בווידאו למעלה: הניצחון של הפועל חיפה על מכבי ת"א
העונה הסדירה הגיעה לסיומה באופן הדרמטי ביותר. הפועל חיפה גברה בתום שתי הארכות על מכבי ת"א וקבעה כי כבר ברבע הגמר ייערך דרבי תל אביבי. רגע לפני פתיחת הפלייאוף, זמן לסכם את העונה הסדירה, ולא לפני שנאחל בריאות שלמה לאנטה ז'יז'יץ'.
השחקן
צ'ינאנו אונוואקו הוצע בקיץ האחרון למספר קבוצות בישראל שהן לא בני הרצליה. הן העדיפו לוותר. אולי זו זריקת העונשין המוזרה, אולי אלו הזכרונות הלא כל כך מחמיאים מהקדנציה של אחיו בישראל, אולי זו העובדה שהוא שיחק "רק" בליגה הקרואטית בעונה שעברה. אבל אלדד אקוניס, אורן אהרוני וזופי אבדיה הימרו והצליחו להחתים מתחת לרדאר את אחד הסנטרים הטובים ביותר שהגיעו לישראל. הוא סיים את העונה הסדירה ראשון במדד היעילות וראשון בריבאונדים, הראה סט יכולות מגוון במיוחד והוביל את הרצליה לאחת העונות הטובות בתולדותיה, שכוללת עד כה גביע ומקום שלישי בליגה. איזה שחקן, איזו פגיעה.
הסיפור
מכבי ראשון לציון התחילה את העונה הזו עם גיא גודס על הקווים ויצחק פרי בכסא היו"ר - שני בעלי תפקיד שנראו יציבים לחלוטין. אבל העונה נפתחה בצורה איומה עבור הכתומים, שערמו הפסד על הפסד ועמדו על מאזן של 7:1 אחרי 8 מחזורים. כאן זה כבר התחיל להיות לא נעים לצפיה: ראשון ופרי רצו לפטר את גודס, אבל לא הגיעו להסכמה על הפיצויים. פרי רצה שגודס יתפטר ועלב בפומבי במאמן שהביא אותו ל-4 גמרים ב-3 העונות האחרונות, תוך שהוא אפילו מספר שהתערב על כך שהקבוצה שלו תפסיד במשחק. אחרי שראשל"צ התבזתה מול הרצליה במחזור ה-10 וגודס הורחק - יש שיאמרו בכוונה - המאמן פוטר. בחלוף מספר חודשים, כשכל השינויים לא עוזרים בשום צורה (העזבת נועם דוברת ואיגור קולשוב, החלפת זרים ומעבר ל-5 זרים), אפילו פרי נטש את הספינה הטובעת והתפטר אחרי 11 שנים, ומכבי ראשון לציון ירדה ליגה לראשונה אחרי 34 שנים.
פרי. גם היו"ר האגדי עזב (אלן שיבר)
התופעה
יותם הלפרין התחיל את העונה הזו כמנהל המקצועי של הפועל ירושלים, אבי אבן בכלל היה ראש מערך הסקאוט ופיתוח השחקנים במכבי תל אביב. ספק אם מישהו מהם חלם, קיווה, חשב או רצה לסיים את העונה כמאמן. אבל העונה הזו לא התפתחה טוב עבור שני המועדונים הגדולים בישראל: אורן עמיאל כשל לחלוטין ויאניס ספרופולוס נרמס על ידי הפועל ת"א פעמים בעונה, כולל בחצי גמר הגביע. השוק היה דליל, עבור אלה ועבור אלה, ושתי הקבוצות - כל אחת מסיבותיה - מצאה פתרון אין האוס. וכך, רצה הגורל שבדיוק באותה עונה - גם ירושלים וגם מכבי ת"א שמו את המפתחות בידיים של שני אנשי מקצוע, שמעולם לא היו מאמני בוגרים.
