אחרי אימון הבוקר השגרתי ביום המשחק באילת, הפועל תל אביב חזרה למלון לאכול ארוחת צהריים. כלומר, רוב הפועל תל אביב. אף אחד לא יודע איפה נייט רובינסון.
דקות בודדות חולפות, ומהלובי בוקע רעש אדיר. מתסבר שהטאלנט החליט - על דעת עצמו כמובן - ללכת לקניון ולקנות מערכת סטריאו ענקית. למלון הוא חזר ברגל, כשהמערכת העצומה בידיים שלו, כמעט מסתירה את כל גופו. פול ווליום, מוזיקה שחורה. "קניתי את זה כדי שיהיה מצב רוח לשחקנים", הוא הסביר.
כמה רגעים אחר כך, כל המלון כבר היה על הרגליים. נייט הצליח, כרגיל.
"פנזטיה לא הגיונית"
"אתה איש גדול, אבל אתה חייב טיפול תרופתי".
זו היתה התשובה הצינית והתמציתית של רמי כהן ב-5 בפברואר 2016 לסוכן השחקנים אורי ברנע, שהציע לו להחתים את נייט רובינסון בהפועל תל אביב.
זה הרי מדע בדיוני, לא? 12 עונות ב-NBA, ממוצע קריירה של 11 נקודות, אלוף ההטבעות שלוש פעמים, בן 31 בסך הכל, סוואג של סופרסטאר. עם כל הכבוד, מה לרזומה הזה ולהפועל תל אביב?
בהפועל לקחו כמה ימים לחשוב ולעכל. לא בכל יום עומד על המדף כזה שחקן. הם לא ממש ידעו איך לאכול את ההצעה, עד כמה - או אם בכלל - לקחת אותה ברצינות. שחקן בקליבר של רובינסון אמור להיות ב-NBA, ואם לא ב-NBA, אז לשבת על חוזה שמן בסין, ואם לא בסין אז לכל הפחות ביורוליג. "חשבתי שהסיכוי שרובינסון ילבש אדום באותה עונה, זהה לסיכוי שאני אחליף את כל החולצות האדומות בצהובות", נזכר ידידיה רפפורט. "זה היה נראה כמו פנטזיה לא הגיונית".
אבל ברנע הסביר לראשי הפועל ת"א שהוא רציני. נכון, זה רחוק בכסף, ונכון - הסיכוי קטן. אבל נייט לא שולל את זה על הסף, בטח ובטח כאשר חברו הטוב טרה סימונס משחק בקבוצה.
רפפורט וכהן התלבטו. מצד אחד יש פה חתיכת שחקן, מצד שני - מדובר בטיפוס מיוחד, ומי יודע באיזה כושר הוא אחרי כמה חודשים טובים ללא כדורסל. זה יהיה או צל"ש או טר"ש. או שהוא יסחוב את הקבוצה על הכתפיים, או שהוא יהיה המסמר האחרון בארון בעונת 2015/16, בה הפועל בקושי נאבקה על עליה לפלייאוף.
רובינסון עם רפפורט. "נראה כמו פנטזיה" (מנהלת הליגה)
צמד הרי"שים, רמי-את-רפפורט, העריכו שהסיכוי גדול מהסיכון והחליטו לקחת את הצ'אנס. ובכל מקרה, המרחק בין ההחלטה לנסות להביא את נייט רובינסון לבין להוציא את המהלך לפועל - הוא כמו המרחק בין הדרייב אין למדיסון סקוור גארדן. מה כבר אפשר להפסיד.
"אם המאמן ירצה את נייט, אנחנו נלך על זה", בישר רפפורט לברנע, ונתן למעשה את האור הירוק הראשון. "זו אמנם עסקה יקרה ונצטרך למצוא את הכסף בשבילה, אבל רובינסון זה שחקן שיכול להכניס את המועדון לטירוף".
בצוות המקצועי האדום, באופן טבעי, התייחסו בחשדנות לסיפור של רובינסון, מה שגם שעל הפרק היו שחקנים מעניינים אחרים, כשאפילו דלונטה ווסט (!) הוצע ע"י ברנע. "ברור שהכרתי את נייט, אבל הייתי צריך לעשות הרבה בדיקות לגביו", מספר שרון אברהמי, מאמן הפועל ת"א באותה עונה. "לא ידעתי באיזה כושר הוא, רציתי להבין גם למה שחקן כזה נמצא בלי קבוצה".
