את מאות המילים שמיד תקראו אפשר לסכם במילה אחת: אהבה. ובשתי מילים: חוסר אהבה. כמו ילדה עזובה הנזרקת מבית מחסה אחד למשנהו, מסתובבת הפועל פ"ת ומחפשת לעצמה את היד החמה והמלטפת, ולא את זו אשר מנסה להכות ולהפשיטה מנכסיה הדלים גם ככה.
זה כל מה שאנחנו מבקשים. לא תארים, לא אירופה, אפילו לא כוכבים גדולים, וגם לשחקני הבית כבר התרגלנו שלא להיקשר. רק דבר אחד. אחרי שנים בהן הקבוצה נזרקת מבעל בית אחד למשנהו, כשהזהות שלה כבר מזמן הפכה להיות עמומה יותר מהרפורמה בתחבורה הציבורית, ואפילו את הבית הקטן והמוזנח היא איבדה – אוהדי הקבוצה מרימים את ראשם וזועקים: לא עוד! לא נהיה שותפים לחרפה הזאת.
אוהדי הקבוצה הודיעו בשבוע שעבר על חרם מנויים וכרטיסים לקראת העונה העומדת בפתח. זו לא הפעם הראשונה בה מכריזים אוהדי הקבוצה על חרם, ובשנים עברו הייתי מראשי המתנגדים לעניין. נראה היה לי שבמעשה כזה אנחנו בעצם משחקים לידיהם של אלה נגדם מחינו ונתנו להם, למעשה, את השקט הדרוש להם. הפעם, נדמה לי, אין אפילו צורך של ממש בהכרזה, מעבר לעניין ההצהרתי שבה. לא צריך להיות אוהד שרוף במיוחד כדי להבין שבקבוצה שלנו נעשים מעשים שעוקרים אותה מאיתנו והופכים אותה לכלי שרת בידיהם של בעלי עניין כזה או אחר.
אשתמש במילים עדינות, כיוון שחקירת המשטרה עודנה בעיצומה, אבל זו לא תהיה יריה באפלה אם אומר שהדבר האחרון שעומד לנגד עיניהם הוא הפועל פ"ת. רכישת מנוי ואפילו רכישת כרטיס כשאיש מחוץ למערכת לא באמת יודע לאן מנותבים הכספים – והחובות העצומים בהם שרויה הקבוצה, על פי הדיווחים, הם רק הוכחה לכך – כמוה כשיתוף פעולה עם ההרס.
אוהדי הפועל פ"ת צריכים להיות הראשונים להבין את חומרת המצב. אנחנו, ששמנו הוכפש, כבודנו נרמס ואפילו שמה הטוב של אימנו (שנשלחה לקלקיליה) בוזה, לא קיבלנו ולו את זכותנו הבסיסית – זכות התגובה. לתקשורת לקח כמה חודשים ארוכים ומתסכלים במיוחד כדי להבין זאת, וכיום היא מכה על חטא. אני מניח שעצם כתיבת טור זה מהווה חלק מאותה כפרה.
בשבועות האחרונים החל משחק שיכול מאוד לשעשע את המתבונן מהצד, אבל מרתיח ומתסכל את אוהדי פתח תקוה – משחק הרוכש המסתורי. מפעם לפעם עולה שם מוכר יותר או פחות, שלעתים אפילו אינו מזדהה בשמו, וגורר מיד חרושת שמועות והדלפות אודות זהותו, באיזו גרסת שנות האלפיים של השעשועון "זה הסוד שלי". רק שהפעם כל משתתף זוכה.
כל בעל עסק קטן כגדול שמעוניין לצמצם את תקציב הפרסום שלו, משחרר איזו ידיעה שהקשר בינה ובין המציאות מקרי ביותר על רצונו להשקיע בהפועל פ"ת. האיש מיד זוכה ב 15 דקות התהילה שלו, עד שהכותרת הראשית והזועקת הופכת לידיעה שולית בעמוד 7 על "ירידתו מהנושא", ובצדק. שיקום האדם שהיה מפקיד את מיטב כספו בידיהם האמונות של מי שמציגים עצמם כיום כבעלי הפועל פ"ת.
והכל – הפרשיות, החקירות, ההאשמות, המכירות שהיו או לא היו, היחס המזלזל מהתקשורת, העובדה כי הקבוצה הפכה לאנקדוטה משעשעת, והתנהלותה נראית כמו פרק מוצלח במיוחד של "בובה של לילה" – כל זה מתקשר ונובע ממקום אחד בלבד. מהעובדה שמעלליה של "הנהלת" (והמרכאות צריכות להישאר בכל דיווח על חבורת האנשים הזאת) הפכה את הפועל שלנו ללא יותר מסחורה זולה, נטולת ערך של ממש. הסמל הקדוש הזה, שרק מחשבה עליו מעבירה צמרמורת בגבנו, הפך לבזוי ורקוב יותר מדגל ישראל בהפגנה של החמאס.
את שמו של המועדון הזה ייקח עוד שנים רבות לשקם, אם בכלל. יציאה לדרך חדשה חייבת להתחיל בשני צעדים קטנים. ראשית, הוצאת הקבוצה מהידיים העוינות. שנית, השבתה הביתה לידיהם הבוטחות של אוהדיה. גם אם כיסנו דל, גם אם הדבר כרוך בפשרות כואבות, לפחות לעת עתה, גם אם המחשבה שעם אהבה ורצון בלבד אפשר להצליח היא רומנטית וילדותית, אני בטוח שברגע שנצא לדרך יבואו גם האנשים שיכולים לכוון אותנו לדרך המלך. אז יבואו כבר כולם.
- תמיד חלמתם לפרשן בערוץ הספורט? זאת ההזדמנות שלכם. שלחו לנו למייל sport5turim@gmail.com טור דעה או פרשנות שאורכו עד 350 מילים. טורים נבחרים ייערכו ויפורסמו במדור "קול העם" של אתר ערוץ הספורט. אז למה אתם מחכים? רוצו למקלדת.