ההרכב שעימו עלתה אלופת אנגליה, מנצ'סטר יונייטד, לאנפילד בשבת היה למעשה המחמאה הגדולה ביותר שקיבלה אלופת רומניה, אוצלול גאלאץ, מעודה. כאשר רק יומיים לפני שעת השין מכנה סר אלכס פרגוסון את המפגש עם ליברפול כ״משחק הגדול ביותר בעולם״, אבל בשבת בצהריים שולח אל כר הדשא במרסיסייד קבוצה שעל הספסל שלה נמצאים וויין רוני, אנדרסון, נאני, אנטוניו ולנסיה, מייקל קאריק וחבייר הרננדס, הוא צועק למעשה בראש חוצות שהמשחק בצ'מפיונס ליג ברומניה ביום שלישי חשוב לו יותר מהעימות עם היריבה הכי אמוציונלית שלו באנגליה.
על פי אותם סטנדרטים, איפוא, האחד עשר הראשונים של השדים האדומים בשבת היו ההקנטה הגדולה ביותר של פרגוסון לליברפול זה שנתיים וחצי, מאז הוא כינה את רפא בניטס ״מופרע״ אחרי שהמנג׳ר הספרדי פתח עליו פה.
פרגי הרי רגיל להתקוטט עם הסקאוזרים, ואפילו עם עמיתו הסקוטי קני דלגליש - איתו הוא החליף הפעם חיוכים וחיבוקים - יש לו היסטוריה של עקיצות. ב-1988, אחרי אחד מהמפגשים המונומנטליים בין ליברפול ליונייטד באנפילד (3:3), צעד הסקוטי אדום הלחיים של יונייטד לעבר חדרי ההלבשה כאשר הוא מפטיר לעבר מצלמות הטלוויזיה: ״אפשר להיחנק על הקיא שלך מאיך שהשופטים מתנהלים כאן״. דלגליש, אז כהיום המנג׳ר המקומי, עבר בקרבת מקום עם בתו על כתפו, וסינן: ״אפילו מהתינוקת הזו תקבלו יותר דברי היגיון״.
אבל סביר להניח שהפעם לא נולדה ההחלטה של האביר ממנצ׳סטר לפתוח עם הרכב כה מפתיע - שלא לומר הזוי - מהצורך בהתרסה כלפי היריבה. דלגליש הוא לא בניטס, וליברפול הרי כבר לא מתחרה ישירה של יונייטד, מה גם שהקיץ האחרון הביא עימו את העיקוף האולטימטיבי - 19 כתרים מאנקוניים לעומת ה-18 של המרסיסיידרס. לכן, מה שבכל זאת הדריך את סר אלכס בהכרעתו המקורית היה בדיוק מה שגורם לכלב ללקק את עצמו: הוא יכול.
פרגוסון ומנצ׳סטר יונייטד מודל 2012 מציגים לראווה קבוצה עמוקה יותר ממצולות הטיטאניק. למעשה, גם בליברפול דיברו על כך שמודל הבניה בו התחיל קינג קני בסיוע הבעלים החדש, ג׳ון הנרי, יכול לצמוח רק בהדרגה, וייחשב תחרותי רק כאשר האיכות של כל הסגל של ליברפול, ולא רק של 13-14 כדורגלנים, תהיה ברמת צמרת.
אצל יונייטד השדרוג הזה התרחש לאט אבל בטוח לאורך השנה האחרונה. ההצלחה הפנומנלית של ההתאקלמות של אשלי יאנג ופיל ג׳ונס הצטרפה לכניסה המטאורית של הינוקות טום קלברלי ודני וולבק לנעליים שלפחות בפגרה נראו עדיין גדולות עליהם בכמה מספרים. עכשיו פרגי מדבר על וולבק - שכבר ערך בכורה במדי אנגליה - כעל מי שמסוגל להיות האלטרנטיבה הטובה ביותר להיעדרות של רוני בשלושת משחקיה הראשונים של אנגליה ביורו הקרוב. מי שחושד בו ביחסי ציבור מפרגנים מדי לתוצרתו, צריך פשוט להביט בסגל של יונייטד ולראות כיצד וולבק דחק את מלך שערי יונייטד אשתקד, דימיטאר ברבאטוב, לעמדת הניצב הנוגה באולד טראפורד.
באבולוציה הזו של האלופה האנגלית, מאמין הבוס שלה, יש מקום לרוטציות גם אם הן לא קונבנציונליות. קחו את מקרה רוני, למשל. אין ספק כי מדובר בכדורגלן החשוב והמשפיע ביותר במועדון. האם השארתו על הספסל בשבת נבעה מחששו של המנג׳ר באשר למצבו המנטלי של חניכו בעקבות מהלומת ההרחקה של אופ״א? ואולי סר אלכס לא רצה לסכן את המזג של רוני בזירה בה תמיד הוא הופך ליעד עיקרי של הצקות, קללות והטרדות? גם הפעם ספג רוני את נחת פי הקהל, שזימר לו במקהלה ״מי זה הסקאוזר עם הפיאה״ ו״ממזר קירח, השיער הזה אינו שלך״. אלא שהפעם רוני היה על הספסל 65 דקות, זמן מספיק להתמודד עם ההתגרויות, מה גם שהארס והדציבלים של ההקנטות כבר די מיצו עצמם כשהוא נכנס לשדה.
ברומניה יהיה לרוני הרבה יותר קל להשאיר את השבוע הקשה החולף מאחוריו, במיוחד אחרי שיונייטד הצליחה במשימתה וחזרה מאנפילד עם נקודה. פרגוסון יודע עד כמה הוא בר מזל שרוני בכלל חזר לעצמו אחרי מאורעות ומוראות העונה הקודמת, שכללו ביקור אצל פרוצות, סכסוך משפחתי, קריאת תגר - אולי מלאכותית אבל משמעותית - על הישארותו באולד טראפורד, ובעיקר צניחה חופשית ביכולתו ומוראלו.
עכשיו אפשר לבנות מחדש גם את המכונה המשומנת והמתקדמת הזו של השדים סביב עולמו של וויין, והמשימה ברומניה נראית אולי קלה - פרגוסון הודה שהוא לא ידע עד כה על קיומה של אוצלול - אבל דווקא בגלל זה היא עלולה להיות המוקש הכי קטלני במקרה של מעידה יונייטדית כמו מול באזל במחזור הקודם (3:3). זו הסיבה שהקהל בבוקרשט יקבל הרבה יותר ממכמני רוני, נאני, צ'יצ'אריטו, אנדרסון, ולנסיה וכדומה, מאשר זכו באי אנפילד בשבת. גם התוצאה אמורה להיות שונה. רק ניצחון. אחרת יכול להתחיל אפילו ביונייטד העמוקה והנפלאה בציר 2012 סוג של מחול שדים (אדומים).