קשה להאמין, אבל לפני שמונה שנים בלבד מאמן ישראל עמד על הקווים בגמר ה-NBA. דייויד בלאט הגיע במהלך הקריירה שלו לשיאים שאולי אף ישראלי אחר לא יוכל לשחזר, ולכבוד יום ההולדת ה-75 של המדינה הוא הגיע לסדרת הראיונות המיוחדת של ערוץ הספורט, "זו אגדה", עם כמה מדמויות הספורט הבולטות במדינה כדי לחזור לכמה מאותם רגעים, והתחיל דווקא בטרפוד המינוי שלו למאמן נבחרת ישראל.
"זה זיכרון שכואב לי לחשוב עליו", הוא מספר, "אני לא אוהב להיכנס לזה, אבל היו אנשים מקבוצה מסוימת שלא כ"כ אהבה את מכבי ת"א, איפה שאני עבדתי, והחליטו להפעיל לחץ על האחראי על האיגוד ולדאוג לאיים בתביעה שאם אאמן את הנבחרת, הם יעשו בלאגן. אותו יו"ר אמר שאני לא אוכל להיכנס לאולם עד שאני לא אשלים את הקורס. הייתי בדרך לקבל את האישור, ואימנתי מספיק שנים בליגה. באותו רגע אמרתי 'עד כאן'. לא נעלבתי, פשוט אמרתי שזה מספיק לי. אני אמשיך הלאה לכיוונים אחרים".
לאמן מול נבחרת ישראל עם רוסיה
"לא היתה לי תחושה טובה, כי חלק מאותם שחקנים שאני כ"כ אוהב עד היום היו בקבוצה הזו. אני זוכר שעמדתי על הקו לפני המשחק עם נבחרת רוסיה, שהייתי גאה לאמן אותה, ומולי עמדה נבחרת ישראל, ואני שומע את ההמנון ואני שר אותו ויורדות לי דמעות מהעיניים".
חצי הגמר מול צסק"א ב-2014
"החיים של כדורסלן וספורטאי ומאמן... אתה רואה דברים באופן מיוחד מתחברים אחד לשני. חריאפה איבד כדור ש... אין לזה שום היגיון, אין אפשרות שזה יקרה. הוא היה שחקן שלי בנבחרת רוסיה. זה כאילו הוא עשה לי טובה. אני בטוח שהוא לא עשה את זה בשבילי. היו מהלכים שעבדנו עליהם. דברים קורים וכולם חושבים 'אה, מזל'. אני לא מאמין במזל. אנשים כועסים כשהם שומעים אותי אומר את זה. האיבוד הזה הוא לא עניין של מזל. כשאתה מלמד את היסודות, אתה אומר 'תתפוס את הכדור עם הידיים'. תראה את הכדור נכנס לידיים שלך. הוא לא עשה את זה. זו טעות, טעות אנושים, אבל זה חלק מהיסודות. הזריקה של סוני ווימס לאחר מכן? אולי הוא לא התאמן מספיק, אולי היה לחץ עליו".
עם היקמן ורייס. "לא מאמין במזל" (Getty)
נס ז'לגיריס
"למשל, המסירה הענקית של גור שלף לדריק שארפ בנס ז'לגיריס. כולם אומרים 'איזה מזל שהוא מסר את המסירה הזו'. אני ראיתי את שלף מוסר את הכדור באימונים 25 פעמים. הוא היה מוסר אדיר והיתה לו את היכולת למסור לאורך כל המגרש. הוא גם היה שמאלי, אז לפעמים זה היה מטעה את המגן. זה ששארפ קלע... ראיתי אותו באימונים זורק אחרי האימון עם אנתוני פארקר 50-100 זריקות לשלוש. הרגשתי שהמשחק מול ז'לגיריס הלך. כששאראס יצא מהמשחק עם 5 עבירות כמה שניות לפני הסיום וראיתי אותו הולך ומתחבק עם המאמן והשחקנים של ז'לגיריס, הרגשתי רע. הרגשתי שהוא ויתר באותו רגע. שאראס היה ווינר גדול. זה היה אקט של קלאס כדי לתת כבוד לאנשים שהוא מכיר וגדל איתם, אבל זה היה ויתור. אז הרגשתי לא טוב. בהארכה ידעתי שננצח. ברגע שדריק קלע, המשחק היה גמור. התחלתי לחשוב על היין אחרי המשחק. לא משנה מי היה המאמן. לא היה להם צ'אנס".
גמר היורוליג מול ריאל מדריד ב-2014
"במחצית הראשונה היינו בפיגור די משמעותי וחזרנו לאט לאט וסיימנו את החצי הראשון במצב סביר. עשינו הרבה מהלכים של קבוצה שיודעת מה היא רוצה מעצמה. למדנו את זה תוך כדי העונה, עם לא מעט ייסורים. היינו צריכים לעבור דברים בשביל להגיע להבנה של מי אנחנו ואיך אנחנו צריכים לשחק. זיהינו חולשה ספציפית בהגנה של ריאל. הם לא הצליחו להסתדר עם זה. טייריס היה אומן באיך להפעיל את זה. הוא והיקמן לא באו מהקבוצות הגדולות. ניסינו תמיד להביא שילוב של אישיות וכישורים שהתאימו לדרך שבה רצינו לפעול כקבוצה וכמערכת. להיות ישראלי ולאמן את מכבי ת"א במדינה שלך ולהגיע לטופ של הטופ, חלק מההיסטוריה של המועדון המפואר הזה... זה משמעותי".
