מכירים את השיר "איציק" של להקת פופלקס? הצעירים מבינינו בטח לא יודעים על מה אני מדבר, אז קבלו את המשפט הכי מוכר מהשיר: "קוראים לי איציק, אני חושב שהעולם יפה". אם תיגשו היום לאוהדי הפועל ת"א, זה בטח מה שהם מרגישים. מבחינתם, העולם יפה. איך לא? רק אתמול הם ניצחו ב-38 הפרש את הנמסיס הצהובה. אבל בואו אני אספר לכם משהו – העולם ממש לא יפה. הוא אפילו מכוער, מכוער מאוד. תשאלו את רגב פנאן, את רופא הפועל ת"א או את ארוסותו של ג'ון דיברתולמאו. האמת? תשאלו כל אוהד אובייקטיבי שראה אתמול את המשחק, והוא יגיד לכם שהוא פשוט נגעל ממה שקרה באולם בצפון תל אביב.
חשוב לי להדגיש, מדובר בקבוצה הכי מוכשרת שראיתי בימיי חיי שלבשה את האדום התל אביבי (הייתי קטנצ'יק בימי דייויד תרד'קיל העליזים, אז אנא סלח לי אדון שריף), ואחרי היעדרות של קרוב ל-20 שנים מרגע השיא של הכדורסל הישראלי, הפועל ת"א באמת ראויה להיות אלופה. כן, שמעתם נכון, מגיע להפועל ת"א לזכות באליפות, או לפחות לכפות משחק 3 ומכריע בסדרת הגמר, כי יש לה חתיכת קבוצת כדורסל. אה, ויש לה גם חתיכת מאמן שמתאים בול לסגל השחקנים שלו. אה, ואיך שכחתי, יש לה גם אולם ביתי שמזכיר לי את הז'לגיריו ארנה שבערבות ליטא או השטארק ארינה בבלגרד ואגלה לכם סוד – כשהקהל האדום עסוק בלעודד ולדחוף את קבוצתו, מדובר בקהל מספר1 בישראל. קל.
מועדון ספורט הוא לא רק ארון תארים, שחקנים אגדיים או מאמנים בלתי נשכחים. מועדון ספורט זה גם תרבות וערכים, להוות מגדלאור של קהילה שלמה. מה שהפועל ת"א עשתה על הפרקט בשנתיים האחרונות לא יסולא מפז, זה באמת משהו מדהים. כצופה ניטרלי שמכור לכדורסל הישראלי, לראות את קבוצת האוהדים שכבר נעלמה מהמפה חוזרת לימי הזוהר שלה זה מרגש ומסעיר, כי הפועל ת"א כל כך חשובה בענף שלנו.
שווים אליפות (אלן שיבר)
אבל יש עוד משהו שחסר, שהוא לא פחות חשוב מהיכולת על הפרקט או מלשכנע את תומר גינת לחזור הביתה, וזה לטפל בעשבים השוטים. יאללה, בואו נקרא לילד בשמו – החוליגנים. כן, אני מדבר על אלה שקראו אתמול קריאות מבחילות לעבר רגב פנאן (איכס, איכס ועוד פעם איכס), אלה שמרשים לעצמם להתנהג באלימות ובבריונות באופן קבוע, אלה שחושבים שהקבוצה של אמא או אבא שלהם. טוב יעשו ראשי הפועל ת"א אם לא רק יתמקדו בזכייה באליפות, אלא גם ברצון שהדרייב אין יהיה מקום קצת פחות אלים.
זה יכול להתחיל בהודעות גינוי, וזה יכול להסתיים בהרחקה לכל החיים. משהו קטן שיראה לקהל הנורמטיבי שאפשר גם אחרת. ואל תגידו לי שזה תפקיד המשטרה, כי באמת שממנה אנחנו כבר לא מצפים שתעשה משהו בספורט הישראלי. אבל מהפועל ת"א, אני לפחות, כן מצפה. ולא, אני לא טהרן גדול. קללות היו בעבר ויהיו בעתיד, אווירה לוהטת, רועשת, ביתית או איך שלא תגדירו את זה היא מבורכת, כי אנחנו רוצים יריבות ספורטיבית, אבל נדמה לי שתסכימו איתי שנחצה גבול, וזה ממש לא התחיל אתמול.
אהבה לעולם לא נכשלת אמר מספר 41 האגדי כשחזר הביתה, אל האדום המוכר והטוב. ובאוהדי הפועל ת"א יש כל כך הרבה אהבה.
"אהבה, פתאום היא מתפרצת כמו להבה
היא תשרוף את כל מה שהיית
היא תשרוף את כל מה שאתה"
על הציטוט הזה אחראי דניאל סולומון, שאני לא יודע כמה הוא אוהב כדורסל או לא, אבל הוא תיאר די במדויק את מה שקורה אצל חלק מקהל הפועל ת"א. אז בואו תעשו לי ולכל חובבי הספורט הישראלי טובה: תשאירו את האהבה שלכם לקבוצה המרגשת שלכם, לחברים שלכם ליציע, לאנשים הטובים שמנהלים את קבוצת הכדורסל הזו. אל תהפכו את האהבה לשנאה ואלימות, ואז אני מבטיח לכם שכולם יזמזמו יחד איתכם: "קוראים לי איציק, ואני חושב שהעולם יפה".
איפה הגינוי? (אלן שיבר)