במהלך אחד האימונים, כאשר הנושא כבר היה באוויר, טרה סימונס פנה לאברהמי והבטיח ש"שחקן ברמה הזו לא נחת בישראל הרבה זמן". ועדיין, החששות היו שם: לאברהמי והפועל היה ברור שאם הקבוצה נופלת עם נייט - הלכה העונה.
גם ברמת ההתאמה לסגל הקיים היו דאגות. רובינסון, 175 ס"מ ביום סביר, אמור היה לחבור, אם וכאשר, לרביב לימונד ותמיר בלאט הצעיר - אפשר לומר בזהירות שאירופה כבר ראתה קווים אחוריים גדולים ופיזיים מאלו. אברהמי ביקש לדבר עם נייט ישירות.
רובינסון הבהיר שלמרות שלא שיחק שלשה חודשים הוא יכול להיכנס לכושר במהירות - שחקן ברמתו יודע לשמור על הגוף גם כשהוא לא משחק. אבל יותר מהכל, הוא הבהיר שהכסף מבחינתו הוא לא העיקר. אמנם השכר של רובינסון היה גבוה מאוד במונחים של הפועל ת"א, אבל עבור שחקן NBA שהרוויח מיליונים בקריירה, זה דמי כיס. הוא רוצה ליהנות.
אברהמי השתכנע. הפועל ת"א, היא ולא אחרת, תנסה להחתים את נייט רובינסון.
מבצע נייט
המו"מ מול טיפוס כמו רובינסון הוא שונה. מול רוב השחקנים, עיקר ההתנהלות נוגעת בדרך כלל לגובה השכר, משך החוזה ותנאים נוספים כמו רכב ודירה. סטנדרטי, אתם יודעים.
אלא שברובינסון אין שום דבר סטנדרטי.
בשלבים הראשוניים, בהפועל הרגישו שהוא מנסה למשוך זמן. שהוא מבקש בכוונה סכומים שידע שהפועל לא מסוגלת לשלם, גם אם תתאמץ הכי חזק שלה. הוא קיבל באותם ימים מסרים מממפיס גריזליס לאור הפציעה של מריו צ'אלמרס - אבל גם שם שום דבר לא הבשיל.
רק רצה להיות ליד החבר סימונס (מנהלת הליגה)
בסוף הוא נחת
לאחר שהתייאש מהניסיון לחזור ל-NBA ועל רקע העובדה שרצה לשחק עם חברו סימונס, הפועל ת"א הפכה לאופציה הכי טובה שלו. הכסף, כאמור, לא היה העניין מבחינת השחקן - וב-12 במרץ הכל סוכם.
אלא שבהפועל לא מיהרו לצעוק "יש" לפני שכדור עובר דרך הרשת. מלבד רפפורט, כהן, אברהמי וברנע, אף אחד לא ידע שמהלך הזה אכן נרקם. לא יצאה שום הודעה לתקשורת, כלום לא דלף החוצה, כי בהפועל חששו שלמרות שיש הסכם חתום, משהו עוד עלול להתפקשש. בכל זאת, זה נייט רובינסון.
מבחינתם, כל עוד כף רגלו של נייט לא דרכה בישראל - העסקה לא יצאה לפועל. "אם חס וחלילה משהו היה משתבש, איך היינו נראים?", אומר רפפורט.
ואכן, דווקא אחרי החתימה, התחילו הבעיות.
נייט החל לנהל מול הפועל ת"א מו"מ על הטיסה. מתי הוא מגיע, איך הוא מגיע, בתאריך הזה כן, בתאריך הזה לא. בסופו של דבר, רפפורט שלח לו את כרטיס הטיסה שכורטס לו, ל-17 במרץ. "אני מתייעץ עם אשתי וחוזר אליך", ענה לו רובינסון.
רובינסון לא חזר אליו.
יום עובר ועוד יום, אין קול ואין עונה. אין אישור לטיסה מצד רובינסון, אין אפילו אות חיים. האנשים של הפועל התקשרו בטירוף, ניסו לתפוס את הכוכב האמריקאי, אבל שום דבר לא עזר - הבחור פשוט ניתק מגע. לא ענה, לא חזר לטלפונים. כלום.
בהפועל התחילו להתייאש. כנראה שזה טוב מדי מכדי להיות אמיתי. "נייט לא יענה לנו יותר", אמר בזמנו רפפורט המדוכדך לברנע. "אם הוא באמת נוחת בארץ, אני מקיף את הדרייב אין עירום עם חוטיני".