המינוי למאמן קליבלנד
"דיברתי גם עם קבוצות אחרות, אבל על השולחן היו שתי הצעות מפתות מאוד. אחת מהן היתה להיות העוזר הראשי של סטיב קר. השניה, שבאה מאוחר יותר, זה לאמן את קליבלנד, שלא הגיעה לפלייאוף לכמה שנים. סטיב מצא אותי וביקש ממני לבוא ולבקר אותו. הגעתי לארה"ב כי נסעתי ללוויה של אבא שלי באריזונה ובדרך חזרה עצרתי בקליפורניה וסטיב התקשר אליי להביע תנחומים על אבי וביקש לשבת ולדבר. אני הסכמתי ודיברנו. אני לא אשכח את זה. זמן קצר לאחר מכן הוא אמר לי שהוא רוצה אגיע לעבוד איתו. הייתי השמח שבאדם. אני הסכמתי לבוא ולעבוד עם סטיב וכמה ימים לאחר מכן קיבלתי טלפון מקליבלנד כדי להגיע לראיון. התקשרתי לסטיב ואמרתי לו שהציעו לי להתראיין לתפקיד המאמן הראשי, אבל כבר אמרתי לך שאני בא. הוא אמר לי שהוא רוצה שאלך לעשות את הראיון כי הוא בעצמו כמעט והסכים על חוזה עם הניקס וזמן קצר לאחר מכן קיבל פנייה מגולדן סטייט. הוא ובוב מאיירס לא האמינו שאקבל את התפקיד, אבל אמרו לי לעשות את זה כי בהמשך זה יכול היה לעזור לי".
ההחלטה של לברון לחזור לקליבלנד
"הגעתי לקבוצה ורציתי שהיא תצליח. לא ציפיתי שחודש אחרי שאני מגיע, הכל השתנה מאפס למאה. זו היתה הפתעה גדולה. תמכתי בזה. הבאנו את השחקן הכי טוב ב-NBA לקבוצה שלך. יכול להיות שלא קל לאמן אותו, אבל כמאמן אתה צריך להיות מוכן לקבל את האתגר של לאמן שחקנים שיכולים להוביל את המערכת הכי רחוק שאפשר. לא באתי לשם בשביל להאריך את הקריירה, אלא לעזור לקבוצה להצליח, והיא הצליחה".
עם לברון. "לא באתי כדי להאריך את הקריירה" (Getty)
ההבדל בין אירופה ל-NBA
"המשחק ב-NBA, מכל הבחינות, הוא משחק שונה. גם על המגרש וגם מחוצה לו. ברמות היותר גבוהות של הקבוצות, השחקנים הם הדומיננטיים. אם אתה לא מאמן עם מספר רב של שנים ב-NBA, אז אין לך את היכולת לשכנע שיש לגרג פופוביץ'. לא קל להכניס את הדברים שאני רציתי לעשות ולשכנע. רציתי לשחק איזורית. בזמן הזה, אי אפשר היה לשכנע אותם. היום כל הקבוצות עושות את זה. הם הסתכלו עליי כאילו אני עב"מ. הגענו לגמר ואני לא בטוח שבלי הפציעות של קווין לאב וקיירי אירווינג אנחנו לא לוקחים אליפות".
מערכת היחסים עם לברון ג'יימס
"היחסים היו בסך הכל בסדר. בשנה השניה עברנו לא מעט קשיים, גם בתוך הקבוצה וגם באיך שרציתי לנהל את הקבוצה. היינו במקום הראשון במזרח כשיצאתי. זה אומר שכנראה שחלק מאותם אנשים לא האמינו בי. לא יודע את כל הסיבות. אני לא מצטער שיצאתי מה-NBA. לא אהבתי את זה כמו שאהבתי לעבוד ולאמן באירופה. הכדורסל שונה והמבנה של הכל היה מאוד שונה. התגעגעתי להיות קרוב יותר לילדים שלי, לאנשים שאני מקורב אליהם".
להיות אבא של שחקן כדורסל
"תמיר נותן לי הרגשה ותחושה של כיף והנאה שאי אפשר להסביר. כשאני רואה אותו משחק ונהנה ונותן לקבוצות ולחברים לקבוצה את הדברים המיוחדים שהוא מביא לשולחן ביומיום, זה ממלא אותי באושר ובגאווה. הוא מיוחד באיך שהוא מסוגל להפעיל אחרים. אני עבדתי עם תמיר מאז שהוא ילד קטן ושואלים אותי 'איך לימדת אותו למסור ככה'. אני לא לימדתי אותו ומצביע למעלה. זה כישרון. מגיל שש ידעתי שהוא יהיה שחקן. הוא אהב את המשחק, אהב לעבוד וכשראיתי אותו משחק עם שחקנים שנה-שנתיים מעליו, הוא היה מוסר לאן שהשחקנים צריכים ללכת, הבנתי שהוא יהיה שחקן".
חמישיית כל הזמנים שלו
"אם אני צריך להרכיב קבוצה משחקנים שאני אימנתי, הייתי מתחיל עם ניקולה זיסיס מהתקופה שלי איתו בבנטון טרוויזו. אנתוני פארקר, שבעיניי הוא הזר הכי גדול אי פעם שהגיע לאירופה מבחינת מה שהוא הביא וההישגים שלו. לברון ג'יימס, אי אפשר לא להכניס אותו כי מבחינת היכולות שלו, אין כמוהו. אנדריי קירילנקו שעבדתי איתו בנבחרת רוסיה. הוא היה שחקן על דווקא בדברים שלא רואים בסטטיסטיקה. ביכולת שלו להשפיע על המשחק ובתור ווינר וכאדם מיוחד במינו. בעמדת הסנטר אני מתקשה לבחור בין ניקולה ווייצ'יץ' לנייט האפמן המנוח. הוא היה שחקן מיוחד במינו. קשה לבחור ביניהם".
תמיר בלאט. "ממלא אותי באושר ובגאווה" (יורוליג)