מאז קום המדינה ידעה השחייה הישראלית עליות וירידות. הצלחה בשנות ה-60' עם אברהם מלמד וגרשון שפע, שקיעה בשנות ה-70', היעלמות בשנות ה-80' וצמיחה מחודשת בשנות ה-90'. אחרי הגמר של אורבך בסידני 2000 החלה דעיכה נוספת, אבל כעת אנחנו נמצאים שוב בתקופה טובה. אפשר אפילו לומר תור הזהב של השחייה הישראלית. השחיינים בכחול-לבן סיפקו לא מעט רגעי נחת מאז המשחקים האולימפיים בבייג'ין 2008. אינספור שיאים אישיים ולאומיים, גמרים באליפות העולם ומדליות באליפות אירופה. אז האם יש סיכוי לנבחרת לעשות כבר באליפות בשנחאי עליית מדרגה נוספת ולעשות היסטוריה, שכן מעולם לא עמד ישראלי על הפודיום באליפות העולם בשחייה במרחק האולימפי (יש 2 מדליות בבריכות קצרות של חליקה ובורוכובסקי).
השמות הבולטים בנבחרת הם גל נבו, עמית עברי, גיא ברנע ונמרוד שפירא בר אור. החלטנו לנתח את הסיכויים שלהם באליפות העולם. אגב, כאן הקלישאה של "הכל יכול לקרות" לא באמת קיימת (זה לא ג'ודו). יש זמנים שחייבים להשיג כדי לנצח, יש שיאים שחייבים לשבור ויש יריבים שחייבים לעבור. התחרות תהיה קשה מאוד, אבל זו רק אחת הסיבות למה השחייה היא ספורט פופולרי. מגוון הכשרון הוא באמת רחב מאוד. המטרה הברורה של כל שבעת הישראלים היא להעפיל לחצי הגמר באחד מהמקצים שלהם ולקבוע את הקריטריון האולימפי. אם הם לא יצליחו להיות בין 16 הראשונים, הם ייאלצו לקבוע את קריטריונים A או B (כתלות במספר הנציגים בכל מקצה).
גל נבו
משחים: 200 ו-400 מטרים מעורב אישי, 200 פרפר ו-100 חזה
"גל חדש", "עלה על הגל", "גל גדול", "שובר גלים", "על גל נבו", "יש נבו בעירו". הרבה כותרות קיבל נבו בזכות השם שלו בשנים האחרונות והוא עוד יכול לספק הרבה כאלה בעתיד. נבו נחשב לאחד השחיינים הטובים ביותר בהיסטוריה של ישראל ובאליפות העולם לפני שנתיים סיים במקום השישי בגמר ל-400 מעורב. אז האם הוא יכול להיות הישראלי הראשון שזוכה במדליה באליפות העולם בבריכות ארוכות?
את התשובות נקבל ביום ראשון הבא, יום הנעילה של האליפות, כאשר יזנק למוקדמות ב-400 מעורב, אחד המשחים הקשים ביותר שיש בענף. "בשחייה, יש רק דרך אחת לזכות במדליה", אמר קרמבו (רמי הויברגר) בסרט "מבצע סבתא", והסביר: "אתה מתחיל הכי מהר שלך ולאט לאט אתה מגביר". נדמה שגל נבו פועל בדיוק לפי טיפ האלופים של קרמבו. הוא מתחיל מצוין את הפרפר, משתדל להישאר בתמונה ולשרוד את סגנון הגב הקשה, ואז כשעוברים לחזה הוא פותח מנועים ועוקף את רוב השחיינים. וכל מה שנשאר הוא לתת פול גז בסגנון החופשי.
היריבים: היתרון הגדול ביותר של נבו הוא שאין לו הרבה יריבים במשחה ל-400 מ'. מייקל פלפס, ששלט במקצה במשך שנים, החליט שנמאס לו והודיע שאין לו כוונה לשחות אותו שוב. ראיין לוכטה הוא הפייבוריט לזכות במדליית הזהב, אבל הוא יצטרך להיאבק בשני ההונגרים המצוינים לאסלו צה ודויד וראשטו. לוכטה לא הפגין יכולת מרשימה בתחרויות ההכנה ולא בטוח שהוא יזכה בזהב. נבו, שניצח בעבר את וראשטו באליפות אירופה, יצטרך להפגין רמה גבוהה כדי להפתיע, לשבור את שיאו (4:11.51 דקות) ואף לרדת מגבול ה-4:10 דק'.
אופטימי: מדליית ארד היסטורית לישראל, קריטריון אולימפי כפול. מפלס הציפיות ללונדון ימריא לשמיים.
פסימי: קריטריון אולימפי ב-400 מטרים מעורב אישי.
