הן היו קבוצות חזקות ונראו בלתי ניתנות לעצירה, אבל בשנה אחת התפרקו לרסיסים וגרמו לנו לפקפק באמינות השיר "אימפריות נופלות לאט". התסריט לא תמיד זהה לקודם. פעם זו ההנהלה, לעיתים זה שינוי כללי המשחק ולפעמים כל הצרות מגיעות במכה. הפועל תל אביב של קיץ 2011 עומדת בפני שינוי דרסטי, עם שחרורם של מרבית מכוכבי הקבוצה. האם בסיום העונה הקרובה האדומים של אלי טביב, מוני הראל ודרור קשטן יצטרפו לרשימה? הנה סיפורן של הקבוצות שהגיעו הכי גבוה וירדו הכי נמוך.
הפועל תל אביב 1989
בעונת 1987/8 היא חגגה זכייה באליפות בכיכובו של משה סיני, שחזר אחרי חצי שנה מאכזבת בבוורן הבלגית. כבר בינואר 88' התחיל לעלות ריח רע שהסתיים עונה עונה וחצי אחר כך בירידה נדירה של האלופה לליגת המשנה.
אנשי הוצאה לפועל הגיעו פעמיים תוך שבועיים ועיקלו לאדומים ציוד אימון מבלומפילד בגלל חוב למס ההכנסה. באותו הקיץ, כשהחלו ההכנות לליגה, הגיעו לטקס פתיחת העונה חמישה שחקנים בלבד מהקבוצה הבוגרת ועוד ארבעה ממחלקת הנוער. היו"ר חיים צימר, נשאל על ההיעדרות וענה: "יש השערה שהם צריכים לקבל כסף. אבל זו רק השערה".
הליגה נפתחה, אך בחודש נובמבר הסדקים נפערו. כשעה לפני המשחק מול צפרירים חולון החליטו השחקנים שלא לעלות להתמודדות בגלל החוב הכספי מהעונה הקודמת. האדומים הקפיצו את הנוער למגרש וההנהלה הודיע לאחר ההתמודדות שכל החוזים מבוטלים מרגע זה. בנוסף, אלי כהן, גילי לנדאו ואחרים קיבלו הודעה שהם מועמדים למכירה. הבלם ינקה אקהויז שבר שתיקה ואמר: "נמאס לי. מלחמת העסקנים הורגת את הקבוצה. אני מאוד פסימי לגבי העתיד, יש ברדק". בפברואר החליטו השחקנים לשבות פעם נוספת, הפעם מול מכבי חיפה. רק חמישה מהם (שניים מהנוער) הגיעו לאצטדיון.
כתוצאה מהבלאגן, האלופה צנחה למקום האחרון בליגה וירידה לארצית בפעם הראשונה בתולדותיה, כשנותרו שני מחזורים לסיום העונה. בנוסף, סיני החליט לוותר על ההרפתקה ועבר לבני יהודה, שאיתה זכה באליפות שנה לאחר מכן. מאז חיכו שם לזכייה בתואר במשך עשר שנים, במהלכם נאלצה ההסתדרות למכור חלק מנכסיה, דבר שבסופו של דבר השאיר את הקבוצה בחיים.
הפועל באר שבע 1998
עונת 1996/97 היתה המוצלחת ביותר של הפועל באר שבע מאז האליפות ב-1976. היא סיימה במקום השלישי בליגה, זכתה בגביע המדינה עם 0:1 על מכבי ת"א בגמר והציגה את אחד מצמדי הזרים הכי טובים וצבעוניים שהגיעו לישראל - ג'ובאני רוסו וסיאד חלילוביץ'. דווקא אחרי הזכייה בגביע והבטחת המקום באירופה, החלה קריסה מהמהירות והדרסטיות אי פעם בכדורגל הישראלי, שנגמרה רק בירידה לליגה השניה בשנה שלאחר מכן. הרבה בזכות הבעלים אלי להב שביצע מכירת חיסול.
שמונה שחקני הרכב קבועים, פלוס המאמן, עזבו: אלי גוטמן, ג'ובאני רוסו, לירון בסיס והשוער אבי פרץ נטשו להפועל חיפה, שי הולצמן עבר לראן הצרפתית (ואחרי זה לבית"ר ירושלים), הקפטן סתיו אלימלך עזב לבני יהודה, גדי חזות הושאל לאשדוד, הבלם אלכסנדר סולוב עבר למכבי נתניה. רק המקומיים שמעון ביטון, שרון בוכניק ודודו חפר נשארו.
97/98 עם בני טבק עוד החלה בצורה סבירה כשב"ש עברה את ז'לגיריס קובנה במשחק דרמטי בווסרמיל, אבל משם והלאה גיהנום. תבוסת 4:1 לרודה הייתה הנורה האדומה, אבל השיא היה ה-10:0 המשפיל להולנדים בחוץ. אגב, בין שני המשחקים באופ"א ב"ש הספיקה לחטוף 7:2 מבית"ר בטדי ולספוג חמישיה מהפועל חיפה בבית. יוסי בניון עלה לראשונה לבוגרים, הראה הברקות אבל גם היה שותף לריב מכוער על הדשא עם דודו חפר. טבק פוטר, ג'קי דקל החליף אותו ופוטר גם הוא לטובת אליהו עופר המושיע, שלא הושיע.
