רגע השיא של הכדורסל הישראלי יגיע הערב (חמישי, 21:00, ישיר ב-5SPORT) כשמכבי תל אביב תארח בהיכל ביד אליהו את הפועל תל אביב למשחק הראשון בסדרת גמר הפלייאוף. האדומים מתל אביב ינסו לעשות היסטוריה ולזכות באליפות ראשונה מאז 2024, 55 שנים של המתנה. כשמצד אחד עומד עודד קטש השקול ונטול המימיקות ומן העבר השני יעמוד סטפנוס דדאס, ההפך הגמור ממנו, גם בטמפרנט וגם לא מעט בסגנון המשחק. אז מה שינה היווני מאז הגיע לעמוד על הקווים במקומו של דני פרנקו, מה משמעות "הכדורסל של דדאס", והאם זו הדרך בה יוכל להדהים את הצהובים? ננסה לענות על הכל.
תחילה, מספרים
השוני בין תקופתו של דדאס לזו של פרנקו מתבטא גם במה שהעין רואה על הפרקט וגם בסטטיסטיקה, היבשה והמתקדמת. האטה של קצב המשחק, יותר דגש על ההגנה, שלשות (המון המון) וללכת דוך לפואנטה, כי תרגילים זה אוברייטד. אז מה המספרים? נתחיל בתקופת פרנקו.
ב-39 משחקים תחת המאמן הקודם בליגה וביורוקאפ, האדומים היו לפרקים קבוצת התקפה שמתקרבת לשלמות, עם מאזן כולל של 29 ניצחונות ו-10 הפסדים. התקפה כבר אמרנו? 86.4 פוזשנים, 95.5 נקודות למשחק, 1.08 נקודות פר פוזשן, 58% לשתי נקודות, 40% לשלוש (21.4 זריקות למשחק, נחזור לזה), 32 ריבאונדים ו-24 אסיסטים. זה טוב לא?
הפועל תל אביב בעידן פרה דדאס הייתה עם אופנסיב רייטינג של 110.6 ודיפנסיב רייטינג של 98.1, שזיכה את הקבוצה ב-NET רייטינג של 12.6, שזה טוב, מאוד. הקבוצה תחת פרנקו ייצרה 15.4 נקודות מאיבודי כדור והייתה רצה, המון.
נעבור לדדאס. ב-13 משחקים תחתיו האדומים עם עשרה ניצחונות ושלושה הפסדים, שזה אחלה. הקבוצה משחקת 84.4 פוזשנים, קולעת 86.5 נקודות למשחק, 1.02 נקודות פר פוזשן, 60% לשתיים, 36% לשלוש (28.5 זריקות למשחק, הבטחתי שנשוב לכאן), 34 ריבאונדים ו-21 אסיסטים. אפשר ללמוד מהמספרים שהקצב השתנה, העלייה המטאורית של 33% בכמות הזריקות לשלוש מראה יפה מאוד לאן דדאס מכוון את ההתקפות שלו.
חזרנו לקורונה?
בידודים. דיברנו כבר על הסגנון הדדאסי, שמנצל מיד את המיס מאץ' ולא מתעסק במסביב. ברגע שיש יתרון, הולכים עליו מיד ומכאן העלייה הענקית בכמות הבידודים. תחת דדאס, הפועל תל אביב עם 6.3 בידודים פר משחק, זה המון. בעידן פרנקו היה רק 3.3 כאלה בממוצע למשחק, שנאמר, שני מאמנים שונים לגמרי.
הדוגמה הכי מובהקת לסיפור הזה הייתה המשחק השני של הפועל תל אביב מול עירוני קריית אתא בהיכל הבייגלה בקריות. כשכלום לא הלך, האדומים הלכו רק לבידודים ובמחצית השנייה ביצעו לא פחות מעשרה מהלכי בידוד, זה המון! שמונה מתוכם אגב, הסתיימו בכך שהכדור יצא מתוך הרשת, כשטיילר אניס הוא המבצע העיקרי.