אחרי חמישה (!) ימים תמימים של סינונים אינסופיים, רובינסון מואיל בטובו להחזיר טלפון. "ידידיה, חשבתי על זה והחלטתי שזה לא מתאים, אני לא מגיע".
בעלי הפועל ת"א ראה באותו רגע שחור בעיניים. הרי לאורך כל הדרך, אף אחד לא באמת האמין שהפועל באמת תצליח לעשות את זה, היו כאלה שזילזלו אפילו. והנה, דווקא אחרי שהמגדל הזה נבנה נגד כל הסיכויים, הוא קורס בשניה האחרונה.
אברהמי. "היה שינוי באווירה" (מנהלת הליגה)
אבל מה שרפפורט לא ידע, זה שרובינסון התקשר אליו רגע לפני שהוא עולה על המטוס לישראל. נייט פשוט הסתלבט עליו, חשב שזה מצחיק. מין הומור שכזה.
לברנע הוא הודיע מיד לאחר מכן שהוא אוטוטו ממריא לישראל. ב-17 במרץ, חמישה ימים אחרי שנחתם החוזה וחודש וחצי בערך אחרי המייל הראשוני של ברנע לרמי כהן, הפועל ת"א הודיעה: נייט רובינסון חתם ונחת בישראל. מי היה מאמין.
"זאת היתה הפתעה עצומה, ברמה של כותרות ראשיות שאפילו הפועל לא מורגלת בהן", אומר רפפורט. "מאז פרוויס שורט, שהגיע אלינו לפני 30 שנה, לא היה פה דבר כזה".
ההבטחה על החוטיני, אגב - בדיוק כמו ההבטחה של ג'ובאני רוסו בעונת האליפות של הפועל חיפה ב-99' - מעולם לא קוימה.
הקרקס הנודד
"אחרי כמה אימונים, עדיין היה קשה לדעת למה לצפות ממנו", נזכר שרון אברהמי בימי נייט הראשונים. "מה שכן, ראינו שינוי באווירה, הוא לא הפסיק לדבר. כל השחקנים, במיוחד הזרים, העריצו אותו".
רובינסון החליף את טיילור באטל ובין לילה הפועל ת"א הפכה מקבוצה במשבר לקרקס נודד. רובינסון ערך את הבכורה שלושה ימים בסך הכל אחרי שנחת, כששבוע לפני כן הפועל מתפרקת עם תבוסה ב-21 נגד הרצליה. איתו, זו היתה קבוצה אחרת. נייט רקד על הפרקט עם 25 נקודות בניצחון על ראשון לציון, כולל שלשה מהחצי בשניות הסיום, שהוא חגג עוד לפני שהכדור נכנס.
יש כאלה שמותר להם לצעוק "יש" לפני שהכדור עובר דרך הרשת.
חגיגה זהה הוא ביצע נגד קרית גת: מתן נאור זרק בשניה האחרונה, ורובינסון הסתובב לחגוג עוד כשהכדור היה באוויר. "אלוהים ברך אותי בכשרון מיוחד", הוא סימס לאברהמי לאחר אותו משחק. הכדור של נאור, כמובן, נכנס.
נייט, את זה אי אפשר לפספס, היה טיפוס שונה מכל מה שהכירו בהפועל ת"א. הוא לא תמיד היה הכי רציני באימונים, אבל כשעלה על הפרקט - היה נושך כמו בולדוג. "הוא השחקן הכי תחרותי שהכרתי בהפועל ת"א, מאז ומעולם", אומר רפפורט.
התחרותיות הזו דחפה את רובינסון לקצה, והוציאה גם לא מעט פעמים את השדים הרעים. הוא הורחק נגד נס ציונה לאחר קרב אגרוף מול מיטשל וואט, ולאחר מכן הורחק ממשחק אחד על ידי בית הדין.
רובינסון בקרב עם וואט. הרגיש שמחפשים אותו (עודד קרני)
השאיר חותם (אלן שיבר)
נייט רובינסון הרגיש שמחפשים אותו כי קוראים לו נייט רובינסון.
הוא הרגיש ששחקנים מנסים להוציא אותו מהכלים בכוונה. "הוא חשב שהיד איתו קלה על ההדק", נזכר אברהמי. "אחרי אחד המשחקים הוא כתב לי 'אני לא צריך את הבולשיט הזה, אני רוצה לעזוב'. עם אחד כמו נייט, הייתי צריך כל הזמן לעשות שיחות, להשאיר אותו מפוקס בעיקר, למרות כל הניסיון שלו".
