ב-15 בספטמבר אמורים שחקני מכבי תל אביב להיות בסיטואציה שעלולה להסתמן כאחת החוויות הכי לא נעימות בקריירה שלהם. דווקא בתקופה שנשיא טורקיה יוצא בהצהרות קיצוניות ומתסיס את אזרחיו נגד ישראל, הצהובים יגיעו לאיצטדיון אינונו באיסטנבול, מקום שגם קבוצות מקומיות יעדיפו שלא לבקר בו. 35 אלף צופים יחכו להם, כמות האבטחה תורגש היטב וכל זה עוד לפני שבשיקטאש תעלה לדשא בשביל להשלים את אווירת המלחמה. השסע בין המדינות שם את חניכיו של מוטי איוניר במקום לא אידיאלי. לשב"כ יש בעיות לאבטח, צה"ל לא רוצה לשחרר את הזאטוטים שלו להתמודדות ונראה שאנחנו עומדים בפני משהו חדש בהיסטוריה של הכדורגל שלנו. בעצם, רגע אחד: כבר היינו בסרט הזה.
בדיוק ביום שמכבי תשחק מול בשיקטאש בחוץ נציין 37 שנים לאירוע דומה שזכור היטב כאן בארצנו. ב-15 בספטמבר 1974 שיחקה נבחרת ישראל בגמר משחקי אסיה בטהרן מול המארחת איראן, שניצחה 0:1 משער עצמי של יצחק שום. באותם ימים, עוד לפני המהפכה האסלאמית, היחסים בין המדינות היו טובים. אלא שבחצי הגמר לא התייצבה כוויית למשחק מול ישראל והמתיחות כבר הורגשה באוויר. הבחורים בכחול-לבן שהיו במגרש באותו הערב מספרים על אווירת מלחמה, חשש לחייהם וחוסר ודאות טוטאלי, וזה עוד לפני שריקת הפתיחה. חושבים שיש דמיון בין האירועים שנפלו במקרה על אותו התאריך? חזרנו אחורה בזמן בשביל לבדוק עד כמה הסיטואציה דומה.
"באיראן הרגשנו שאסור לנו לצאת החוצה", נזכר שייע פייגנבוים, ששיחק בחוד בגמר ההוא. "חיילי קומנדו שמרו עלינו עם נשק אוטומטי והסתובבו אצלנו במלון. כשנסענו למשחק ליוו את האוטובוס שלנו אופנועים של המשטרה המקומית ומעלינו היה מסוק לאורך כל הדרך. בתוך האיצטדיון היה חייל איראני בכל מטר ומאות אנשי צבא הוצבו במקום". בשביל להמחיש עד כמה המצב היה כל כך שברירי בטהרן, שייע מספר שגם הקהילה היהודית במקום הייתה על הכוונת: "יהודים איראניים התחננו שנפסיד את המשחק כי הם פחדו על החיים שלהם. הם אפילו הציעו לנו מתנות בשביל להבטיח את זה".
שום מחזק את דבריי חלוץ העבר ולא שוכח את הקהל העוין: "ב-74' הייתה מערכת יחסים טובה בין ישראל לאיראן, שהוגדרה כביכול כידידה שלנו. אבל האוהדים שלה היו נגדנו. היו 100 אלף איש באיצטדיון וזו לא הייתה חוויה נעימה כי לפני המשחק הצופים הספיקו לירוק עלינו. ממש אווירת מלחמה". צביקה רוזן, שעלה עם סרט הקפטן להתמודדות הטעונה, מספר גם הוא: "זרקו עלינו ראשים של תרנגולים והקהילה היהודית ביקשה שנפסיד. בסופו של דבר הכל עבר בשלום, אבל אי אפשר להגיד שהיה למשחק ערך ספורטיבי". גם שייע נזכר בתרנגולים השחוטים, ומוסיף: "הם הניפו שלטים עם צלבי קרס, כמות השנאה שהרגשנו שם הייתה עצומה".
עד היום ישנם הטוענים ששומי כבש את השער העצמי בכוונה, מפחד שהשלכות הניצחון יביאו לטרגדיה. אבל אם תשאלו אותו תקבלו תשובה אחרת: "אני צוחק על זה שכאשר פגע בי הכדור ונכנס, אז 22 שחקנים שמחו. ברור שהשער לא הובקע בכוונה, אבל בוא נסכם ששני הצדדים לא היו מאוכזבים ממנו". רוזן ופייגנבוים מחזקים את טענתו, והאחרון מוסיף פרט מעניין: "20 שניות מפתיחת המשחק פגעתי במשקוף, תאר לך מה היה קורה אם הכדור היה נכנס".בזמן שרוב שחקני הנבחרת חששו, יש אדם שמעיד על עצמו כאחד שניסה לא לספור את האיראנים באותו הערב. גידי דמתי משחזר את מה שאירע שם: "היו 100 אלף צופים, אז אפשר לומר שרעדנו, אבל אני לא הרגשתי את הפחד. עליתי למגרש במטרה לנצח, אחר כך מה שיהיה יהיה. אני זוכר שהייתה אבטחה כבדה מסביב למגרש. הרגשנו סכנה, אבל ידענו שיש מי ששומר עלינו. כשנסענו באוטובוס לשדה התעופה בטהרן הרגשנו בטוחים".
