ראשיהם עטורי ניצחון. סליהם עמוסים כל טוב מעונה ענקית שמשאירה טעם של עוד. חג השבועות הוא זמן מצוין להביט ביבול שהעניקו לנו הספורטאים הגדולים בתבל. לא היה קל, אבל בסוף בחרנו חמישה שמילאו את הטנא שלהם ברגש, ווינריות, אהבה לספורט ומקצוענות אין קץ. דירגנו אותם מהסוף להתחלה. אתם מוזמנים כמובן להתווכח בטוקבקים.
5. בלייק גריפין
מקצוע: כדורסלן
קבוצה: לוס אנג'לס קליפרס
גיל: 22
טנא: לפני שנה אחת בלבד הוא עדיין נחשב לשחקן מקולל. אמנם בחירת דראפט ראשונה, ולכישרון האתלטי והכדורסלני שלנו נחשפנו כבר במכללת אוקלהומה, אבל זמן קצר לאחר שנבחר ל-NBA הוא קרע את הרצועה הצולבת. גורל אכזר, אך לא מפתיע במיוחד למי שמהווה רכוש של לוס אנג'לס קליפרס, הקבוצה המקוללת והאיומה בתולדות הספורט האמריקאי. גריפין נאלץ להפסיד את כל עונת הרוקי שלו. כולם שכחו ממנו והרעיפו מחמאות על טייריק אבאנס, רוקי העונה אשתקד, שהוכיח בשנתו השניה כי מרבית החששות בנוגע אליו בשנתו הראשונה היו מוצדקות: הוא אנוכי, קצת מוגבל ולוקה בקבלת החלטות.
אלא שגריפין נחשב למניה בטוחה הרבה פחות. קרע ברצועה הצולבת והיעדרות בת שנה היא מצב שמכריע רבים, ודאי אם מתבססים בראש ובראשונה על אתלטיות. אבל הבחור הוכיח כי הוא חיה שונה. הוא נותר אתלטי יותר מכולם גם אחרי הפציעה, ולא רק כוח וניתוח כבירים יש לו. גם אינספור תנועת קטלניות בקרבת הסל. הוא לא אנוכי או שחצן, ולכן גריפין נחשב כבר עתה כאחד מחמש סחורות הכדורסל הלוהטות בעולם. פתאום יש לקליפרס תקווה כפי שמעולם לא היתה לה. פתאום גם יש למאות מיליוני חובבי כדורסל ברחבי העולם שחקן חדש וכשרון לוהט לעקוב אחריו. העונה הוא נתן לנו 214 דאנקים, מרביתם להתפאר. הוא מסוגל כבר עתה להרבה יותר, והוא כנראה ייתן את זה בשנים הקרובות.
4. ארון רוג'רס
מקצוע: קוורטרבק ב-NFL
קבוצה: גרין ביי פאקרס
גיל: 27
טנא: אנחנו חיים בעידן של קוורטרבקים גדולים. פייטון מאנינג, טום בריידי, דרו בריז ובן רות'ליסברגר הם הול אוף פיימרים עתידיים. השנה, לאחר 20 עונות, לא נראה יותר את ברט פארב, אולי הקוורטרבק המלהיב ואחד האיכותיים של תקופתו. פארב מחזיק בעשרות שיאים אך גדולתו היתה מעבר למספרים. הוא היה לוחם ללא חת. אתלט מרהיב שלעולם לא השפיל מבט מול יריבים אכזריים או פציעות. פארב המשיך לשחק, ובאופן כה יפה, שאמריקה סגדה לו. בשום מקום בארה"ב לא סגדו לו יותר מבגרין ביי, עיירה קטנה בוויסקונסין שפוטבול הוא עורק חייה. להיכנס לנעליו של פארב בגרין ביי זה כמו להחליף את ישו בוותיקן. משימה בלתי אפשרית.