עמית עברי
משחים: 50 ו-100 פרפר, 200 מעורב אישי
מאז שאניה גוסטומלסקי עזבה את השחייה המקצוענית, עמית עברי סוחבת את כל השחייה הנשית על גבה. ובינתיים היא מפגינה גב רחב ומייצגת את ישראל בכבוד. עברי בהחלט מסוגלת להעפיל לחצאי הגמר בשנחאי ולקבוע את הקריטריון האולימפי ב-100 מטרים פרפר (50 הוא לא מקצוע אולימפי). ההערכה היא שבמרחק הקצר היא לא תצליח להתברג בין השמיניה הראשונה, אבל דווקא במרחק הכפול (והאולימפי) היא מסוגלת לעשות זאת ולעלות לגמר אם תקבע זמן שדומה לשיאה האישי (58.21 שניות) או מעט מהיר יותר. שם זה כבר יהיה סיפור אחר. תוצאה של 57.80 שניות תספיק כנראה למקום השישי. מדליה? לא סביר, היא תצטרך להתעלות בצורה יוצאת דופן. האמת? פרט למשחקים האולימפיים, אין מקום טוב יותר להתעלות בו מאשר באליפות העולם.
היריבות: העומק במקצים של עמית עברי הוא אחד מהגדולים ביותר שיש בשחייה העולמית, כאשר ישנן לא מעט שחייניות שמסוגלות לרדת את גבול 26 השניות ב-50 ו-58 שניות במרחק הכפול. יש את השבדיות טרז אלשהאמר ושרה שיוסטרום (שיאנית העולם ב-100), ג'נט אוטסון הדנית, דיינה וולמר וכריסטין מגנוסון מארה"ב. בקיצור, לא צריך לדאוג לעברי, יש לה מספיק יריבות.
אופטימי: מקום 7 בגמר ל-100 מטרים פרפר.
פסימי: חצי גמר ב-100 (קריטריון אולימפי), לא תעבור את המוקדמות ב-50.
נמרוד שפירא בר אור
משחים: 100 ו-200 מטרים חופשי
שפירא בר אור עלה על המטוס לשנחאי ממש ברגע האחרון בזכות עבודה טובה של איגוד השחייה, ושלו כמובן. אבל האמת היא שאם חושבים על האיכויות שלו, אז הוא היה חייב לקבוע את הקריטריון כבר מזמן. שפירא בר אור הוא אחד השחיינים המוכשרים ביותר שיש לנו, אבל בגלל כל מיני בעיות הוא לא הצליח להגשים את הפוטנציאל (מעניין כמה פעמים הוא שמע את המשפט הזה). השבוע תהיה לו הזדמנות נהדרת לקבוע את הקריטריון ללונדון, אך גם אם לא יעפיל לחצי הגמר, סביר להניח שיקבע בהמשך השנה תוצאת קריטריון A או B.
היריבים: כמובן שבמקצים האלה יש לשפירא בר אור יריבים מכאן ועד להודעה חדשה. מפביאן ז'ילו, וויליאם מיינארד, אלאן ברנאר ויאניק אנייל הצרפתיים, דרך ססאר סייאלו הברזילאי וכלה במייקל פלפס וראיין לוכטה במרחק הכפול. קשה להגדיר אותם כיריבים, בעיקר מכיוון שהם לא רואים בו יריב.
אופטימי: קריטריון אולימפי ב-200 מטרים.
פסימי: 30 ומשהו.
גיא ברנע
משחים: 50 ו-100 מטרים גב
ברנע זכה לפני שנה במדליית ארד ב-50 מ' גב באליפות אירופה בבודפשט והראה שהוא בהחלט מסוגל להיות פקטור משמעותי במרחק קצר, שלא נחשב למרחק אולימפי. אם ישווה או ישפר את שיאו האישי (והישראלי), שעומד על 24.64 שניות, הוא יעלה כמעט בוודאות לגמר. צריך לזכור ששיא העולם עומד על 24.04 שנ', כך שלברנע יש את היכולות להגיע לפודיום גם בשנחאי. 24.50 שניות אמורות להספיק למקום בחמישיה הראשונה. במרחק הכפול הסיפור קצת שונה. הגעה לחצי הגמר תיחשב להישג מכובד, אך מדובר במשימה קשה.
יריבים: אם נתייחס ל-50 מטרים גב, הפייבוריטים הברורים הם קאמיל לאקור הצרפתי, ליאם טאנקוק הבריטי וסטנילב דונץ הרוסי, שמגיע לשנחאי אחרי שלא הפגין רמה גבוהה במיוחד בתחרויות ההכנה. שימו לב גם לריוסוקה איירי היפני ולארשווין ווילדבור. גם גרהארד זנדברג מדרום אפריקה נחשב לשחיין גב מהטופ העולמי. קל זה לא יהיה לגיא ברנע, אבל אפשרי.
אופטימי: מקום 6 בגמר ל-50 מטרים ושיא אישי, חצי גמר ב-100.
פסימי: מקומות 13 ו-21 ב-50 ו-100 מטרים בהתאמה.
העיקר ההשתתפות
יעקב טומרקין, אנה וולצ'קוב ויונתן קופלב נועלים את המשלחת הישראלית לשנחאי. טומרקין נחשב פרוספקט גדול מאוד והוא מועמד מוביל לריו דה ז'ניירו, האליפות הקרובה היא עוד הזדמנות עבורו לצבור ניסיון בין-לאומי. מהשחיין של מכבי אשדוד מצפים שיהיה הראשון שיזכה במדליה אולימפית. קופלב עשוי להעפיל לחצי הגמר ב-100 מ' גב, אך זה כמעט לא נראה סביר. אם השלושה ישברו את שיאיהם האישיים, זה ייחשב להצלחה. טומרקין מסוגל להגיע לחצי הגמר ב-200 גב.