אנחנו כמעט לא שומעים את לואיס פרננדז. לא מבינים את שפתו והוא את שפתנו, ובפעמים המעטות שהוא מתבטא בצרפתית בנוגע לנבחרת אנחנו לא ממש מפנימים את המסר. לא חשוב. גם המאמן הקודם דרור קשטן בקושי דיבר וכשכבר התבטא בקמצנותו האופיינית, היו אלה בעיקר קלישאות. במקרה של אברהם גרנט - קלישאות ובעיקר גניבות דעת. לא חשוב מה אומר המאמן הלאומי, חשוב איך משחקת הנבחרת. והנבחרת של פרננדז משחקת יפה. באופן יחסי כמובן, אך עדיין יפה. יפה מאוד אפילו בהשוואה לנבחרות של קשטן וגרנט. הנבחרת של הראשון שיחקה הגנתי יחסית ומגוחך, של השני שיחקה הגנתי מאוד וקצת יותר מוצלח. שתיהן היו נבחרות משמימות וכיוון שגם זו של גרנט לא עמדה במבחן התוצאה, אז בהחלט ניתן לכנותן כושלות.
אולי גם הנבחרת של פרננדז תיכשל במבחן התוצאה. אנחנו גם זוכרים שהיא לא שיחקה טוב במיוחד מול קרואטיה ויוון, שתי הנבחרות האיכותיות בבית. שתיהן גם ניצחו אותה. אבל במרבית המשחקים האחרים ישראל שיחקה נחמד, ממש נחמד, ובעיקר התקפי.
פרננדז, ששיחק בנבחרת הפלא הצרפתית של שנות ה-80 ואימן קבוצות איכות כמו פאריס סן ז'רמן (ואף זכה איתה בגביע אירופה למחזיקות), אתלטיק בילבאו, אספניול ובטיס, מאמין בכדורגל הדורש יכולות טכניות ומדגיש משחק התקפה. בלי להזניח חלילה הגנה, אך עדיין לשחק כדורגל. לכן המאמן הלאומי מרכיב בעיקר שחקנים טכנים בקבוצה שלו, ולכן הוא דורש ומאפשר להם לשחק כדורגל ללא פחד.
השחקנים שפרננדז מרכיב הם בעיקר התקפיים. יובל שפונגין הוא אמנם מגן ימני במקצועו אך באוריינטציה שלו הוא בעיקר שחקן התקפי. הכדורגל הישראלי בעיקר זילזל בשפונגין ודי שכח אותו אך פרננדז הביא אותו היישר מהליגה הקפריסאית להרכב הנבחרת. שפונגין שיחק מצוין אתמול בלטביה, בעיקר בהתקפה, ואף היה אחראי לשער השני כשהוכשל ברחבה. המגן השמאלי רמי גרשון הוא אמנם לא שחקן התקפי מיומן במיוחד אך בנבחרת של פרננדז, ששינה את ייעודו מבלם, הוא דווקא מפגין מסירות מדויקות ועלייה נבונה למעלה, בנוסף לעבודה ההגנתית המצוינת שהוא מבצע. גרשון רואה הרבה מאוד מגרש אצל פרננדז בקמפיין האחרון, והקרדיט על הליהוק המוצלח הזה שייך למאמן.
שני הבלמים, טל בן חיים ודקל קינן, הם בפירוש לא שחקנים התקפיים מוכשרים אך תחת פרננדז רושם בן חיים אולי את הקדנציה המוצלחת שלו בנבחרת, והוא גם לא מתבייש לעלות למעלה בביטחון ולחלק כדורים טובים. הקישור של פרננדז הוא כבר חוליית התקפה לכל דבר. אלמוג כהן, הגאטוסו הישראלי, הוא שחקן בעל יכולות התקפיות למרות שהוא מתופקד בקישור ההגנתי. ערן זהבי גם הוצב אתמול בקישור ההגנתי כביכול, אך אין לכך משמעות כי מדובר בשחקן שהוא מטבעו קשר-חלוץ והוא מביא את המיומנויות הללו (מסירה, בעיטה, שליטה בכדור) גם כשהוא מתופקד טיפה מאחור. לא סתם המאמן הלאומי לא מרכיב במשבצת שלו את גל אלברמן, המוגבל מאוד התקפית.
שלושת הקשרים הנוספים - רפאלוב, בניון ובוזגלו - הם שחקנים התקפיים לכל דבר ועניין. הם מספקים הרבה מאוד טכניקה וקסם לנבחרת הזו. לכאורה, ציוות של שלושתם ביחד הוא הימור כי אף אחד מהם לא מצטיין בעבודה הגנתית ולכן אין סיכוי שקשטן או גרנט, או כמעט כל מאמן ישראלי אחר השבוי בקונספציות של "אחריות" ו-"משחק טקטי", היה מהמר עליו. אבל פרננדז הימר על כל השלושה והרוויח, למרות שרפאלוב לא הציג אתמול יכולת גדולה. המאמן הלאומי עלה עם חלוץ אחד, תומר חמד, ושם ללעג את התיאוריה הרווחת בארצנו שאם עולים עם חלוץ בודד אז בהכרח חושבים הגנה. הרי בניון, בוזגלו ורפאלוב מהווים איום התקפי לא פחות מחמד. אין כל בעיה לעלות עם חלוץ אחד עם מקיפים אותו בשחקנים טכנים שחושבים ומבצעים התקפה.
כך חושב פרננדז. הוא לא בא לישראל ואמר 'הכדורגל כאן מוגבל, אין כאן טכניקה, אני חייב לשחק הגנה ואם אני רוצה שיהיה לי סיכוי מסוים, אולי אגנוב איזה גול ואסתגר'. בקיצור, הוא לא חשב כמו קשטן ובמידה גדולה יותר כמו גרנט. פרננדז בא לארץ ואמר: יש כאן כמה שחקנים מוכשרים. אולי לא רבים כל כך. אבל הכשרון ההגנתי בישראל מרשים עוד פחות, הרבה פחות, מזה ההתקפי. לכן אני משחק עם החבר'ה הכי מוכשרים שלי. כך צריך לשחק כדורגל.
שימו לב לחילופים של פרננדז בקמפיין האחרון. כמעט תמיד הוא מכניס שחקנים התקפיים (אתמול את נאתכו, בן חיים וגולסה). המאמן שלנו לא פחדן ולמעשה מאמין בכדורגלן הישראלי יותר מכל אלו שקדמו לו מאז שלמה שרף. זה לא אומר שהוא בהכרח יעפיל עם הנבחרת ליורו 2012. אבל הוא כבר נתן לנו קמפיין יותר מהנה, טכני והתקפי מכל אלו שקדמו לו. להאריך את חוזהו עכשיו לא יהיה רעיון רע במיוחד. ניתן כמובן לומר שהחיפזון מהשטן. נראה איך יעמוד במבחן התוצאה ואז נחליט. אבל לכו תדעו, פרננדז הוא לא שם קטן בכדורגל העולמי. אולי אפילו מישהו שם לב לעבודה הטובה שהוא עושה בנבחרת ישראל. הוא יכול לקבל חוזה לא פחות מפתה בכל רגע נתון. אבי לוזון הימר עליו פעם אחת. כדאי שיהמר עליו פעם שניה.