בגיל 34, גל מקל, אחד השחקנים עם הקריירות הכי מרשימות ומגוונות בתולדות הכדורסל הישראלי, הודיע היום (רביעי), על פרישה מהמשחק. מקל שיחק בסך הכל בחמש מדינות שונות מחוץ לישראל, ובליגות החזקות ביותר בעולם. 2 קבוצות ב-NBA, שלוש קבוצות שונות בספרד, שתי קבוצות באיטליה, שתי קבוצות ברוסיה וקבוצה אחת בסרביה. בסך הכל זכה בקריירה בשתי אליפויות בישראל ובגביע המדינה אחד.
מקל פתח ואמר: "יש ברגע הזה הרבה סיפוק ותודה, אבל גם עצב, כי זה רגע שהחלטתי לסיים בו פרק שהוא אהבת חיי, והוא לשחק כדורסל. לא נפרדתי מהמשחק לרגע מגיל 3. הכדור הזה הביא לי רגעי אושר, הכרה ותהילה, הוא הביא לי גם רגעי עצב ותסכול. הוא נתן לי פרנסה והכיר לי אנשים שהיום הם משפחה. בראייה של קריירה אני יכול להגיד שאני אוהב ומעריך כל רגע ורגע. אני אוהב ומעריך כל אימון, כל משחק, ואפילו כל פציעה".
"הכדורסל לקח אותי מסביב לעולם. נתן לי פרנסה והכיר לי אנשים שהיום הם משפחה. אני אוהב ומעריך כל רגע בקריירה שלי. כל תואר, כל ניצחון, כל אסיסט, כל איבוד, כל אימון, כל הפסד ואפילו כל פציעה. הגשמתי את כל מה שחלמתי עליו. אני אמשיך להנות מהכדורסל מהטלוויזיה ואולי אפילו בעבודה עם שחקנים שרוצים לעשות את אותה דרך מדהימה. כרגע אני לא מרגיש שאני יכול לתת למשחק הזה את מה שמגיע לו וזה את כל כולי. זה הרגע הנכון להפסיק ולהגיד תודה".
"בשנתיים האחרונות הייתי במרדף מתיש להיות כשיר. הדרייב הכי גדול שלי היה הנבחרת. הרבה פעמים הרגשתי שאני קודם כל שחקן נבחרת, לפני הקבוצה. לדעת שאני מסיים כקפטן נבחרת ישראל זה אחד הדברים הכי מרגשים. כל הרגעים האלו, הטובים והטובים פחות, השלימו מסע שעשה אותי הבן אדם שאני היום".
כדורסל יקר, אני נפרד ממך היום בצורה מקצוענית. הייתי בטוח שזה לא יגיע".
גל מקל ודניאל סימס (אלן שיבר)
לצד בני המשפחה (אלן שיבר)
מוקיר כל רגע (אלן שיבר)
קריירה מפוארת (אלן שיבר)
מקל סיפר: "השנתיים האחרונות לא היו פשוטות. בסטנדרטים שהרגלתי את עצמי לאורך הקריירה, זה מתיש. אולי אשתגע בעוד כמה חודשים ואגיד לעצמי 'מה עשיתי?', אבל לא נראה לי. זה מרגיש לי הזמן. דמיינתי את היום הזה, ראיתי חברים שפורשים וב-90 אחוז אני שמח ומאושר. אני הכי שלם עם עצמי ומתרגש לקראת הדברים שיבואו".
"זאת חובה שלי לתרום ולעזור לענף הזה כמה שיותר. אני לא יודע איך זה יקרה עדיין, אבל זה יקרה. הרגעים הטובים בקריירה? "שתי האליפויות, החתימה ב-NBA, רגעים גדולים בספרד, עם הנבחרת שקשה לתאר את ההרגשה שמדינה שלמה מאחוריך"
"פספוס? רציתי לקחת תואר אירופי. יורוקאפ, יורוליג, גביע ספרדי - זה לא יצא. אבל אי אפשר הכול. סימנתי וי על 90 אחוז, זה בסדר שיש חלק שלא יצא".
"לא חששתי מהיום הזה. הוא עבר לי בראש אבל בחודשים האחרונים ישב לי בראש ובבטן. עוד לפני אליפות אירופה היו לי אופציות טובות בארץ. לא הייתה נקודה ספציפית שבה החלטתי על פרישה. כששיחקתי באנדורה לא נהנתי, אולי אחת הפעמים הבודדות ששאלתי את עצמי, ' מה אני עושה פה'?, שיתף מקל.
"אני מרגיש שהייתי יכול בכיף לתת עוד שנה-שנתיים בליגה ולעזור לאיזה קבוצה, אבל אם זה לא בסטנדרטים שהעמדתי לעצמי כל הקריירה, אין טעם. אצלי זה הכל או כלום. אני רואה הרבה שחקנים מצוינים במקצוע הזה שנופלים בין הכיסאות ובני 24-25 שלא פרצו. לי היה המזל להגיע לידיים הנכונות שראו את חומר הגלם ונתנו לי הכוונה. למדתי ממאמנים ושחקנים גדולים וזאת זכות".