הפועל תל אביב הייתה שם עד לרגע האחרון של משחק מספר 3 בגמר הפלייאוף, ואפילו הצליחה לחזור למשחק עם ריצת 0:17, אך בסופו של דבר היא נכנעה 94:90 למכבי תל אביב, וסיימה את העונה בדמעות.
המאמן דני פרנקו סיכם באכזבה: "באנו לפה לקחת תואר והאמנו שאנחנו יכולים לקחת תואר. היה משחק טוב של שתי הקבוצות והמון לחץ בשני הצדדים. לכל קבוצה היו ריצות וזה טבעי. עם המון דחיפה מהיציע הצלחנו לחזור ולהוביל בסוף זה היה מהלך אחד לכאן או לכאן".
כוכב האדומים, ג'ורדן מקריי, וצייץ בחשבון הטוויטר שלו: "אוהב אתכם חברים, יותר ממה שאי פעם תדעו. תודה ענקית לכם. אין מקום טוב יותר!".
תומר גינת סיכם את העונה והסדרה שעברו עליו: "אני חושב שהביתיות היא בהחלט דבר משמעותי מאוד, היינו פה לא יודע כמה זמן כשהובלנו ב-2 הפרש, זה משחק שיכול היה ללכת לשני הצדדים. הם עשו מהלך או שניים יותר גדולים, בזמן חשוב. פספסנו את זה. הפועל תל אביב השנה, מעבר לעונה הטובה שהיא עשתה, מבחינה מקצועית, כמועדון הצלחנו לשנות משהו בתפיסה של האוהדים, אם זה של הענף באופן כללי. להגיע לפה למשחק שלישי בגמר פלייאוף, עם התקפה בסוף על האליפות, זה דבר יפה, חבל. היינו שם, כואב מאוד".
"השנה האחרונה הייתה מאוד מורכבת מבחינתי, מאוד אמוציונאלית, אחרי הבחירה שעשיתי בקיץ, הגעתי עם הרבה ציפיות מהסביבה וגם מעצמי, היו לא מעט רגעים בעונה שהרגשתי שאני צריך להוכיח משהו למישהו, לא תמיד היה לי קל להתמודד עם זה. היה לי חשוב מאוד שהפועל תל אביב תצליח בכל מחיר, לא משנה מה זה אומר. לפני המשחק היום, כל הסדרה הזאת, בסוף זה סיפור, הפועל תל אביב חוזרת לסדרת גמר נגד מכבי, זה סיפור, גם מבחינתי באופן אישי, וגם למועדון".
"התחלנו תהליך, התחילו בלעדיי בשנה שעברה, אני נהניתי מכל רגע עם האנשים האלה, עם דני, עם רמי, עם כל מי שמעורב במועדון הזה, עם החברים שלי לקבוצה. אין לי מילים כמה זה כואב הפספוס הזה, כי הרגשנו שיש לנו משהו פה, פספסנו את זה על הדברים הקטנים. הציפו אותי הרבה רגשות, אבל אם מסתכלים על העתיד, המטרה בסוף זה להביא את הפועל תל אביב למעמדים האלה פעם אחרי פעם, אני מקווה שעם הניסיון והתחושות שאנחנו לוקחים מזה, נהיה חכמים יותר ומנוסים יותר וטובים יותר".
"לא יודע להגיד חצי שעה אחרי הבאזר מה יהיה בעונה הבאה, אני אוהב את האנשים והשחקנים פה, יש פה קבוצה מצוינת ושחקנים מצוינים. נראה לאן הקיץ יילך, סיימנו עונה עם שיברון לב, ונקום מפה".
תומר גינת. עונה שהסתיימה בדמעות (אלן שיבר)
מאוחר יותר, דני פרנקו סיכם באריכות את העונה והסדרה: "קצת קשה לי לסכם אחרי משחק כזה. היינו ברבע שלישי לא טוב הגנתית, נתנו למכבי לייצר איזושהי ריצה. כשמכבי עלו ליתרון ידענו שאפשר לחזור למשחק וכמו גדולים חזרנו למשחק. לי לא היה ספק שהשחקנים מאמינים, הם הראו את זה על המגרש. כואב לי כי באנו לפה לקחת את התואר הזה, באנו לפה והרגשנו שווים, הרגשנו ראויים, היה משחק קשוח לשתי הקבוצות. המשחק היותר טוב מכל המשחקים שהיו בסדרה, מבחינתנו זה כבר מאוחר, יכולנו לשמור על קור רוח, אבל בסופו של דבר המשחק הזה יכל ללכת לשתי הקבוצות".
"זה נפל על דברים קטנים, באמת דברים קטנים. שריקות זולות, סל של בונזי שהיה בוודאות אחרי הזמן ולא הלכו לבדוק, הרגשתי יהירות מצד השופטים, היו צריכים לבדוק את זה, החמישית של אונואקו. אני לא מאשים את השופטים, אבל לא קיבלנו את הקרדיט והכבוד שהיינו צריכים לקבל. אלה מהשופטים הטובים שלנו וזה לא היה צריך לקרות".
"גאה בשחקנים שלי, אני מאוד גאה באוהדים שלנו, באווירה שהם יצרו פה, אני לא מאשים אותם בשום דבר, באו והלכו עם הקבוצה שלהם. יש פה דם רע באוויר, הוא מלפני שאני נולדתי. הם (האוהדים) היו שם בשבילנו, נתנו לנו אנרגיות לחזור למשחק. הייתה לי זכות לאמן את החבר'ה האלה. כיף גדול וזכות גדולה להיות עם תומר (גינת) ובר (טימור), הייתה לנו חבורה מיוחדת, עשינו מסע ארוך מאוד, הגענו ליום האחרון של השנה, בקיץ היינו חותמים על זה. חסר לנו קצת, נתאושש מהיום הזה, ונביא את הפועל תל אביב בשאיפה יותר טובה לקראת ההמשך שנמשיך להגיע למעמדים האלה. פספסנו, אבל נמשיך להגיע".
"זה לא נכון לזרוק את המשחק על השופטים. ספי, עמית ועומר הם מהבכירים של השופטים. כמו שהשחקנים והמאמנים עושים טעויות, גם שופטים טועים. היו שם שני מהלכים שהפכו משחק של 5 ל-10. הייתה תמיכה גדולה של הקהל, שמנו הכל בצד וחזרנו למשחק, זה בסוף היה מהלך אחד, היה חסר לנו מהלך אחד. הגיע להם לקחת את זה, הם קבוצה טובה מאוד".
"מוקדם לדבר על השנה הבאה. בסופו של דבר, גם ביורוקאפ על יחס פנימי סיימנו במקום השלישי ולא בשני, משחק אחד יכל לשים אותנו ברבע הגמר בבית, וזה נכון גם על הליגה הישראלית, היינו צריכים עוד משחק שניים בעונה וזה קשה לעשות את זה. המשחקים המשמעותיים זה לנצח בגן-נר ובאילת, ולהגיע לפה. קרדיט גדול לשחקנים על ההופעה שלהם".
דני פרנקו. אכזבה גדולה לצד גאווה (אלן שיבר)