ההפתעה
ניצחון של הפועל תל אביב בדרבי זה לא מפתיע. זה כבר קרה בגלגול הנוכחי - בהדר יוסף, בבית מכבי, בדרייב אין, ביד אליהו. אבל שלושה? בעונה אחת? כולל אחד בחצי גמר הגביע שמביא לפיטורים של מאמן מכבי ת"א? זה באמת חריג. אבל זה בדיוק מה שהפועל ת"א עשתה העונה למכבי ת"א: סוויפ ענק של 0:3, אירוע שקרה לראשונה מאז שנת 1969, כשכל ניצחון מרשים יותר מהשני: אחד בהיכל שהכניס את האדומים לרבע גמר הגביע, אחד בדרייב אין ללא ג'ייקובן בראון הפצוע, והדובדבן בחצי גמר הגביע - משחק הנוקאאוט הראשון אי פעם שהפועל מנצחת ביד לאחר 23 הפסדים. והחל מיום חמישי: עוד שלושה דרבים לפחות.
המשחק
עד לרגע האחרון של העונה, היה ברור שהמשחק הכי גדול היה בדרייב אין, זה שהפועל גליל ניצחה בו את הפועל תל אביב בפיניש מטורף עם סל על הבאזר של אייק אירבו. אבל המשחק שנעל את העונה הסדירה, בין מכבי תל אביב להפועל חיפה, היה משהו אחר לגמרי. זה היה אירוע - התחיל ב-21:00 והסתיים באיזור 00:00. זה התחיל עם ההתמוטטות של אנטה ז'יז'י'ץ' ורגעי חרדה חריגים בהיכל, והמשיך עם קרב מטורף על הפרקט שהוכרע רק אחרי שתי הארכות - כשהפועל חיפה מצליחה להדוף פעם אחר פעם כל קאמבק צהוב. עמית שמחון נתן את משחק חייו (41 נקודות, 9 שלשות) וריגש כשהקדיש את הניצחון לאחיו המנוח, בזמן שמכבי ת"א איבדה את המקום הראשון ממש בדקה ה-90.
המגמה
זו היתה עונה שבה הבית היה משמעותי יותר מכל עונה אחרת. אף קבוצה - לא מכבי תל אביב, לא הפועל ירושלים - לא סיימה עם מאזן חוץ חיובי, כשבני הרצליה (7:7) מצטיינת עם 50%. זו היתה עונה שבה המאזנים נטו בבירור לטובת הקבוצות המארחות, ולכן יכול שיתרון הביתיות בפלייאוף יעשה את ההבדל צל"ש או טר"ש. המצטיינת היתה הפועל ירושלים, עם 1:13 בארנה, והעובדה שהיא סיימה במקום הראשון עשויה גם להיות שווה אליפות. לא פחות.
אבן. למה לחפש בחוץ? (אלן שיבר)
שמחון. משחק לפנתיאון (אלן שיבר)
וקצת תארים אישיים
התגלית: גבי צ'צ'אשווילי, שבעונת הבכורה בליגת העל, לא העמיד רק מספרים יפים (7.9 נקודות, 5.2 ריבאונדים) אלא הראה שאם יתפתח נכון, יש לכדורסל בישראל סנטר לעשור הבא.
שחקן ההגנה: כריס ג'ונסון. כל עוד הוא כאן, התואר הזה שלו. סוג של טאבו.
המאכזב: ת'ון מייקר. כל השלישיה שהגיע ב"יום הבומים" ההוא (אנתוני בנט, שון קילפטריק ומייקר) לא סיימה את העונה בהפועל ירושלים, אבל מייקר היה המאכזב מכולם. הוא הגיע בכסף גדול, עם רזומה NBA מכובד ועם ציפיות להפוך לאחד הסנטרים הדומיננטיים בליגה. בפועל? חוסר חיבור מוחלט לכדורסל האירופי ולתלכיד שבנה אורן עמיאל, עד השחרור הצפוי בדצמבר.
השחקן המשתפר: מייקל בריסקר. אחרי שלא התאקלם בהפועל תל אביב וירד ליגה עם מכבי חיפה, הוא מצא בית בחממה בגלבוע. בריסקר ג'וניור מסיים את העונה הזו עם האחוזים הגבוהים בליגה מחוץ לקשת (47.8%) ושלישי בנקודות (11.8) מבין הישראלים. הפוטנציאל, כך נראה, מתחיל להתמשש באמת.
חמישיית העונה: צ'ינאנו אונואקו, נמרוד לוי, כריס ג'ונסון, כריס באב, ג'יילן אדאמס
החמישיה השניה: רומן סורקין, סולימאן בריימו, ג'יימס יאנג, סקוטי ווילבקין, רטין אובסהואן
מייקר. לא ענה על הציפיות (אלן שיבר)