אבל ארון רוג'רס הוכיח שאין בלתי אפשרי. הבחור השקט והמזוקן מצפון קליפורניה נאזר בסבלנות במשך שלוש שנים כקוורטרבק מחליף ולמד מפארב מרחוק. בשלוש השנים האחרונות הוא משחק במקומו. באופן בלתי סביר, הוא עושה זאת אפילו טוב יותר מקודמו. עדיין, תושבי גרין ביי ו-80 אלף האוהדים שתומכים בפאקרס מדי משחק ביתי התגעגעו לפארב. הוא הרי מי שהחזיר אותם למפה (לאחר היעדרות בת שלושה עשורים מצמרת ה-NFL). הוא מי שהחזיר אותם להיות America's team. אבל רוג'רס יכל גם לנסיבות הללו. העונה, בשנתו השלישית בלבד כקוורטרבק פותח, הוא שיחזר את מה שפארב עשה רק פעם אחת בחייו המקצועיים. הוא הנהיג את הפארקס לזכייה בסופרבול. לא רק רוג'רס מהווה אנדרדוג נצחי אלא אפילו קבוצתו הגיעה לפלייאוף עם המאזן השישי בטיבו בלבד. זה לא שינה. כי רוג'רס שיחק בשלמות מרהיבה בפלייאוף אפילו יותר מאשר בעונה הסדירה. כיום גרין ביי אלופה, וארון רוג'רס נחשב לשחקן הפוטבול הטוב בעולם.
3. נובאק ג'וקוביץ'
מקצוע: טניסאי
מדינה: סרביה
גיל: 24
טנא: לפני שנה הוא עוד נחשב לבזבוז ואכזבה. כישרון תמיד ידענו שיש לטניסאי הסרבי, אך אופי היה פחות וגם כושר גופני. הטניס שלו לא היה יציב, ולאחר שזכה באוסטרליה הפתוחה כבר בגיל 20, הוא כמעט לא הגיע לשלבים המאוחרים של גרנד סלאמים במשך שלוש שנים תמימות. דיוקוביץ' כמעט היה בגדר טניסאי נשכח, ואפילו אנדי מארי זכה ליותר התעניינות ציבורית והרבה יותר ספונסרים. בכלל, עולם הטניס היה ממלכה של שני אנשים: רוג'ר פדרר ורפאל נדאל. לפני יומיים חזינו בגמר הרולאן גארוס הנפלא בין אותם יריבים נפלאים. כביכול, עולם הטניס עדיין שייך רק להם. אבל זה כל כך לא נכון. כי נולה הוליך בשנה האחרונה את נבחרת סרביה לזכיה בגביע דייויס, ניצח באליפות אוסטרליה, רשם רצף ניצחונות של 43 משחקים וגבר על נדאל ופדרר שבע פעמים.
אז נכון שהוא הפסיד לרוג'ר בחצי גמר הרולאן גארוס, אך הוא הוכיח בחצי השנה האחרונה שהוא מסוגל לגבור על השניים הגדולים על כל משטח. לכן, כשאנחנו מתקרבים ללב עונת הטניס, לפני ווימבלדון וסבב היו.אס אופן, ברור כי דיוקוביץ' הוא קנדידט לא פחות מהשניים הגדולים. ולפני שנה בלבד זו היתה קביעה בלתי נתפשת. כיום הסרבי חובט יותר חזק ולא פחות מדויק מיריביו, הספרדי והשוויצרי. לכאורה, גם המנטאליות מאוד התחזקה, אך כדי להתחרות מול נדאל ופדרר לא מספיק ה"לכאורה".
