אירוע מרגש בדרייב אין היום (שישי), כש7 קבוצות של מפונים מהצפון והדרום, בנוסף לקבוצה של נכי צה"ל ושורדי נובה, משתתפים כולם בטורניר כדורסל למען המשפחות המפונות. במהלך הטורניר, שבו לקחו חלק קבוצות מפונים מהצפון ומהדרום, מספר מכוכבי ליגת העל התראיינו לערוץ הספורט, אך גם אנשים מחוץ לספורט הגיעו. ביניהם, האלוף במילואים טל רוסו, שהתייחס למלחמה וגם לפרויקט הקטן שהוא מנסה להקים.
"אלו אנשים שבאמת צריך לתת להם ולסייע בכל דבר. אני מאמין שגם הספורט והכדורסל, יש פה אוכלוסיות שהכי נפגעו מכל האיזורים הדרום והצפון מה-7.10, כל דבר שאפשר אני מנסה להיות בו".
"הייתי אלוף פיקוד דרום אז ליוויתי את כל הישובים הללו, גדלתי בצפון ושיחקתי בגליל עליון אז אני מלווה אותם גם, אנחנו בתקופה מורכבת ויש פה אתגר גדול. קשה, תקופה קשה טרגדיה נוראית שלא הייתה מקום המדינה, עכשיו צריך לשקם ולהרים את האנשים מחדש, לא יהיה פשוט".
"הספורט הוא כלי מאוד חשוב לכך והכדורסל בפרט, הטורניר הזה והיוזמה מקסימים. אני מנסה להקים קבוצה לעוטף שתייצג אותה, אני מאמין שדרך הספורט והכדורסל יכול מאוד מאוד לסייע להתרומם מהבור שנכנסנו אליו. מכוונים לקבוצה שתייצג את העוטף ובסיסה יהיה הנוער והעתודה והכוונה שייצור שובל של ילדים, נוער, נערות ונשים ואני מאמין שזה יכול לעזור מאוד לתקומה של העוטף ובכלל".
"המשחק שאני הכי אוהב, אני עוקב עדיין", המשיך רוסו והתייחס גם לקבוצה אותה הוא אוהד, "אהבתי לשחק ולצפות, כשגליל עליון התחילו לאט לאט עלינו בליגות לכיוון הליגה הלאומית כשאז לא הייתה ליגת העל. הייתי שחקן לוחם גדול, לא הכי מוכשר אבל לוחם גדול, לא אהבנו להפסיד, לא הפסדנו שנתיים".
רוסו סיכם התייחסות גם למאמן גליל עליון, ברק פלג: "הוא גדל ביחידה, אז זה לא היה דומה לכדורסל אלא לרוגבי סל אבל הוא תיפקד שם טוב, הוא מוכשר בהרבה. אני אהיה מבסוט אם הוא יהיה בגליל וגם אם יבוא אלינו לדרום ברק מביא דברים מעבר לכדורסל, האישיות ואיפה שגדל כלוחם ואני חושב שבאמת בכל מקום יכול לתרום. אם אני יכול לעלות לשחק? אני לא יודע אם אני יכול לעלות, כי לא יודע אם אוכל לרדת".
כמובן שכחלק מהאירוע, גם משפחות מפונות הגיעו להנות, אפילו קצת, בתקופה הקשה הזו. משפחת פרייבך מקיבוץ נחל עוז, מורן האב, ושני ילדיו אריאל אסף, התראיינו והתייחסו לתקופה מאז תחילת המלחמה.
מה-7.10 היינו בממ"ד 11 שעות ופינו אותנו למשמר העמק", סיפר מורן, "אחרי שבוע התחלתי לחזור כי אני מנהל את החקלאות שם, מאז אני א'-ד' בקיבוץ מנצחים בקרב החקלאות ושומרים על גבולות המדינה. הקיבוץ כרגע שטח צבאי סגור, מלחמה, טנקים עוברים תותחים רועמים, שטח מלחמה. אני חזרתי עם עוד 5-6 אנשים והעובדים שאיתנו התאילנדים שחזרו ועוזרים לנו לעשות את הכל".
"האם נחזור? חד משמעית, אנחנו בתקופה היסטורית, עושים את ההיסטוריה של מדינת ישראל כרגע חלק מהעניין לשמור על הגבול, לפעמים לעשות אתנחתות למה שאנחנו הכי אוהבים לעשות בעולם והכי טובים בו. בעבר שיחקתי בבארי, היה כיף גדול, כדורסל זה החיים עזבו אני עכשיו לא בכושר אבל עולה עכשיו ל-40 דקות לשחק על המגרש אין לי בעיה".
אריאל הוסיף: "ב-7.10 היינו בבית אני אסף ואחי הגדול בממ"ד שאר המשפחה בממ"ד השני כי יש לנו בית מאוד גדול, לאחר מכן נפל פצמ"ר ונאלצנו לעבור לממ"ד השני שם היינו 12 שעות בערך עד שהיחידה הגיעה וחילצה אותנו משם. הכדורסל מכניס לנו איזו שגרה בתוך כל הבלגאן הזה שיש בגלל המלחמה וגם קצת מוציא אותנו מהראש שיש מלחמה, פשוט נותן לנו לעשות את מה שאנחנו הכי אוהבים לעשות ברמה הכי טובה שאפשר".
אסף סיכם: "סיירת גבעתי הגיעו אחרי 12 שעות ועברו לסוג של מעבר ביניים ששם יכלו יותר לשמור עלינו ואז העבירו אותנו לבית שלישי, בעצם ריכזו בכמה נקודות את כל הקיבוץ ושם היינו באיזור ה-40-50 אנשים עם צוות מגל"ן וגבעתי ואחרי זה אחרי כמה שעות היינו בממ"ד נשארנו, אחרי זה הוציאו אותנו למשמר הנגב דרך אוטובוסים בכמה נגלות והגענו למשמר העמק באיזור 06:00".
"מאז החיים השתנו מאוד, לא הסביבה הרגילה שלנו ולא הבית אבל מסתדרים לאט לאט, מתחילים להסתכל יותר חזקה קדימה, אני והמשפחה עובירם דרומה יותר לדירה בנתיבות ורוצים לאט לאט לחזור. הכי חשוב להחזיר את החטופים ולסיים את המלחמה. אני הייתי בבוגרים ארצית עכשיו סיימנו ועלינו ליגה, היה נחמד קבוצה כיפית ומאוד נהניתי שם, לא שיחקתי יותר מידי דקות אבל מאוד נהניתי היה לי כיף".