אניס. יכולות אישיות אדירות (אלן שיבר)
כלום לא עבד במשחק הזה, וגיא פלטין היה השומר של אניס. אז בכל התקפה, ביצעו חסימה והביאו לו שומר אחר. פעם אחת זה היה בייטמון, בארבעה מקרים נוספים זה היה הבחור האמין למשפחת סטיבנס ועוד פעם שבן שרף היה זה שהרכז שהגיע מנאפולי לקח לטבעת.
שימו לב למהלך כאן. גיא פלטין, התמנון, הספיידרמן, החוטף הטוב ביותר בגלקסיה, מטריד את מנוחתו של אניס, ומה עושה דדאס באופן שיטתי? באים לחסום, כאן הורד מדביק חסימה ומכריח חילוף, סטיבנס נשאר עם אניס, שלוקח אותו לטיול ומניח שתיים
פחד גבהים
סטפנוס דדאס הוא מאמן די מיוחד, ברמת סגנון הכדורסל בו הוא דוגל. שיטת ה-FIVE OUT היא אבן הדרך שלו משמע, חמישה שחקנים מחוץ לקשת השלוש, ריווח מירבי, כל שחקן חייב להיות עם יכולת לעשות סל באחד על אחד ומכאן עולה תהיית קייל אלכסנדר.
הסנטר הקנדי רושם עונה סולידית מאוד, תורם בדיוק את מה שהוא יודע ואי אפשר לשכוח שהוא הובא לארץ הקודש בגלל ההתאמה המצוינת לפיק אנד רול של ג'ייקובן בראון עם סנטרים בדמותו שאוהבים להנחית. היה ג'וש אוואנס, שודרג לכריס הורטון והוא שודרג לקייל אלכסנדר, רק שישנה בעיה אחת, אולי שתיים. אין יותר פרנקו, וגם לא ג'ייקובן.
השימוש, או חוסר השימוש באלכסנדר, בא לידי ביטוי בצורה מאוד ברורה במספרים. תחת דדאס, ה-USG% (אחוז הפוזשנים בהם השחקן מנוצל ביחס לחבריו) של הסנטר עומד על 14.2 בלבד, הכי נמוך בקבוצה. הוא משחק 21 דקות, קולע 7.8 נקודות בלבד אך לוקח 7.6 כדורים חוזרים.
בעידן פרנקו, אלכסנדר היה משחק 24 דקות, קלע 10.7 נקודות והוסיף 7.2 כדורים חוזרים, עם 17% USG. נוסיף לכך, שאלכסנדר לא נרשם לשלושה משחקי פלייאוף ואייזאה מיילס היה זה שנרשם במקומו, בשל הרצון של דדאס לייצר ריווח מקסימלי עם שחקן שהטיקט שלו הוא להעיף שלשות, ולאו דווקא עם סנטר שקופץ לאלי-הופים.
המשחק היחיד של דדאס מול מכבי העונה, קייל אלכסנדר עומד בפינה, כיאה לשיטה. בהתחלה הוא מקבל כדור, כל שחקן שמאמין בקליעה שלו היה מרים אותה, אבל הוא היסס ומסר. ג'וש ניבו נותן לו לזרוק, הוא קיבל שוב את הכדור וזרק. התוצאה לפניכם
אלכסנדר כמובן נרשם למשחק הראשון, הכוח בצבע של מכבי תל אביב עם רומן סורקין, חסיאל ריברו וג'וש ניבו הוא היתרון הכי משמעותי של עודד קטש ודדאס היה מוכרח ללכת עם הורד ואלכסנדר, בוודאי עם הפציעות של מיילס והולנד. הקנדי יכול לקלוע שלשות, הוא עשה את זה בליגה הספרדית ובנבחרת קנדה, אבל זה לא המקום הנוח שלו.
אז מה בכל זאת בשיטה של דדאס יועיל מול מכבי
אולי החולייה החלשה ביותר במכבי תל אביב עם ההגנה של הגארדים שלה. עודד קטש רשם את תמיר בלאט, לורנזו בראון וג'ו תומאסון, שלושה שאיך נאמר, הגנה היא לא הצד הדומיננטי במשחק שלהם. אנטוניוס קליבלנד ובולדווין, שני שחקנים שאפשר לסמוך על יכולת ההגנה שלהם, לא ישחקו.
