לפני עונותיים בלבד עוד הייתה הרצליה קבוצת ליגת לאומית. ואז הצליחה איכשהו לחזור לליגה הראשונה, דרך איזו קומבינה קטנה בחסות העטלפים הסינים. ולא משנה מה יקרה בסדרה האחרונה שנותרה, זו כבר הקבוצה הכי גדולה בהיסטוריה של בני הרצליה/בני השרון. ואם כן תצליח לנצח עוד שני משחקים לפני הישמע הגונג האחרון, בדרך לדאבל מהדהד, תיכנס לדיון על תואר הקבוצה הכי גדולה שהייתה כאן – אי פעם – שאיננה מכבי תל אביב. אי פעם. כולל כל וריאציה של הפועל ירושלים, הפועל תל אביב, הפועל חולון וכן הלאה.
אף אחד לא שמע את משק כנפי ההיסטוריה עת הוכרז זופר אבדיה כמנהלה המקצועי של המועדון הזה לפני כשנה. זה הרגיש, במקרה הטוב, כגימיק. יש ששמעו, במקרה הפחות טוב, את משק כנפי הפדיחה. כי זופי, טיפוס שהמילה צבעוני מאפירה לעומתו, לא נתפס כאיש רציני. או כאיש מקצוע רציני. והאמת היא שלי, לפחות, אין שמץ של מושג מה תפקידו האמיתי של האבא-של בכוח. אני לא יודע אם הוא עונה על הגדרת התפקיד המסורתית, או על הגדרה לא מסורתית בעליל. אני לא יודע אם הוא רק הפרונטמן או שמא הבקליינר.
פודקאסט ספיק אנד רול לסיכום התבוסה בהיכל:
אני כן יודע שהרצליה הלחימה תחת ידיה השנה קבוצת כדורסל אדירה. ואני כן יודע שהוחתם שם העונה סנטר שעונה לכינוי צ'יף, שהוא כנראה הביג גאי הכי מוכשר שדרך על הפרקט אצלנו (ועל הליגה שלנו) מאז שניקולה וויצ'יץ' עשה דברים שבהם הוא טוב, כלומר לשחק כדורסל. סיכומי עונה צריכים לעשות רק בעוד שניים או שלושה משחקים, זה נכון. אבל יש שלושה מצטיינים עליהם צריכים להכריז כאן ועכשיו. שחקן העונה הוא צ'ינאנו אונואקו. מאמן העונה הוא אורן אהרוני. והמנהל המקצועי של העונה, שהתרומה שלו איננה רק אד הוק אלא לא פחות מהיסטורית, הוא אחד זופי אבדיה.
טרם פתיחת הסדרה מול מכבי, הביט עולם הכדורסל המצומצם שלנו בתדהמה בסגל שרשמה מחזיקת גביע המדינה. כי במקום די.ג'יי קופר, שהגיע כמחליף זמני וסיים את העונה בטירוף, החליטו שם להלביש את קווינטון הוקר, שלא שיחק כדורסל מאז חודש פברואר. והיו כאלה, כולל מלהג זה, שתהו אם מדובר בהחלטה עניינית או שמא כזאת שקשורה לענייני חוזה עתידי. והטרוניות הללו הפכו קולניות יותר לאחר משחק מספר 1 בסדרה, שבו הוקר היה בעיקר נוכח נפקד. ואז הגיע גיים 2. ואז הגיע המשחק המכריע, שעליו חלש ובו שלט ההוקר. כולל 6 כדורים חוזרים. כולל 5 אסיסטים. כולל 5 חטיפות. כולל תחושה של בעל בית, דבר שעליו יכולה היריבה הצהובה רק לחלום. בעונה כזאת של הרצליה, נראה שכל החלטה מלמיליאן. ואם כבר דוגמאות מהעדה המסוימת הזאת, אז כל החלטה אורן אהרוני.
הרצליה ניצחה את מכבי תל אביב 1:2, תוצאה שאיננה משקפת את יחסי הכוחות האמיתיים בין הקבוצות. כי הסדרה הזאת הייתה חד צדדית לחלוטין. כי הרצליה היא קבוצה הרבה יותר טובה מאשר יריבתה הצהובה. מכבי, צריך לומר ביושר, הצליחה לגנוב משחק אחד, שלא הגיע לה, ובכך לגרור את הקבוצה העדיפה למשחק שלישי. אחרי שהודחה בחצי גמר גביע המדינה מול היריבה העירונית האדומה, הצהיר דני פרנקו שהפועל תל אביב, לפחות נכון לתקופה ההיא, פשוט קבוצה טובה יותר ממכבי תל אביב. ובצדק. אורן אהרוני, להבדיל, הוא לא אחד שיגיד דברים כאלה. את זה אנחנו אומרים בשמו ובמקומו.