בכל הנוגע להשוואת הסיטואציה בטהרן למה שעלול לצפות למכבי ת"א בטורקיה, שחקני העבר מביעים ספק גדול אם ההקבלה אכן נכונה, אך לא שוללים את האפשרות שההיסטוריה תוכל לחזור מכיוון לא צפוי. "הדמיון בין משחק הנבחרת ב-74' למפגש של מכבי ובשיקטאש לא גדול", טוען רוזן. "בטהרן זה היה יכול להסתיים באסון. במקרה הנוכחי השלטונות מספיק חזקים וההבדל הוא גדול. מה גם שבטורקיה יהיו רק 35 אלף צופים, אנחנו התמודדנו מול 100 אלף ביציעים".
שום עוד יותר החלטי: "זו לא סיטואציה דומה. במקרה שלנו היה מדובר בנבחרות, עם שלם. כאן יש קבוצה עם האוהדים שלה. באיסטנבול לא כולם אוהבים את בשיקטאש כמו שבתל אביב לא כולם אוהדי מכבי. הנושא של המתיחות עם הטורקים מאוד גדול, אבל גם אם זה לא היה קיים עדיין היה מדובר במשחק קשה". שייע מסכים שאין דמיון בין האירועים, אך מנגד מוסיף: "זה סיפור אחר, אבל עדיין לא נעים. גם בלי ההצהרות של ארדואן, יהיה שם מסוכן. ברגע שמכבי תשחק בטורקיה אין ספק שתהיה פה ושם עוינות. זה לא אידיאלי, אבל זה הכדורגל, ובספורט לא צריך לפחד".
בגלל הסיבוכים הקשורים ליום חמישי הקרוב, כמעט שכחנו שיהיה גם משחק כדורגל. "מה שמצפה למכבי ת"א בסופו של דבר זה 11 מול 11", אומר שום בניסיון לחזור לפרופורציות. "אין ספק שהשחקנים ירגישו את מה שיהיה ביציעים. זה לא מגרש גדול, אבל יש לבשיקטאש קהל חם מאוד. יכול להיות שהמרכיב של המתיחות הקיימת לא יעשה טוב לאוהדים שיגיעו מישראל. אני לא מקנא באנשי מכבי, אבל זה ספורט וצריך לדעת להתמודד מול הכל. גם ככה יש אמביציה גבוהה לשחקנים ואני בטוח שהם יעשו כל מה שאפשר בשביל לנצח".
"אני מקווה ששחקני מכבי לא יפחדו מהסיטואציה וילחמו כמו גברים, כי הם יודעים איך לעשות את זה", מוסיף רוזן. "יש לאיוניר קבוצה מספיק טובה שיכולה לעשות שם משהו יפה. בבשיקטאש הודיעו שישמרו על השקט, אז אני רוצה להאמין שזה נכון. מארדואן ומקורביו לא שמענו משהו כזה. כנראה שהאנשים שם יותר נורמליים מהשלטון. אני לא צופה עימות עם הקהל ומתאר לעצמי שהמלון יהיה ליד המגרש, כך שזה יקל על כל נושא הנסיעה לאיצטדיון". רוזן, שנמצא בתפקיד באופ"א, דיבר על אופציית העתקת המשחק למקום אחר: "אולי היה עדיף לקיים את ההתמודדות במגרש נייטרלי, אבל לא ביקשתי דבר כזה כי זה לא התפקיד שלי".
וכמו שכבר הבנתם, דמתי הוא האופטימי בחבורה הזו. ובדרכו שלו הוא מאחל למכבי תל אביב הצלחה במשחק הכל כך טעון מול בשיקטאש: "אני לא יודע מה יקרה כי הסכסוך ממש טרי. האווירה בטהרן הייתה מחשמלת, ובטורקיה עם כל הבלאגן של ארדואן זה קצת יותר מפחיד עכשיו. אני ממליץ לשחקנים של איוניר שלא יפחדו, יעלו למגרש ושהטורקים וארדואן יקפצו להם. צריך להראות להם שאנחנו יותר טובים".