הפועל תל אביב מודל 2024/25 ממשיכה להיבנות כמעט מאפס והבוקר (שני) התבשרנו על החתמתו של הפאוור פורוורד בן בנטיל כמחליף של ג`יילן הורד. שחקן הפנים מגאנה (כן כן) מצטרף לרשימת רכש מרשימה שכוללת את מרקוס פוסטר, ג`ו רגלנד, ג`ונתן מוטלי, נועם יעקב, גיא פלטין ועוז בלייזר. אז מי הוא אותו בנטיל שהגיע לדרייב-אין ומה הוא אמור לתת לאדומים, בוודאי בשיטה של סטפנוס דדאס.
בנטיל (29, 2.06) שיחק כבר בשנה הראשונה בקריירה שלו בליגה הסינית, לא משהו שרגילים לראות. אחרי מספר מועט של משחקים בג`י ליג, הבין בנטיל שזה לא בשבילו וברח מיד לשחק באסיה בעבור חופן דולרים.
את הקריירה שלו באירופה התחיל בליגה הצרפתית, לאחר מכן שיחק בבילבאו ולא הרשים. עונת הפריצה הגיעה ב-2018/19. הוא היה נהדר בפריסטרי בליגה היוונית, עם 11.5 נקודות, 6.5 ריבאונדים ו-38% מחוץ לקשת. כל אלה הובילו אותו לקבוצתו הראשונה ביורוליג, אלופת אירופה הנוכחית, פנאתינייקוס.
הוא שיחק בקבוצה מאתונה שנתיים, בעונה השנייה הוא כמעט הכפיל את ממוצעיו, אך זה עדיין לא היה מספיק בשביל להשאירו כשחקן זר במועדון יורוליג עם שאיפות. בעונה שלאחר מכן, 2021/22, הוא שיחק בבאחצ`שהיר הטורקית והיה נהדר, מה שגרם לאטורה מסינה למשוך אותו למילאנו עוד באמצע העונה תמורת ביי-אאוט.
את עונת 2022/23 העביר בנטיל בכוכב האדום בלגרד, במה שהייתה עונת היורוליג הטובה ביותר שלו בקריירה. 8.4 נקודות, 3.8 ריבאונדים, 38% לשלוש, אך הקבוצה לא הצליחה להעפיל לפלייאוף ונפרדה ממנו בסיומה. בתחילת הקריירה הוא שיחק בסין, אז הוא סגר מעגל באסיה ועבר לליגה היפנית הראשונה, בה שיחק בעונה החולפת.
צריך להגיד משהו על הליגה היפנית (אפשר גם כתבה שלמה, אולי בהמשך), זו לא ליגה שבאים להעביר בה את הזמן. נכון, אין ספק שהרמה לא מתקרבת לרמת יורוליג, אבל הכסף הגדול משך לא מעט זרים איכותיים שהעלו משמעותית את רמת הביצוע בליגה. שחקנים כמו ג`ארל בראנטלי וקרי בלקשהיר, לא כוכבים אבל כאלה שהיה להם ביקוש ביורוליג. האחרון אף סירב למכבי תל אביב, מה מראה שהכסף לפעמים חשוב מהתחרותיות.
בנטיל היה אחד הזרים המובילים של העונה ביפן, כשקלע 17.0 נקודות, הוסיף 5.5 ריבאונדים ב-45.5% נהדרים מחוץ לקשת. עכשיו כשחוזרים לאירופה בכלל ולהפועל תל אביב בפרט, מה הוא יכול להביא לקבוצה הזו, שנבנית מאפס, ולכדורסל הייחודי של סטפנוס דדאס?
נתחיל בעמדה. העמדה הטבעית של בנטיל היא עמדה 4. הוא אוהב לשחק בחוץ. בעיקר ביפן, הוא גם שיחק בעמדה 5, תרם מהפוסט אפ, אבל כפי שכבר ניתן להבין, השחקן מרגיש נוח יותר מחוץ לקשת ויעדיף ברוב המקרים לצאת לקליעה בווריאציות שונות.
בואו ניקח 304 משחקים בקריירה שלו כדוגמה, כל המשחקים מעונת 2018/19 ועד עצם היום הזה. הוא זורק 2.5 שלשות בממוצע למשחק וקולע בדיוק 1.0, 40.6% מחוץ לקשת בשש השנים האחרונות, ללא ספק מרשים. לכדורסל של דדאס זה מתאים כמו כפפה ליד, פורוורד שנותן יכולות ריווח, איום קליעה תמידי באחוזים גבוהים ברמות הכי גבוהות באירופה, התאמה על פניו מושלמת לשיטת הפייב אאוט (חמישה שחקנים מסביב לקשת השלוש).