העונה הסתיימה בתמונה ששווה אלף מילים: בניון כבש בדקה ה-90 מול מכבי חיפה, רץ לחגוג עם הקהל שכבר ידע שב"ש ירדה ואז נשבר והתחיל לבכות. שנה אחרי זה גם השחקן הכי גדול שיצא מב"ש נטש לטובת אותה חיפה, האדומים ירדו לליגה השניה אחרי 27 שנים.
אייאקס 1997
האמת? מה שדפק את ההולנדים לא היה קשור להנהלה, מאמן ואפילו הקהל היה בסדר. יותר מהכל, פיפ"א צריכה לקחת אחריות על אחת הצניחות הגדולות שנראו בכדורגל העולמי. אייאקס של אמצע שנות ה-90 היתה מקבילה לברצלונה של היום. הטוטאל פוטבול של שנות ה-90. ב-1995 היא זכתה בגביע האלופות אחרי 0:1 על מילאן, מחזיקת הגביע דאז. באותו הקיץ נולד חוק בוסמן ותפס את האימפריה עם המכנסיים למטה.
קלרנס סיידורף היה הראשון שנטש ושנה מאוחר יותר, אחרי אובדן אליפות אירופה ליובנטוס, הגיעה המכה הגדולה. אדגר דווידס, מיכאל רייזיחר, נוואנקו קאנו ופינידי ג'ורג' נטשו לליגות בכירות יותר. לא רק שאייאקס איבדה את כוכביה הגדולים, היא גם לא הרוויחה סנט אחד מכך. באירופה זה עוד עבד והמועדון הגיע עד לחצי גמר הצ'מפיונס, אבל בליגה פ.ס.וו איינדהובן ופיינורד ניצלו את המומנטום ועקפו אותה בטבלה.
אייאקס סיימה את העונה במקום הרביעי ובאקורד סיום צורם נפרדה מפטריק קלויברט, מארק אוברמרס ו-וינסטון בוחרדה בגלל אותו חוק בוסמן. מאז מועדון הפאר הזה לא הצליח לשחזר את ימיו הגדולים. הדומיננטיות בהולנד שבה לה לאיטה, והאליפות הגיעה העונה לאמסטרדם, אבל באירופה כבר מזמן לא מפחדים להגיע למשחקים בארנה.
שיקאגו בולס 1999
מעונת 1990/1 ועד 1997/8 כולם הבינו שכללי המשחק ב-NBA השתנו. שש אליפויות בשמונה שנים הכתירו את הבולס בתור אחד המועדונים הגדולים בהיסטוריה של הענף. אלא שדווקא ב-1999, שקוצצה בעקבות שביתת השחקנים, חטפו השוורים מכה אנושה, והתוצאה: אף הופעת פלייאוף במשך חמש שנים ותקופה שבה לא נותר אלא להתרפק על הזכרונות ממייקל ג'ורדן.
את פרישתו של MJ, הג'נרל-מנג'ר ג'רי קראוס החליט לנצל כדי לרענן את הסגל הזקן משהו ולהיפרד גם מסקוטי פיפן, דניס רודמן, סטיב קר ולוק לונגלי. העונה נפתחה בפברואר בעקבות שביתת השחקנים וימים ספורים לפני שהפשרה בנושא הושגה, שחרר מייקל את הפצצה האמיתית והודיע בפעם השניה בקריירה כי הוא תולה את האייר ג'ורדן שלו.
קראוס לא עצר ובנוסף לשחרור השחקנים הוא הביא את טים פלויד כמחליפו של פיל ג'קסון על הקווים. זה הסתיים ב-13 ניצחונות מ-50 משחקים ואי העפלה לפלייאוף. סן אנטוניו סיימה את השלטון עם זכייה באליפות והבולס איבדו את כל נכסיהם בהיכל התהילה. המהפכים של הג'נרל-מנג'ר הוכתרו ככשלון חרוץ גם בעונות שלאחר מכן במהלכים תמוהים והשיא היה ב-2002, אז סיימה הקבוצה במקום האחרון בליגה. בקיץ 2003 התפטר קראוס וסיים את קללת הפלייאוף של המועדון.
הפועל תל אביב 2011/12?
בינינו, יש פה את כל המרכיבים שעלולים להביא את המועדון למקומות הכי נמוכים שיש. הנהלה מפורקת שמתגוששת דרך כלי התקשורת ועושה הכל בשביל להפריע לדקה אחת של שפיות, עזיבת שחקני מפתח כמו איתי שכטר, גילי ורמוט, ערן זהבי, דני בונדר, וינסנט אניימה ובן שהר, ותוסיפו לזה את סיום עבודתו של אלי גוטמן. הנה לכם הבסיס הטוב ביותר לכשלון.
גם כאן מדובר במועדון גדול שהגיע להישגים יוצאים מן הכלל בשנים האחרונות: דאבל, גביע והעפלה לצ'מפיונס. לא שקט שם לרגע. בסוף העונה מבטיחים שיוסי אבוקסיס יאמן, אבל דווקא דרור קשטן מגיע מהדלת האחורית. מי הבעלים, אלי טביב או מוני הראל? אולי בכלל זה קובי סידי. במילה אחת: שכונה.
דווקא שם, בגלל ההיסטוריה ואותה ירידה אכזרית בשנות ה-80, צריך לדעת לסתום את החורים בשביל להציל את הספינה מטביעה. אם לא יתעוררו ויעשו שינוי של 180 מעלות, בשנה הבאה סימן השאלה עלול לרדת מהכותרת.