, היא תהיה עונה כושלת לחלוטין מבחינת הפועל ת"א.
סיפור העונה
הבחירה של מנהיים: עירוני נס ציונה. יום בהיר אחד קם לו מועדון והחליט שהוא רוצה להשתתף באירופה. בתוך שלוש שנים, הוא זוכה ביורופקאפ. נכון, זה רק המפעל הרביעי בחוזקו, אבל בכל זאת מדובר בהישג חסר תקדים עבור קבוצה שמגיעה מעיר של פחות מ-50 אלף תושבים. בערך 10 אחוז מאנשי העיר הגיעו להיכל באותו יום ראשון, כדי לראות איך טל דן מקריב את גופו, פשוטו כמשמעו, משחק עם שבר פתוח ביד הקולעת וסוחף אחריו קבוצה שלמה לעבר זכיה בלתי נתפסת בגביע אירופי.
נס ציונה. עיר שלמה בטירוף (אלן שיבר)
קטש. ירושלים לא התאוששה (אלן שיבר)
הבחירה של רועי: עודד קטש עוזב את הפועל ירושלים. עם קטש, ירושלים היתה קבוצה עם בעיות. ללא קטש, המועדון קפץ לצניחה חופשית בלי מצנח, וזה אחרי שהטייס כבר השתמש בכיסא המפלט. אבל מעבר לטראומה של ירושלים, לא בכל עונה מאמן ישראלי מקבל הצעה מקבוצת יורוליג, ולא בכל עונה מאמן ישראלי מקבל את המפתחות לקבוצת יורוליג שהיא לא מכבי ת"א. ירושלים עדיין חיה עם הצלקות מעזיבת קטש, אבל המאמן הלאומי (ובקרוב לשעבר?) יקווה לתחילת קריירה אירופאית עשירה ומוצלחת.
מאמן העונה
הבחירה של רועי: אריאל בית הלחמי. יש לא מעט מועמדים ראויים בקטגוריה הזו, כמו סטפאנוס דדאס או אלעד חסין, אבל מגיע לבית הלחמי רק על הקאמבק השקט למרכז הבמה. חצי העונה בהפועל תל אביב היתה רעה מאוד עבורו, ואחרי למעלה מחצי שנה בבית, אלוף אירופה פעמיים לנבחרות עתודה שיקם את עצמו כמו גדול. עם בחירת זרים נכונה, יש שיאמרו מבריקה, וקידום ישראלים כמו בן קרטר ורועי הובר, הוא הפך את הפועל אילת לאחת הקבוצות המלהיבות בליגה.
הבחירה של מנהיים: סטפאנוס דדאס. נכון, ההתנהגות שלו לעיתים במהלך ואחרי משחקים לא תמיד יורדת חלק בגרון, אבל המאמן היווני של הפועל חולון מוביל את הקבוצה שלו לעונה נהדרת. הוא בנה סגל עם הרבה מחשבה מאחוריו, כשכל השחקנים מתאימים באופן מושלם לשיטה, וכל זר - מלמליאן. דדאס התגבר על פתיחת עונה רעה ומלאת פציעות ובעיקר ידע לתמרן ולנווט היטב את הסגל בעומס המשחקים הבלתי הגיוני של הליגה, הגביע, ליגת האלופות והליגה הבלקנית, כשבאירופה הוא מוביל את המועדון להישג השיא בתולדותיו. ההחלטה להשאיר אותו לעונה נוספת היתה מתבקשת במיוחד מבחינת חולון.
דדאס. היורש של מייק קרטר (אלן שיבר)
השחקן הישראלי של העונה
הבחירה של רועי ומנהיים פה אחד: יפתח זיו. העונה הקודמת היתה הטובה בקריירה של יפתח זיו, שנראה היה בשל לקפיצת המדרגה בקריירה. אבל הצעות מהקבוצות הגדולות בישראל בוששו לבוא, וגם באירופה היו חשדניים לגביו לאור 18 האחוזים העונתיים לשלוש. לאחר מו"מ עם מכבי חיפה הוא בחר להישאר באיזור הנוחות בגלבוע/גליל - ועשה החלטה נהדרת. הוא שיפר את המספרים בנקודות, אסיסטים וריבאונדים, אבל ביצע קפיצה מטאורית במה שהיה עקב האכילס שלו: הקליעה משלוש - 18% הפכו ל-40%. תוסיפו לזה גם קבלת החלטות משודרגת ועונה שניה שבה הוא מוביל - דגש על המילה "מוביל" - קבוצת צמרת, ותקבלו את הישראלי הכי דומיננטי בליגה.
שחקן העונה
הבחירה של רועי: קייסי פריית'ר. מעטים השחקנים שמסוגלים לעשות סל מתי שרק מתחשק להם, וכזה הוא קייסי פריית'ר. כשלוקחים בחשבון שהוא משחק ככה אחרי פציעת ברך קשה לפני כשנתיים, ואת העובדה שהוא הוצע כמעט לכל קבוצות הליגה שאמרו בנימוס "לא תודה", יש לנו כאן את אחד ה-MVP הכי אנדרייטדים של השנים האחרונות. השורה הסטטיסטית מדברת בעד עצמה: 22.5 נק', 57% ל-2, 6.3 ריב', 3 אס', 23.8 מדד.
הבחירה של מנהיים: כריס ג'ונסון. הפועל חולון עושה עונה נהדרת בכל המסגרות, והכוח שלה הוא שהיא לא תלויה בשחקן אחד. בכל משחק מישהו אחר מתעלה - פעם זה טיירוס מגי, פעם זה סי ג'יי האריס, פעם גיא פניני - אבל הדבק שחיבר את כולם היה ג'ונסון. לא בכדי הוא השחקן הראשון שקיבל הצעה להארכת חוזה, כי הוא אחד מאותם שחקנים שהם לגמרי ייחודיים. תמיד משחק בהילוך חמישי, גם כשהוא פצוע, שחקן הגנה נפלא וגם נשק התקפי משובח, שכולל משחק פוסט אפ ויכולת קליעה. במספרים זה מתורגם ל-13.3 נקודות (34% ל-3), 4.9 ריבאונדים ו-2.1 חטיפות למשחק. נכס אמיתי.
זיו. ללא מתחרים (אלן שיבר)
חמישיית העונה
החמישייה של רועי:
קינן אוואנס (אחת הגניבות הגדולות בשנים האחרונות, בקרוב ביורוליג?)
יפתח זיו (כל מילה מיותרת)
אלייז'ה בראיינט (אחוזים דמיוניים מכל הטווחים)
קייסי פריית'ר (מלך הסלים של העונה הסדירה)
אייזיאה מיילס (סטרץ' 4/5 כמו שמוגדר בוויקיפדיה)
החמישייה של מנהיים:
יפתח זיו (יאללה, לאירופה)
קיילב אגאדה (אם לא הפציעה שגרמה לו להיעדרות ארוכה, היה מועמד מוביל לשחקן העונה)
כריס ג'ונסון (הדבק של הפועל חולון)
קייסי פריית'ר (סקורר יוצא דופן)
ג'וש ניבו (הצלחה מסחררת של אילת ובית הלחמי, שהימרו על רוקי וקיבלו את הסנטר הכי מרשים בליגה)