בנטיל גם אוהב לשחק בצבע. מבנה הגוף שלו מאפשר לו לשחק פוסט אפ ברמה גבוהה, הוא חזק מאוד ואגרסיבי. קלישאתי, אבל נכון. במדגם המשחקים שצוין הוא ביצע 1.6 מהלכי פוסט אפ בממוצע למשחק, נתון יחסית גבוה, והוא קולע אותם ב-40.7%. הנתון הזה לא כל כך מעודד, אך יש לציין שגם ממהלכי הגב לסל הוא בורח אחורה לקליעה לרוב וממעט לסיים בלייאפ/דאנק.
ההגנה של בנטיל. פה יש שני מבחנים, מבחן העין ומבחן הנתונים המתקדמים. אם מסתכלים על משחקים שלו לאורך הקריירה, בעיקר ביורוליג, יש להגיד את האמת, לא מדובר בשחקן ההגנה הטוב ביותר שקיים. הוא מרבה "להירדם", עבודת הרגליים לא מספיק טובה בהגנה על הגארדים וגם ברמת ההגנה הקבוצתית, זה לא הצד החזק במשחק שלו.
דדאס. קיבל את מה שרצה (אלן שיבר)
עם קמפאסו. הוכיח את עצמו גם ברמת היורוליג (Getty)
ברמת המספרים המתקדמים, זה נראה אחרת ומעט מטעה. הוא מחזיק את יריביו על 43.9% מהשדה, שזה אחלה בחלה. ה-NET רייטינג שלו עומד על 5.16, שזה גם אחלה. על פניו, אם מסתכלים בצורה יבשה על סטטיסטיקה, נדמה שהוא שחקן הגנה מצוין, אבל חובת ההוכחה עליו לעמוד במבחן, כי שוב. ההגנה היא לא כוס התה שלו.
ההשוואה המתבקשת היא ג`יילן הורד. אתחיל ואומר, כמובן לדעתי האישית בלבד, הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות להפועל תל אביב הוא הישארותו של הורד. אחרי שזה נאמר, וכבר ברור שהצרפתי סגור ביריבה העירונית, ננסה להבין למה בכל זאת הפועל תל אביב יכולה לחיות "בשלום" עם העזיבה.
הורד הוא שחקן הגנה אדיר, אחד הגבוהים ששומרים גארדים ברמה הכי גבוהה שיש, ארחיק לכת ואגיד מהטובים ביבשת, בנטיל לא שם. התקרה של ג`יילן הורד בקריירה היא גבוהה מזו של בנטיל, שכבר ידוע מה יכול לתת ולאן כבר לא יוכל להגיע. אחרי שאמרנו את זה, בנטיל הוא שחקן ששיחק בקבוצות עם לחץ, שאיפות, בליגות מקומיות חזקות וביורוליג. סגנון המשחק שלו מתאים מאוד ספציפית למאמן שלו ונראה שקו קדמי של גינת-בנטיל-מוטלי-(עוד זר נוסף) יהיה מהחזקים ביורוקאפ, אם לא החזק שבהם.
אחרי שנגענו בכל הדברים שהוא יכול לתרום, יש כמובן, כמו לכל שחקן, גם חסרונות. ביכולת ההגנתית נגענו, אחד הדברים החשובים לשחקן הוא אינטליגנציית משחק וצריך לומר דבר שמשותף אגב גם למוטלי, הבנת המשחק של השניים לא עולה בקנה אחד עם כמות הכשרון שלהם. השאלה היא, ובה כנראה נדון לאורך כל העונה הזו, האם כשרון עולה על חוכמת משחק, ומה הגבול בו כשרון מנצח את האינטליגנציה.
לסיכום, בנטיל זו החתמה בפרופיל גבוה. נכון, זה לא קרוב לאפקט שהיה סביב החתמת מוטלי, אך אם לפני כמה שנים היו אומרים שבהפועל תל אביב יהיו שלושה שחקנים עם ניסיון יורוליג (רגלנד-בנטיל-מוטלי) זה כנראה היה נשמע כמו הזייה. הסגל האדום נבנה כמעט מאפס, וקשה שלא להבחין שיש פה רצון להתאים אותו למאמן. חובת ההוכחה במקרה הזה היא על בנטיל, שירצה להוכיח שבשונה מהסיטואציות בהן היה בקבוצות היורוליג השונות, כאן הוא יצטרך להוביל ולהיות בולט יותר. הצוות המקצועי בחר בכישרון של שחקני הפנים הזרים על סמך אלמנטים אחרים במשחק, ורק הזמן יגיד האם הבחירה הייתה נכונה.