הצלחה היסטורית. זופי אבדיה (אלן שיבר)
הרבה מאוד שאלות ובעיות הונחו לפתחה של מכבי תל אביב לקראת סיומה של העונה הנוכחית. בני הרצליה עזרה לה בחלק גדול מהפתרונות. אם תכננו מי ממקבלי ההחלטות בצהוב להריץ איזשהו סיבוב יח"צ סביב בחירת המאמן, בדרך להשארתו של איש המערכת אבן, אז זה כבר לא קורה. כלומר, סנריו שבו אנחנו מדווחים על ההחלטה של מכבי לעשות ה-כ-ל כדי להנחית כאן מאמן יורוליג בכיר, שלא מסתייעת בסוף בשל פערים קטנים. וכשאני כותב פערים קטנים, אני מתכוון לכך שאותו בכיר לא מגיע משתי סיבות עיקריות. הראשונה היא שהוא פשוט לא מעוניין. השניה? שאם כבר, הוא רוצה הרבה כסף ושלהם אין את הכסף הזה לשלם. ואם אין את הבכיר הזה, ומי שנותר בשוק הם רק מאמני דרג ביניים שלא עשו שום דבר משמעותי או בכלל בליגה השניה בטיבה בעולם, אז חבל על הכסף ועדיף כבר אבי אבן.
הקיצר, זה כבר לא רלוונטי. וטוב שכך. אבי אבן הוא איש מערכת מסור, שעשה כל שיכול היה לטובתו של המועדון שאותו הוא אוהב. אבי אבן הוא גם איש כדורסל מוכשר, שיכול, אם רק ירצה, להפוך למאמן כדורסל בכיר במחוזותינו. העניין הוא שאבן הוא אמנם מאמן כדורסל ביכולותיו ובהגדרתו, אבל זהו איננו המקצוע שבו בחר. וכאשר ניצבה האימפריה של הספורט הישראלי בפני משחק הדחה, כאשר על הקווים מסתובב מאמן ש(מעשית) מעולם לא אימן, כאשר מאחוריו אנשים נחמדים, שמעולם לא היו עוזרי מאמן בכירים (או בכלל), אז זהו רגע שפל היסטורי בתולדותיו של מועדון היסטורי.
והיה זה רק אירוני וסמלי לראות את המיסמאץ' המוחץ על הקווים, כאשר איש מקצוע מנוסה ושקול, שרק לפני רגע עוד עבד במכבי תל אביב (אבל רק במחלקת הנוער), מייצר נוקאאוט מהדהד לגרסה שהוצבה בצד השני, הצד שביזה לא אחת את מאמניו, כולל הבכירים והטובים שבהם. הצד שבז לא אחת למעמד המאמן. שלו עצמו. פעם הצהירו אנשים בצהוב שבמכבי תל אביב חשוב שעוזר המאמן יהיה מאמן בכיר בעצמו. בעונת 2021/22 גילינו שאפילו המאמן עצמו לא חייב להיות מאמן בכיר. או מאמן בכלל.
יובל בנאי, אוהד צהוב (לפחות בכדורגל), כתב פעם, בהקשר אחר, שהאויב כבר לא מפחיד הוא רק זקוק לרחמים. אם נרצה לספר את סיפורה של העונה האחרונה וננסה לדייק את התחושות של קבוצות הליגה כלפי נציגתנו המשוריינת, נוכל להסתפק בטקסט הזה מתוך השיר של משינה. מכבי תל אביב, יהא תקציבה אשר יהא, הפכה לקבוצת ליגה מן המניין. אחת שלא מסוגלת לייצר שום הרתעה כלפי היריבות שלה. אחת שהפסד שלה, בחוץ אבל גם בבית, לא מעורר התרגשות מיוחדת, מאחר שהוא כמעט מובן מאליו. כל קבוצת ליגה יכולה לנצח את מכבי תל אביב. ומעשית, רוב הקבוצות ניצחו אותה.
יש לנו עוד קיץ ארוך ללהג על שוק המלפפונים ועל ההחלטות שאמורות להתקבל. אפשר להתחיל במי שלא. קלויארו, נאנלי, ריינולדס, וויליאמס, תומאס. וחרף הפיתוי (הכספי), גם לא קינן אוונס. וגם לא ג'ייק כהן. ועם כל הרצון הטוב וחרף הלב הגדול שמפגין תמיד, גם לא דיברתולומיאו. מכבי תל אביב צריכה להיגמל מהרגלים אליהם התמכרה, ולמרבה הצער, הוא אחד מהם. ואם היה למכבי תל אביב גם ראש מחלקת סקאוטינג מתפקד, להבדיל מכזה שהוצנח לעמדת המאמן, אפשר היה לקוות עבורה שעבודת שטח מסיבית כבר נמצאת בשלבים מתקדמים. וזהו, שלא.
אם רק היה ראש סקאוטינג מתפקד, שלא עסוק בלאמן. אבן (אלן שיבר)