חוזרים למשחק הקודם בין הקבוצות, תומאסון שומר על אניס, ג'ייק כהן על גינת, פינה ריקה בצד שמאל. אניס קורא לסייד פיק אנד רול ומכריח חילוף, כהן נשאר עם אניס כשצד שמאל פנוי לגמרי. תומאסון מזהה את המיס מאץ' ובא לעזור, אבל תומר "חמישים אחוז לשלוש" גינת נשאר לבד וקבר שלשה.
שוב דדאס הולך לפואנטה. ג'ייק כהן לא יכול לשמור על אניס, שוב סייד פיק אנד רול על אמפטי קורנר (פינה פנויה) הפעם בצד ימין. יש חילוף, אניס מטייל ומניח שתיים.
עדיין במשחק הקודם מול מכבי תל אביב, מי שמתחיל את ההתקפה הוא לא אחר מה"רכז" ג'יילן הורד, רומן סורקין שומר עליו, רואים יתרון והוא עומד בטופ אוף דה קי, למעלה שמה איפה שהשלשה באמצע, חסימה גבית של אניס והורד מסיים עם לייאפ קליל.
מי צריך תרגילים בכלל? טיילר אניס מרים את הראש ורואה שתמיר בלאט שומר את אנגולה, אז יאללה אודרוב. הקולומביאני הולך לטבעת, קולסון מכווץ והורד נשאר לבד לשלשה פנויה. רק בעיה אחת, לא הוא ולא אלכסנדר שעומדים בפינות קולעים טוב מבחוץ, אז השלשה לא נכנסת.
אז אחרי החפירה, כמה דברים אחרונים
1. מעניין מאוד האם דדאס יבחר בכל מיני טריקים ושטיקים כדי לעצור את השטף ההתקפי של מכבי תל אביב. למרות חסרונו של ווייד בולדווין, הקבוצה המאומנת בליגה היא זו מהצד הצהוב של תל אביב, לפחות עד שיוכח אחרת.
2. אחד המפתחות מהמשחקים האחרונים בין הקבוצות הוא כמות השלשות שנכנסות פנימה. בכל המשחקים העונה, הקבוצה שקלעה יותר שלשות ניצחה. אז אמרנו שדדאס מעלה את כמות הזריקות, מה שמעלה באופן ישיר גם את כמות הקליעות לרוב, אז האם זה אחד הדברים שהוא סימן? במשחק האחרון מול מכבי, הפועל זרקה שלושים שלשות, היא קלעה רק שמונה כי הורד ואלכסנדר, שישחקו גם הערב, לא קלעים מובהקים.
3. אם הפועל תל אביב תרצה לנצח את המשחק היא תצטרך לעשות את זה דרך הגארדים שלה. טיילר אניס, אקסבייר מנפורד, בריאן אנגולה, בר טימור ואפילו אפילו דאסטי הנאס, שאם יקבל כמות דקות סבירה יוכל להיות האקס פקטור.
4. תומר גינת. כשהוא מגיע במיינדסט כמו שהגיע למשחק השלישי מול קריית אתא, הוא משחק טוב, המשחק שוטף ולרוב הקבוצה שלו גם מנצחת. בסדרת הגמר הקודמת הוא התקשה מול קו הפנים הצהוב.
5. קו הפנים. אם מכבי תל אביב תחגוג בריבאונד ההתקפה, לא יישאר להפועל תל אביב סיכוי. המאצ'אפ של סורקין VS גינת הוא אולי המשמעותי ביותר בסדרה כולה, וברור לכולם שיתרון המשמעותי של מכבי על כל הליגה הוא קו הפנים המגוון ולרוב גם הבלתי עציר שלה. וכאן מעניין מה יהיו השטיקים ואם יהיו.
6. כדורסל זה כיף, מחכה לנו יופי של סדרת גמר. שהכדורסל ידבר.