2. דירק נוביצקי
מקצוע: כדורסלן
קבוצה: דאלאס מאבריקס
גיל: 33 (פחות שבוע וחצי)
טנא: עד תחילת העונה, אולי אפילו עד תחילת הפלייאוף, נוביצקי נחשב לעוד סופרסטאר ב-NBA. יש כמותו עוד לא מעטים. הוא שחקן נפלא, סקורר מוכח, אבל רך במקצת. יש אומרים לוזר, לא באמת שחקן של המעמדים והרגעים הגדולים. העובדה שנוביצקי אינו אמריקאי וגם לא משחק בצורה פיזית במיוחד אף היא פגמה בתדמיתו. הוא נתפש כסוג של חוצן, מוכשר ולפרקים מרהיב אך עדיין אאוטסיידר לפנתיאון הכדורסל. ובכן, הענק הגרמני הוא אדם שקט ומאוד צנוע. הוא לא מרעיש, לא מייצר טראשטוק או מקדם את עצמו. רק ממשיך לשחק באותה קבוצה כבר 13 שנים ולעשות את המירב.
בשקט בשקט הוא נתן עונה כבירה. כשליצדו אוסף שחקנים בינוני במקרה הטוב (ללא קארון באטלר הפצוע עד עכשיו), הצליח נוביצקי לסיים את העונה הסדירה במאזן טוב מאוד (25:57). עדיין, לא האמינו שדירק ודאלאס שלו יעשו פלאים בפלייאוף ומרבית הפרשנים אף חזו להם אקזיט מוקדם במיוחד בסיבוב הראשון מול פורטלנד. אז נוביצקי, די לבדו, גבר על הבלייזרס, התפנה לטאטא את הלייקרס, אלופת השנתיים האחרונות, עם 0:4 ואת אוקלהומה סיטי הצעירה והמוכשרת כל כך הוא ניצח 1:4. בימים אלה הוא נותן סדרת גמר מונומנטאלית מול מיאמי היט (למרות שדאלאס בפיגור 2:1). אין ספורטאי שתרם למעמדו כמו נוביצקי העונה. כיום כולם מכנים אותו "אחד השחקנים הגדולים בכל הזמנים". השוואות ללארי בירד כבר לא נשמעות מופרכות. אם נוביצקי יזכה עם דאלאס באליפות הוא ייחשב אולי לאחד מעשרת הכדורסלנים הגדולים מאז ומעולם. אבל גם אם לא, עדיין ברור שכשרון מיוחד כל כך ושחקן שבגיל 33 הצליח לשפר ולהוסיף כל כך הרבה אלמנטים למשחקו (קשיחות, נקודות בצבע, כדרור נהדר, מסירה, ריבאונד) הופכים את הקלעי המחונן מווירצבורג לאחד הפלאים הגדולים בעולם הספורט.
1. ליונל (ליאו) מסי
מקצוע: כדורגלן
קבוצה: ברצלונה
גיל: 23 (בן 24 בסוף החודש)
טנא: מסי זכה פעמיים ברציפות בבלון ד'אור, כלומר הוכתר לשחקן השנה באירופה וובעולם (בשנתו השנייה). אז מה הוא כבר יכול עוד להוסיף לטנא שלו? הרי היה ברור לפני שנה, בדיוק כפי שברור כעת, שמסי הוא הכדורגלן הטוב בעולם. בתווך הוא אפילו לא זכה במונדיאל, אז איך ניתן לטעון כי מצבו השתפר באופן כה דרמטי? 50 שערים ו-21 בישולים ב-47 משחקים. זכייה בצ'מפיונס ליג ובאליפות ספרד. שערים יפהפיים כמעט בכל המשחקים החשובים. נטיעת התחושה, שהיא לרוב ידיעה, כי מסי תמיד מסוגל לעשות, ולרוב יעשה, את הפעולה שתכריע את המשחק.
אין עוד כדורגלן כזה וגם אין עוד ספורטאי כזה (למעט אולי רפא נדאל). אם עד לאחרונה מסי עוד הוזכר בצמוד לרונאלדו, מעט לפני רשימת כדורגלנים קצרה שמרכיבה את הצמרת העולמית (צ'אבי, אינייסטה, טורס, רוני), אזי שכיום ברור שהארגנטיני הקטן חי בגלקסיה משלו, והוא עוד עשוי לעקוף את דייגו מראדונה, אלפרדו די סטפאנו ופלה. הוא עד כדי כך טוב.