לאמן את רובינסון, במיוחד בליגה שקטנה למידותיו, זו משימה לא פשוטה. אחרי שבועיים-שלושה, הוא כבר התקשר לאברהמי וביקש שהקבוצה תעבוד על תרגיל חדש במיוחד עבורו; לחלק האחרון של אסיפת הווידאו לפני משחק 5 (!) בסדרת הפלייאוף מול ירושלים הוא ביקש להביא את מערכת הסטריאו, זו מאילת, כדי שיהיה שמח; במשחק עצמו, הכי גדול של הפועל באותה עונה, הוא "נעלם" רגע לפני הצגת השחקנים - בשביל לרדת לחדרי ההלבשה, בלי להודיע לאף אחד, לדבר בטלפון עם חברה שלו; בדיעבד, אפילו אומרים בהפועל שבשלב מסוים הוא ניסה פחות לחדור לסל ויותר לזרוק שלשות, כדי "לשמור על הגוף" כדי להגשים את החלום ולהתקבל ל-NFL.
האירוע שקרה במשחק מול קרית גת, מתמצת היטב מיהו האיש. אברהמי סימן על חילוף - תמיר בלאט במקום נייט, שבאותם רגעים היה בקצה השני של המגרש - קרוב יותר לחדר ההלבשה מאשר לספסל. אלא שרובינסון לא ירד לספסל - הוא פשוט עזב את הפרקט לכיוון חדר ההלבשה. בהפועל לא הבינו מאיפה זה בא. רמי כהן אמר לסימונס שאם רובינסון ירד סתם ככה לחדר ההלבשה, הוא יכול להתחיל למסור לחבר שיארוז מזוודה בחזרה לארצות הברית. כהן, יחד עם מנהל הקבוצה קורקי, הלכו לחפש את הבחור, ולא מצאו אותו. 5 דקות חלפו עד שרובינסון חזר לספסל. אנשים הפועל הכועסים/המומים שואלים "איפה היית"?
"בשירותים".
לתפוס את הראש
רובינסון הגיע מכוכב אחר. לא רק על הפרקט, אלא גם מחוצה לו. סוג של יישות נפרדת. בהפועל, לדוגמה, רצו לשכור לו דירה, אבל הוא העדיף לגור עם סימונס. הוא קיבל גם רכב, אבל לא הניע אותו אפילו פעם אחת לכל אורך השהות בישראל.
ביום של משחק הבית נגד מכבי חיפה, נייט התקשר לאורי ברנע והודיע לו שהוא לא מופיע למשחק - אלא אם כן מלצרית בשם מאי - ששירתה אותו בבית קפה בגבעתיים, מגיעה למשחק ומקבלת כסא לפרקט. לנייט לא היו שום פרטי קשר, כי את רוב זמנו בפאב באותו ערב הוא העביר בשיחה עם פיני גרשון, על המשחק של ניו יורק ניקס מול מכבי ת"א בגארדן - שבו פיני הורחק.
אבל את בקשותיו של רובינסון מומלץ למלא, אז אודי ברנע - בן הדוד של אורי ושותפו לסוכנות - נרתם למשימה כדי לנסות לאתר את המלצרית. הוא נתן לה הזמנה, ומאי, בסופו של דבר, הגיעה למשחק. רובינסון, אם תהיתם, עלה לשחק, הפעל גם ניצחה.
חודשיים וחצי היה פה נייט רובינסון. חודשיים וחצי שבהם הוא הפך את הפועל תל אביב להצגה הכי טובה בעיר. "ההתנסות הזאת עם נייט היתה שווה כל דקה של קושי בענף הזה", מסכם רפפורט. "ממש לא היה קל איתו, אבל במילה אחת - זה היה מדהים".
בהפועל עדיין תופסים את הראש איך יכול להיות שנייט לא לקח את הזריקה המכריעה במשחק 5 מול הפועל ירושלים, אבל בעיקר תופסים את הראש ומשפשפים את העיניים - איך יכול להיות שנייט בכלל הגיע לפה מלכתחילה.
אם הייתם שואלים את נייט, אז התשובה פשוטה: הוא בא להיות עם חבר, בא ליהנות. לקנות מערכת סטריאו באילת, להטריל את הבוסים שלו. אבל קשה לקבוע מי נהנה יותר - הוא מהפועל, או היא ממנו.
לפעמים אפילו קשה לקבוע אם כל זה קרה באמת.
הצגה של איש אחד (אלן שיבר)